|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט – אתרוג
"מתיב רב משרשיא: מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט, ונהג בו שני עשורין, אחד כדברי בית שמאי ואחד כדברי בית הלל, שמע מינה: עשו! ר' עקיבא גמריה אסתפק ליה, ולא ידע אי בית הלל באחד בשבט אמור, או בט"ו בשבט אמור" (יבמות, טו ע"א).פירוש: מְתִיב [מקשה] רַב מְשַׁרְשִׁיָּא על האומרים שלא עשו בית שמאי כדבריהם, ממה ששנינו במשנה: מַעֲשֶׂה בְּר' עֲקִיבָא שֶׁלִּיקֵּט (קטף) אֶתְרוֹג בְּאֶחָד בִּשְׁבָט בשנה השניה משנות השמיטה הנכנסת לשלישית, וְנָהַג בּוֹ שְׁנֵי עִשּׂוּרִין. כלומר, הפריש ממנו שני מעשרות, כאילו היה שייך לשתי שנות מעשר (מעשר שני ומעשר עני, שכל אחד מהם מפרישים בשנה אחרת). מעשר אֶחָד נהג כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי שלדעתם ראש השנה לאילנות הוא באחד בשבט, ואם כן לשיטה זו צריך האתרוג להתעשׂר מעשר עני כדין השנה החדשה, וְאֶחָד כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל שלדעתם ראש השנה לאילנות הוא בחמישה עשר בשבט והריהו צריך להתעשׂר מעשר שני כדין השנה הקודמת. על כל פנים שְׁמַע מִינָּהּ [למד מכאן] שעָשׂוּ בית שמאי כדבריהם, שהרי ר' עקיבא שחשש לשיטת בית שמאי נהג הלכה למעשה כשיטה זו! ומשיבים: ר' עֲקִיבָא גְּמָרֵיהּ אִסְתַּפַּק לֵיהּ [לימודו, מסורתו, היתה מסופקת לו] וְאף שרצונו היה לנהוג כשיטת בית הלל ולא כבית שמאי, לֹא יָדַע אִי [אם] בֵּית הִלֵּל בְּאֶחָד בִּשְׁבָט אָמוּר [אמרו] שהוא ראש השנה, אוֹ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט אָמְרוּ [אמרו] שהוא ראש השנה, שלא זכר במדוייק מהי שיטת בית הלל בזה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על האתרוג הקש/י כאן.
תקציר: המעשה המסופר על רבי עקיבא אירע דווקא באתרוג ולא בפרי אחר משום שבעונה שבה חל ראש השנה לאילנות (ראש חודש שבט או חמשה עשר בו) העצים אינם נושאים פירות. העצים הנשירים עומדים בשלכת ורק השקד המקדים לפרוח עשוי להתחיל ללבלב. יוצאים מן הכלל הם פירות ההדר, ירוקי העד, שמרביתם מניבים פירות בחורף (אוקטובר עד אפריל), והלימון והאתרוג המניבים לאורך כל השנה. בזמן חכמים עץ ההדר היחיד שהיה מוכר בארץ הוא האתרוג ולכן הוא היחיד שנשא פירות בחורף. הלימון הגיע לארץ רק בסביבות שנת 700 לספירה ואילו שאר ההדרים הגיעו מאוחר יותר. רבים מבין ההדרים המוכרים לנו היום הם מינים שנוצרו על ידי הכלאות או סלקציה מכוונת רק בעת החדשה. בהלכה האתרוג מתייחד גם בכך שעבורו השלב הקובע למעשרות הוא הלקיטה בדומה לירק, ובשונה משאר עצי הפרי בהם השלב הקובע הוא החנטה (ביכורים, פ"ב מ"ו). הסיבה לשוני זה מוסברת בגמרא בקידושין בכך שהאתרוג "גדל על כל מים" בדומה לירקות, ורש"י מסביר שם שהכוונה היא שהוא מושקה במים שאובים ולא מסתפק במי הגשמים (ג ע"א). לדעת בן עזאי מאפיין זה של האתרוג רמוז בשמו "פרי עץ הדר" (סוכה, לה ע"א). אכן ביוונית ובשפות אירופאיות נוספות מים נקראים – הידרו(Hydro) . ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ מעשהו של רבי עקיבא עשוי להתפרש כ"מעשה שהיה כך היה" אך מתוך הכרת המציאות האגרונומית ומקורות חז"ל עולה שסיפור זה אפשרי רק ביחס לאתרוג. העונה שבה חל ראש השנה לאילנות (ראש חודש שבט או חמשה עשר בו) היא עונה שבה העצים אינם נושאים פירות. בעונה זו העצים הנשירים עומדים בשלכת ורק השקד המקדים לפרוח עשוי להתחיל ללבלב. עלינו לזכור שבתקופה שבה אירע המעשה רבים מעצי הפרי המוכרים לנו עדיין לא הגיעו לארץ ולכן עלינו לבחון את הדברים לאור עובדה זו. לאמיתו של דבר גם בין העצים ה"חדשים" נדיר למצוא עץ המניב בחודש שבט. יוצאים מן הכלל הם פירות ההדר, ירוקי העד, שמלבד הלימון המניב כל השנה (בדומה לאתרוג) מוגבלים לעונת החורף. איתמר מנדל מגד"ש הר חברון מסר לי שעונת ההדרים למיניהם (וזניהם) מתפרשת בין החודשים אוקטובר עד אפריל כלומר גם בחודש שבט. עובדה זו לא מהווה סתירה לטענתי שמעשה רבי עקיבא מוגבל לאתרוג משום שעץ זה היה היחיד מבין ההדרים שהיה מוכר לחז"ל. הלימון הגיע רק בסביבות שנת 700 לספירה ואילו שאר ההדרים הגיעו מאוחר יותר. רבים מבין ההדרים המוכרים לנו היום הם מינים שנוצרו על ידי הכלאות או סלקציה מכוונת רק בעת החדשה. לדוגמה: השמוטי (תמונה 3) לא היה מוכר בארץ עד אמצע המאה ה – 19. התפוז הסיני (קומקוואט, תמונה 4) הובא לאירופה בשנת 1846 על ידי רוברט פורטיון (Robert Fortune) שהיה אספן עבור "חברת הגינון המלכותית" בלונדון, וזמן קצר לאחר מכן הוא הועבר לצפון אמריקה.
|
