הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תברא מי ששנה זו לא שנה זו
יבמות יג ע"א
כיצד אם מתו הן כו'. ואפילו כנס ולבסוף גירש; ורמינהו. ג' אחים, שנים מהן נשואים ב' אחיות ואחד נשוי נכרית, גירש אחד מבעלי אחיות אשתו ומת הנשוי נכרית, וכנסה המגרש ומת, זו היא שאמרו: שאם מתו או נתגרשו - צרותיהן מותרות; טעמא דגירש ואח"כ כנס, אבל כנס ואח"כ גירש לא!
א"ר ירמיה: תברא, מי ששנה זו לא שנה זו,
האי תנא סבר: מיתה מפלת,
והאי תנא סבר: נשואין הראשונים מפילים.
רבא אמר: לעולם חד תנא הוא,
וזו ואין צריך לומר זו קתני.
1.
לפי רבי ירמיה התנא של משנתנו סובר ש"מיתה מפלת", ואם לא היתה אשתו צרת ערוה בשעת המיתה מותרת היא להתייבם.
והתנא של המשנה בפרק שלישי סוברת ש"הנישואין הראשונים מפילים", ואם היתה אשתו אי פעם צרת ערוה במשך זמן נישואיה הרי זו אסורה להתייבם לעולם.
כלומר, לפי רבי ירמיה יש באמת מחלוקת בין שתי המשניות. ונדגיש שמדובר בשתי משניות שכל אחת מהן היא "סתם משנה".
2.
הביטוי "תברא, מי ששנה זו לא שנה זו" - 13 מופעים בש"ס. חלקם באותו עניין, כך שבסוגיות שונות מוזכר הביטוי פחות מ 10 פעמים. משמעות הביטוי היא, ששני הדינים לא נאמרו על ידי תנא אחד, ומדובר במחלוקת תנאים.
3.
במסכת חולין דף טז כתבנו על ביטוי זה ונתאימו לסוגייתנו:
הגמרא הציגה סתירה בין שתי משניות [בדרך כלל ביטוי זה מוזכר בהקשר של סתירה בין שני חלקי משנה אחת].
רבי ירמיה תרץ: "תברא מי ששנה זו לא שנה זו". כלומר, כל חלק במשנה נשנה על יד תנא אחר.
3.1
אם מדובר בסתירה בין "רישא" ל"סיפא" במשנה אחת הרי יש להסביר את משמעות הביטוי במילים אחרות: רבי יהודה הנשיא "שכח" לכתוב בין שני חלקי המשנה משפט קישור [כמקובל במשניות שיש בהם מחלוקת]: "... דברי רבי.... ורבי.... אומר...".
לפי שיטה זו מדוע באמת רבי יהודה הנשיא "שכח"?
3.2
כנראה שהוא ידע שיש אפשרות להסביר שכל המשנה מתאימה לדעה אחת ובכל זאת – כך טוענת דעה זו – יש ליצור כאן מחלוקת.
3.3
ואולי ניתן להסביר שבכוונה רבי יהודה הנשיא לא כתב את שמות החולקים מפני שתי סיבות:
א. כדי שלא תהיה הכרעה ברורה בין שני התנאים [שהרי כמעט בין כל התנאים יש כללי הכרעה במחלוקות ביניהם]
ב. רבי יהודה הנשיא בעצמו מסתפק בדין, ולכן הוא ניסח כך את המשנה.
4.
כשמדובר בסתירה בין שתי משניות הרי שקצת קשה על רבי יהודה הנשיא, כיצד הוא שיבץ במשניותיו שתי משניות סותרות כשכל אחת מהן היא "סתם משנה". הרי המשמעות של "סתם משנה" היא שהלכה כמותה!
אולי ניתן ליישב זאת כבסעיף 3.3 לעיל בהסבר השני.
5.
רבא חולק על רבי ירמיה וסובר שבאמת אין סתירה בין שתי המשניות, אלא "וזו ואין צריך לומר זו קתני", כלומר, שבמשנתנו יש חידוש "גדול", ובמשנה הבאה בפרק שלישי הדין פשוט יותר והוא לא בא למעט [ולחלוק] את הדין במשנתנו.
6.
מתוך עשרת הסוגיות שבהן מוזכר ביטוי זה יש כמה מהן שבאמת כך נשאר ההסבר במשנה, ויש כמה סוגיות שמובא בהן הסבר אחר לסתירה, כגון שמדובר במקרים שונים או בהסבר אחר לאותה משנה.
בסוגייתנו ההסבר של רבא יותר "פשוט". [אמנם קצת קשה עליו, מדוע "רבי" לא כתב את שתי המשניות ברצף.]
7.
ניתן אולי לומר שיש כאן מחלוקת עקרונית. כאשר יש סתירה בין שני חלקי משנה או בין שתי משניות האם עדיף ליצור מחלוקת בין שני החלקים/משניות, או שמא עדיף "לבנות" אוקימתא שונה לכל חלק ולא תהיה מחלוקת פנימית.
8.
ויש להעיר: אולי מדובר ב"רבי ירמיה" זה:
מתוך "פרוייקט השו"ת":
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רבי ירמיה (2)
רבי ירמיה - תנא. מובא בברייתא (מגילה דף י"ח ע"ב), שאמר משום רבינו (ואולי הכוונה לר' יהודה הנשיא, וא"כ היה בדור החמישי בסוף תקופת התנאים). כן מובא בברייתא (הוריות דף ח' ע"ב).
כלומר, רבי ירמיה שהיה תנא בסוף תקופת התנאים, הוא זה שמתרץ את הסתירה בין שתי המשניות ובנוסח של "תברא...". ונראה לומר שהוא ידע מה התכוון "רבי" שחי בזמנו.
אלא שקצת קשה שתנא מתרץ קושיה, וגם לא מצינו מקום אחר בש"ס שתנא משתמש בביטוי "תברא..."
8.1
אמנם יותר פשוט לומר, שמדובר ברבי ירמיה אחר, שהיה אמורא [או שהיה תלמידו של "רב", או שחי בדור שלפני "רבא" שמוזכר בסוגייתנו]
9.
לגבי משמעות הביטוי "תברא מי ששנה זו לא שנה זו" נביא את דברי השל"ה:
של"ה - כללי התלמוד (ב) כלל רבי:
קכב. כשקשיא דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא, לפעמים משיב ואומר נעשה, כלומר התנא הכי קאמר, דיוק של הרישא נעשה כמו הסיפא עצמה ודינו כמוה. ולפעמים אומר תברא, מי ששנה זו לא שנה זו.
והענין, כל היכא דמצינו פלוגתא במקום אחר, אז אומר כאן תברא, אבל כי ליכא פלוגתא במילתא לא. וכן כתבו [התוספות] בפרק קמא דקידושין (ראה ה ב) ועיין בתוספות פרק קמא דחולין דף ט"ז (א ד"ה אמר).
הוא מביא שתי אפשרויות עקרוניות להסבר סתירה בין שני חלקי משנה.
הוא אומר שאם באמת יש מחלוקת בין שני תנאים [במקום אחר בש"ס] בנושא שבמשנה, אז עדיף להעמיד את המשנה כמחלוקת.
אולם לא מצינו כזאת בענייננו.
10.
ניתן לראות את הדיון בנושא לעיל בסוגיה הבאה, בגמרא, מנחות דף נה:
אלא פשיטא דאיכא כהן, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן? אין, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן.
אמר רב פפא, שמע מינה: דחקינן ומוקמינן מתני' בתרי טעמי ולא מוקמינן בתרי תנאי.
רב פפא קובע כלל: עדיף לדחוק ולהעמיד 2 חלקי משנה בשתי אוקימתות כדי של תהיה סתירה בין שני החלקים ולא להעמיד כל חלק מהמשנה לפי תנא אחר. העמדת כל חלק כתנא אחר הגיונית יותר מפני שמחלוקת התנאים בין כך כבר קיימת במקום אחר [ולא מדובר שהמחלוקת תיווצר במשנה המדוברת עקב העמדת שני חלקיה במחלוקת תנאים]
ויש להבהיר: הביטוי "טעמי" הכוונה ל"אוקימתא", כלומר, שמדובר במקרה מסויים שהדין המדובר הוא דווקא במקרה זה ולכן הדין שונה במקרה אחר.
כללו של רב פפא נראה הגיוני מפני שהוא כלל פרשני וגורם ל"מיעוט" מחלוקות. כמו כן יש להדגיש שבמימרא של רב פפא מודגש שכלל זה נכון אפילו שהעמדת 2 חלקי המשנה בשתי אוקימתות היא "דחוק" – כנראה בגלל שאין רמז בטקסט המשנה לאוקימתא זו.
10.1
כנראה שדבר זה שנוי במחלוקת שיטתית של אמוראים:
נציין רק את ראשי הפרקים לדיון בזה מהספר "בית אהרן", כרך ג, עמוד תקלז ואילך.
[הערה: נראה שהוא מתייחס בעיקר לסתירה בין "רישא" ל"סיפא" ולא בסתירה בין שתי משניות]:
אוקימתא בתרי תנאי וחד טעמא או בחד תנא ותרי טעמי
העמדת רישא וסיפא של משנה או ברייתא אליבא דשני תנאים וטעם אחד, או בשני עניינים וטעמים שונים וכתנא אחד.
התוכן:
א. מקור הסוגיא בשבת דף פ"ו ע"א. ישוב סתירת דרמב"ם דמוקי שם כחד תנא ובמקום אחר בתרי תנאי. וכן סתירת הרא"ש בזה. ישוב דעת רבנו חננאל בשיטת ר' יוחנן דמוקים כחד תנא בשבת פ"ו ע"ב.
ב. בירור טעמיו דר' יוחנן דמוקי בתרי תנאי בהרבה מקומות בש"ס. ושיטת רב דמוקי כחד תנא בכמה מקימות בש"ס.
ג. יישוב פסק הרמב"ם בקדושין דף ס"ג כר' ינאי דמוקי בחד תנא ותרי טעמי, וראיה דהיכא דהלשון דחוק לאוקמי אפילו בחד תנא וחד טעמא, ניחא טפי לאוקמי בתרי טעמי.
ד. בירור שיטת רב אשי בסוגיות פסחים דף צ"ח ע"א; חולין דף ק"ג ע"א, ופ"ג ע"א, וישוב פסקי הרמב"ם בזה. וכן דעת רב יוסף בחולין דף פ"ג ושאר מקומות .
ה. טעמיה דרבא דמוקי כחד תנא ביבמות דף י"ג ע"א, מנחות דף צ"ה ע"א; כתובות דף ע"ה ע"ב; ב"ק דף מ"ח ע"ב, וישובי פסקי הרמב"ם.
ו. טעמים של רבא דמוקי כתרי תנאי בעירובין דף ל"ד ע"ב; ע"ז דף מ"ג ע"א; וחולין דף ט"ז ע"א וישוב פסקי הרמב"ם שם.
ז. שיטת רב פפא דמוקי כחד תנא במנחות דף נ"ה ע"א, וביאור לדעת ר' יוחנן דמצי סבר הכי בסוגיא שם.
ח. אוקימתא בתרי טעמי מתי הוי שינויא דחיקא, ישוב על פרש"י ב"ק דף מ"ג ע"א.
ט. רשימת האמוראים שסותרים דבריהם, ושאר האמוראים שהולכים בשיטה אחת.
י. כללים וסכומים
