טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

עביד ליה תכלת, ותכלת עמרא הוא – ארגמון קהה קוצים

"ותנא דבי רבי ישמעאל: כל בגדים צמר ופשתים הם, ואמר רחמנא: עביד ליה תכלת, ותכלת עמרא הוא! וממאי דתכלת עמרא הוא? מדשש כיתנא, תכלת עמרא הוא! וכו'" (יבמות, ד ע"ב).

פירוש: וְתָנָא דְּבֵי [ושנה החכם מבית מדרשו] של ר' יִשְׁמָעֵאל: כָּל בְּגָדִים האמורים בתורה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים הֵם, משמע שמטילים ציצית גם בבגדי פשתן וְאָמַר רַחֲמָנָא [ואמרה התורה] בדיני ציצית עֲבֵיד לֵיהּ [עשה לו] תְּכֵלֶת, והרי תְּכֵלֶת עַמְרָא [צמר] הוּא, ונמצא שהתורה מְצַוָה בפירוש לקשור לפחות חוט אחד של תכלת, שהוא צמר, אף בבגד פשתים, ונמצא שהותר שעטנז בציצית. בדרך אגב שואלים לבירור הדברים: וּמִמַּאי [וממה, מניין יודעים] שתְּכֵלֶת עַמְרָא [צמר] הוּא? ומשיבים: מִכיון ש"שֵׁשׁ" האמור בבגדי כהונה הוא כִּיתָּנָא [פשתים] (ראה יומא עא, ב) תְּכֵלֶת בודאי עַמְרָא [צמר] הוּא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: ארגמון קהה קוצים   שם באנגלית: Banded Dye-Murex  

שם מדעי: (Phyllonotus trunculus (Murex trunculus

שם נרדף במקורות: חילזון, תכלת


נושא מרכזי: מהי תכלת? 

לנושאים נוספים העוסקים בארגמון קהה קוצים (תכלת) - הקש/י כאן.

בעברית המודרנית תכלת היא שמו של גוון צבע נוטה לכחול ולפי אבן שושן מקורה בסופרים מתקופת התחייה כמו ביאליק (1). לעומת זאת במקרא ובפי חז"ל המונח תכלת התייחס לצמר (במצב גולמי או כפתילים) צבוע ב"דם החילזון"  (2) שזהות גוונו נתונה למחלוקת המפרשים, הפוסקים והחוקרים (ראו במאמר "בין תכלת ללבן"). דוגמה לדברים מפורשים בכיוון זה ניתן למצוא ברמב"ם בפיהמ"ש (כלאים, פ"ט מ"א): "... ושש הוא הפשתן. ותכלת הוא הצמר הצבוע "אזרק" (בערבית אזרק הוא כחול). וארגמן "ארגואן" והוא הצמר הצבוע ב"לך". ותולעת שני הוא הצמר הצבוע ב"קרמז". הנך רואה שהצבעים בלבד שונים ושכל שני המינים אינם אלא הצמר והפשתים".

לעיתים נקראה בשם תכלת כל אגודת הציציות כאמור בגמרא בברכות (יח ע"א): "רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות, הוה קשדיא תכלתא דרבי יונתן"(3). קשה להניח שתאור המעשה מתייחס לפתיל התכלת בלבד. בשלב הראשון נסקור חלק מהמקורות המצביעים על כך שהתכלת היא חומר גלם סיבי או פתילים ובהמשך נוכיח שהכוונה דווקא לצמר.

"אמר רבי אלעזר: המוצא תכלת בשוק, לשונות פסולות, חוטין כשרין. מאי שנא לשונות דאמר: אדעתא דגלימא צבעינהו. חוטין נמי, נימא: אדעתא דגלימא טוינהו? בשזורים וכו'"(4) (עירובין, צו ע"ב). "דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לב' מצות: חוט של תכלת, ורצועה של תפלין וכו'" (סוטה, יז ע"א). "ת"ר: מעיל כולו של תכלת היה, שנאמר: ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת. שוליו כיצד? מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין, ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו פיהן וכמין קונאות של קנסות שבראשי תינוקות וכו'"(5) (זבחים, פח ע"ב). "א"ר יהודה: מעשה בתלמידו של רבי עקיבא שהיה קושר תפיליו בלשונות של תכלת ולא אמר לו דבר וכו'" (מנחות, לה ע"א). מההלכה "וטווה על יריכו תכלת" המובאת במשנה נוכל להסיק שתהליך הצביעה התבצע על הצמר הגולמי ורק לאחר מכן הוא נשזר לפתילים. מכאן גם משתמע שכבר בשלב מוקדם זה הצמר הצבוע נקרא תכלת.

בסוגייתנו אנו לומדים שהעובדה שתכלת היא צמר חייבה גזירת כתוב מיוחדת להתיר את שילובה בבגדי כהונה וטלית, עשויים פשתן, למרות איסור השעטנז. "... ותנא דבי ר' ישמעאל, טעמא דכתב רחמנא צמר ופשתים, הא לאו הכי, כלאים בציצית ה"א דאסר רחמנא וכו"'. מפרש רש"י:

"ותכלת עמרא - מדשש כיתנא דכתיב: מכנסי בד שש משזר ובד היינו פשתים כדמפרש בבא לו כ"ג במסכת יומא (דף עא:) בד דבר העולה בד בבד, תכלת עמרא וכן שאר צבעים האמורים בבגדי כהונה ארגמן ותולעת שני שאין בגדי כהונה אלא מצמר ופשתים, דכתיב בספר יחזקאל ביום הכיפורים: בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר, שמע מינה שעבודות החיצונות יש בהם צמר עם פשתן ולא מין אחר. ומדמפרש קרא שש באחד מן המינין שמע מינה שאר המינין צמר היו".

ייתכן וכאן המקור לפירושו בגמרא בערובין (צו ע"ב) "אמר רבי אלעזר: המוצא תכלת בשוק, לשונות פסולות, חוטין כשרין וכו'": "לשונות - צמר סרוק וצבוע". ראוי לציין, וכפירוש רש"י ביבמות, שכל הצובעים מן החי, שהיו יקרים מאד (תכלת, ארגמן ושני), שימשו לגיוון צמר למרות שהוא עצמו לא נכלל בין הסיבים היקרים. הסיבה לכך היא הזיקה הכימית החזקה בין צובעים אלו ובין סיבי הצמר, דבר שהופך את הצבע ליציב מאד. באפשרותי להעיד שצבע פתילי התכלת בציציותי נשאר כפי שהיה בעת רכישתם גם לאחר כביסות מכונה רבות. בגד הציצית כבר התבלה זה מכבר ופתילי התכלת הועברו לבגד חדש.

במקור נוסף אנו לומדים על השימוש בצמר לתכלת אם כי ממנו לא ניתן להסיק שרק צמר שימש למטרה זו: "בעי רב פפא: המשתחוה לבהמה, צמרה מהו לתכלת? תכלת דמאי? אי תכלת לכהנים, היינו בעיא דרמי בר חמא! ואי תכלת לציצית, היינו בעיא דר"ל! אין הכי נמי דלא הוה למיבעי ליה, והאי דקא בעי ליה הא, משום דאיכא מילי אחרנייתא: צמרה מהו לתכלת? וכו'" (עבודה זרה, מז ע"א).

לאחר חורבן הבית נותרה התכלת בשימוש רק למצוות ציצית ומכירתה דרשה נאמנות מיוחדת: "תנו רבנן: חבר שמת, אשתו ובניו ובני ביתו הרי הן בחזקתן, עד שיחשדו. וכן חצר שמוכרין בה תכלת, הרי היא בחזקתה עד שתיפסל" (בכורות, ל ע"ב) או "רב הונא בר מניומי זבן תכילתא מאנשי דביתיה דרב עמרם חסידא וכו'" (עבודה זרה, לט ע"א). על הסיבה לצורך בנאמנות זו ראו במאמר "חצר שמוכרין בה תכלת הרי היא בחזקתה".
   

תמונה 1. ערכת "פתיל תכלת" - באדיבות עמותת "פתיל תכלת".		תמונה 2.  קשירת פתיל תכלת על פי שיטת הרמב"ם

(1) הערתו של ד"ר חנוך גמליאל.
(2) "תנו רבנן: חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים" (מנחות, מד ע"א). מאמץ מחקרי רב הושקע (על ידי בני ברית ושאינם בני ברית) בניסיון לזהות את החילזון ובעת האחרונה שולטת בכיפה העמדה המזהה את החילזון עם המין הימי ארגמון קהה קוצים. בנושא זה הרחבתי במאמר "חצר שמוכרין בה תכלת". 
(3) פירוש: מסופר כי ר' חייא ור' יונתן הוו שקלי ואזלי [היו מהלכים] בבית הקברות. הוה קשדיא תכלתא [היתה זרוקה תכלת ציציתו] של ר' יונתן ונגררת על גבי הקברים.
(4) פירוש: אָמַר ר' אֶלְעָזָר: הַמּוֹצֵא תְּכֵלֶת בַּשּׁוּק, אם מצא את התכלת בצורת לְשׁוֹנוֹת שהן רצועות של צמר סרוק וצבוע פְּסוּלוֹת לציצית, כי דרוש שתהא עשיית פתיל התכלת לשם מצות ציצית, ושמא נצבעו הלשונות לשם נתינתן בבגד אחר. אבל אם מצא חוּטִין כְּשֵׁרִין, שמן הסתם לצורך ציצית נעשו. ומקשים: מַאי שְׁנָא [במה שונה] לְשׁוֹנוֹת שאסרנום, שאָמַר: משום שחוששים ואומרים שמא אַדַּעֲתָא [על דעת] לעשות מהן גְלִימָא צָבְעִינְהוּ [צבע אותן], ואם כן חוּטִין נַמִי, נֵימָא: אַדַּעֲתָא דִּגְלִימָא טָוִינְהוּ [גם כן, נאמר: על דעת לעשות מהם גלימא טוה אותם] ומשיבים: מדובר כאן בחוטים שְׁזוּרִים, שאין דרך להשתמש בהם לאריגה.
(5) פירוש: ועוד בענין בגדי כהונה, תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: מְעִיל של כהן גדול כּוּלּוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד מעשה אורג כְּלִיל תְּכֵלֶת" (שמות לט, כב), ללמדנו שכולו ("כליל") נעשה מתכלת. שׁוּלָיו של המעיל שנאמר בהם: "ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר (שמות לט, כד), כֵּיצַד הם נעשים? מֵבִיא תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי שְׁזוּרִין יחד, וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּמִין רִימּוֹנִים שֶׁלּא פִּיתְּחוּ עדיין פִּיהֶן (שלא נפתח ה"כתר" שבראש הרימון), וּכְמִין קוֹנָאוֹת (מעין צורת חרוט) שֶׁל קְנָסוֹת (כובעים) שֶׁבְּרָאשֵׁי תִינוֹקוֹת. וּכדי לקיים מה שנאמר "ויעשו פעמוני זהב טהור ויתנו את הפעמונים בתוך הרימונים" (שמות לט, כה), 

לעיון נוסף:

ספריית עמותת פתיל תכלת.
 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected] 
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.