הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

רבי יוחנן - מעמדו כתנא?

יבמות ז ע"ב

אלא, סד"א תיתי במה מצינו מאשת אח, מה אשת אח מייבמה, אף אחות אשה תתייבם. מי דמי? התם חד איסורא, הכא תרי איסורי! מהו דתימא הואיל ואישתרי אישתרי.
ומנא תימרא דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי?
דתניא: מצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח, וראה קרי בו ביום וטבל, אמרו חכמים: אע"פ שאין טבול יום אחר נכנס - זה נכנס, מוטב שיבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת;
ואמר ר' יוחנן: דבר תורה אפי' עשה לית ביה, שנאמר: +דברי הימים ב' כ'+ ויעמוד יהושפט בקהל יהודה לפני החצר החדשה, מאי, חצר החדשה? אמר (ר' יוחנן), +מסורת הש"ס: [רבי]+ שחדשו בה דברים, ואמרו: טבול יום לא יכנס למחנה לויה,
ואמר עולא: מה טעם? הואיל והותר לצרעתו הותר לקרויו. מי דמי לדעולא?

1.
מהלשון "ואמר רבי יוחנן" משמע שהגמרא מצטטת את דברי רבי יוחנן מסוגיה אחרת.

2.
תוספות מסכת יבמות דף ז עמוד ב:

רבי יוחנן אמר דבר תורה אפילו עשה אין בו -

מתוס' משמע שגורס בסוגייתנו "רבי יוחנן אמר" - ניסוח שמלמד שבא לחלוק, ולכן תוס' ממשיך:

3.

רבי יוחנן לא אתא לפלוגי אברייתא דלאו תנא הוא
כדמוכח בפרק קמא דכתובות דף ח.) דמשני ארב תנא הוא ופליג ולא בעי לשנויי הכי לר' יוחנן

הוא מוכיח שרבי יוחנן לא נחשב כ"תנא", [ולא אומרים עליו "רבי יוחנן תנא הוא ופליג"] ולכן הוא לא רשאי לחלוק על ברייתא.

4.
ואולי רבי יוחנן חולק כי מסתמך על משנה...

אף על גב דיש לדחות דר' יוחנן כמתני' דכלים (פ"א מ"ח) דתנן עזרת נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם אבל בהר הבית וחיל שרי והיינו מדרבנן דאי מדאורייתא אסור ליכנס במחנה לויה אם כן בהר הבית נמי ליתסר דמפתח הר הבית עד שער נקנור מחנה לויה כדתניא בתוספתא ובספרי.

5.

מכל מקום אין נראה דפליגי ברייתא דהכא אמתני' דכלים אלא רבי יוחנן לפרושי ברייתא אתא דעשה דקתני לאו דוקא ולאו משום דסבר רבי יוחנן טבול יום דזב לאו כזב דמי
דהא רבא אית ליה דרבי יוחנן בסוף האשה (פסחים דף צב.) ורבא אית ליה בפ"ב דכריתות (כריתות דף י.) דמחוסר כפורים דזב כזב דמי אלא דוקא לענין פסח הבא בטומאה דלא יאכלו ממנו זבין וזבות ונדות ויולדות קאמר דכזב דמי להכי מייתי לה בכריתות

בכל אופן סובר תוס' שאין סתירה בין הברייתא למשנה במסכת כלים, ולכן יש להסביר שרבי יוחנן כאן לא בא לחלוק על הברייתא, אלא הוא מפרש את הברייתא.

5.1
לפי זה עדיין נראה שקשה, מדוע תוס' גורס בסוגייתנו "רבי יוחנן אמר" - ניסוח שמורה על מחלוקת!

6.
וכן ראה מה שכתבנו על הסוגיה המקבילה באופן חלקי - במסכת זבחים דף לב:

בגמרא:

... ורבי יוחנן אמר: דבר תורה אפי' עשה אין בו, שנאמר: +דברי הימים ב כ+ ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית ה' לפני החצר החדשה, מאי חצר החדשה? אמר ר' יוחנן: שחידשו בה דברים (הרבה), ואמרו: טבול יום אל יכנס למחנה לויה; ואי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה, היכי מעייל ידיה בבהונות? אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא!

הקטע הנ"ל הוא המשך הקושיה של רב הושעיא לעולא. לכאורה משמע מפשט הסוגיה כאילו רבי יוחנן חולק על הברייתא, וזה יתכן רק אם נאמר שמעמדו של רבי יוחנן הוא כשל "תנא".

7.
תוספות מסכת זבחים דף לב עמוד ב:

ורבי יוחנן אמר דבר תורה אפי' עשה אין בו - לפרושי ברייתא קאתי ולאו לאיפלוגי דר' יוחנן לאו תנא הוא כדמוכח בפ"ק דכתובות דף ח.) גבי חתנים מן המנין ומשני רב תנא ופליג ואר' יוחנן לא משני הכי
תדע דאי דאורייתא אם כן היה לנו לאסור מפתח הר הבית שכל זה מחנה לויה כדאיתא בסוף מכילתין (דף קטז:) ובהדיא תנן במס' כלים (פ"א מ"ח) עזרת נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם אבל בהר

לכן תוס' מסביר בסוגייתנו שרבי יוחנן בא להסביר את הברייתא ולא לחלוק עליה. והתוס' קובע שאין מעמדו של רבי יוחנן כשל מעמדו של "רב", שעליו נאמר "תנא ופליג".