הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנא דבי רבי ישמעאל חולק על רבא?; "הלכה כבתראי"; "ופליגא ד..."
יבמות ד ע"ב
ותנא דבי רבי ישמעאל: כל בגדים צמר ופשתים הם, ואמר רחמנא: עביד ליה תכלת, ותכלת עמרא הוא! וממאי דתכלת עמרא הוא? מדשש - כיתנא, תכלת - עמרא הוא!
איצטריך, סד"א כדרבא; דרבא רמי: כתיב הכנף - מין כנף, וכתיב צמר ופשתים, הא כיצד? צמר ופשתים - פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין, במינן - פוטרין, שלא במינן - אין פוטרין.
והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא!
איצטריך, סד"א כי דיוקא דרבא, הכנף - מין כנף, וה"ק רחמנא: עביד ליה צמר לצמר ופשתים לפשתים, וכי עבידת צמר לצמר - צבעיה, אבל צמר לפשתים ופשתים לצמר לא, כתב רחמנא צמר ופשתים, דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר.
1.
תוספות מסכת יבמות דף ד עמוד ב:
ואפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר - משמע הכא דתנא דבי ר' ישמעאל לית ליה דרבא
וקשה דבפ' במה מדליקין (ג"ז שם) קאמר הש"ס הדר ביה רבא מההיא
וסבר דאף כל לאתויי שרצים וסבר שפיר כתנא דבי ר' ישמעאל
וצ"ל דסוגיא דהכא כר"נ בר יצחק דהתם דקאי אף כל לאיתויי ציצית א"כ הוי דלא כרבא.
תוס' מסביר שסוגייתנו - במסכת יבמות דף ד - היא כרב נחמן בר יצחק במסכת שבת שחולק על רבא, וכך סובר בסוגייתנו "תנא דבי רבי ישמעאל".
1.1
הערה חשובה: ברור שהדיון בין רבא לרב נחמן היה ידוע בתקופת התנאים בבית המדרש של רבי ישמעאל!
2.
ראה מה שכתבנו על הסוגיה במסכת שבת דף כז:
בגמרא:
אמר אביי: האי תנא דבי רבי ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי רבי ישמעאל. דתני דבי רבי ישמעאל: בגד אין לי אלא בגד צמר ופשתים
2.1
אביי טוען שנאמרו שתי ברייתות שונות בבית מדרשו של רבי ישמעאל. מכאן ניתן אולי להסיק מסקנה מעניינת, שבכל מקום שמופיע "דבי רבי..." - בבית מדרש של... - הכוונה היא, שאותה ברייתא לא בהכרח היתה מוסכמת על כל חכמי בית המדרש והיו שחלקו עליה, למרות שעל פי הפשט נראה להיפך, שבכוונה לא מוזכר שם של חכם ספציפי, כדי ללמדנו שהברייתא דווקא היתה מוסכמת על כל חכמי אותו בית מדרש.
3.
וכן שם בסוגיה:
רב נחמן בר יצחק אמר: אף כל -
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כז עמוד ב
לאתויי ציצית.
ציצית, בהדיא כתיב +דברים כב+ לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכתיב +דברים כב+ גדלים תעשה לך!
סלקא דעתך אמינא כדרבא, דרבא רמי: כתיב +במדבר טו+ הכנף - מין כנף, וכתיב צמר ופשתים יחדיו הא כיצד?
צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן; שאר מינין, במינן - פוטרין, שלא במינן - אין פוטרין.
סלקא דעתך כדרבא - קא משמע לן.
4.
רמב"ם הלכות ציצית פרק ג הלכה א:
כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ארבע כנפים או יותר על ארבע, ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו, ותהיה הכסות של צמר או של פשתן בלבד. +/השגת הראב"ד/ כסות שחייב אדם כו' עד ולילך כמו. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ יפה אמר שלא בכל קטן משערין אלא בזה שיכול לילך לבדו בשוק שהרי אמרו והגדול יוצא בו עראי אלמא דלא בכל קטן משערין עכ"ל.+
5.
רמב"ם הלכות ציצית פרק ג הלכה ב
אבל א טלית של שאר מינין כגון בגדי משי ובגדי צמר גפן ובגדי צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכיוצא בהן אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצות ציצית, והוא שתהיה מרובעת או יותר על ארבע ויהיה שיעורה כשיעור שאמרנו, שכל הבגדים האמורים בתורה סתם אינם אלא צמר ופשתים בלבד. +/השגת הראב"ד/ אבל טלית של שאר מינים כו' עד במצות ציצית. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ כמדומה אני שזה הוא כלך ולא מחוור עכ"ל.+
כלומר, הרמב"ם פסק שרק בגד שעשוי צמר ופשתים חייב מן התורה בציצית, וזה כמו רב נחמן בסוגיה במסכת מנחות.
6.
כסף משנה הלכות ציצית פרק ג הלכה א:
ותהיה הכסות של צמר או של פשתן בלבד אבל טלית של שאר מינין וכו'. פלוגתא דאמוראי בפ' התכלת (שם ל"ט:) ופסק רבינו כרב נחמן דאמר הכי וכ"פ הרי"ף ואמרינן בירושלמי שאין קרוי צמר סתם אלא של אילים ורחלים בלבד. ומ"ש שכל הבגדים האמורים בתורה סתם וכו'. שם ורב נחמן כדתנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים:
כתב הראב"ד אבל טלית של שאר מינין כגון בגדי משי וכו' א"א כמדומה לי שזהו כלך ולא מחוור עכ"ל. נ"ל דתרתי קאמר חדא אשמעינן דמשי שכתב רבינו היינו כלך השנוי במשנה ועוד שרבינו כתב שאילו המינים אינם חייבים אלא מד"ס והראב"ד סובר כדברי התוספות והרא"ש שסוברים דהלכה כרבא דרמי כתיב הכנף מין כנף וכתיב צמר ופשתים הא כיצד צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן שאר מינין במינן פוטרים שלא במינן אין פוטרין דמשמע להו דס"ל לרבא דשאר מינין מיחייבי מדאורייתא אלא שאין פוטרין אלא במינן:
7.
הגהות מיימוניות הלכות ציצית פרק ג הלכה ב:
[א] כרב נחמן דאמר השירים פטורים מן הציצית ומפרש להא דתניא השירים הכלך והסירקון חייבין בציצית היינו דוקא מדרבנן אבל מורי רבינו שיחיה אמר לי דלא קי"ל הכי אלא כרב יהודה ורבא דמחייבים אלו המינין מן התורה וכן ספר התרומה וכן ס"ה וכן ספר יריאים וז"ל כתב רבינו שמחה וז"ל צא ולמד מאיזה מין יעשה טלית שיתחייב בציצית ק"ל כרב נחמן כו' וסבירא לן כתנא דבי רבי ישמעאל רתנא דבי רבי ישמעאל הואיל ונאמר בתורה בגדים סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים
וספק בידי אם הלכה כרב נחמן התם בפ' התכלת דהא רב יהודה ורבא פליגי עליה התם ומחייבי שאר מינין מן התורה וירא שמים יצא ידי כולם ויעשה טלית מצמר או מפשתים עכ"ל רא"ם. עוד כתב בסוף המצוה תולדה דמצות ציצית שירים כלך וסירקון אליבא דרב נחמן דבעי בגד של צמר ופשתים דתניא השירים הכלך והסירקון חייבים בציצית ומוקי לה ר"נ בפרק התכלת מדרבנן:
הרמב"ם פסק כרב נחמן וכתנא דבי רבי ישמעאל, ואילו הראב"ד פוסק כדברי רבא בסוגייתנו, כיון שרבא נחשב "בתראי" לעומת רב נחמן, וגם אמוראים נוספים נחלקו [שם, במנחות] על רב נחמן.
8.
ויש להעיר, שבסוגייתנו משמע שגם רב נחמן בר יצחק סובר כרב נחמן במסכת מנחות, וממילא רב נחמן בר יצחק הוא ה"בתראי" כלפי רבא [למרות שהיה תלמידו], ולכן אולי כך פסקו הרי"ף והרמב"ם. [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קיז, הערות כג-כד.]
9.
וראה גם מה שכתבנו על מסכת מנחות דף לט:
בגמרא:
תא שמע, דאמר רחבה אמר רב יהודה: חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר, חוטי צמר ופשתים פוטרין בכל מקום ואפילו בשיראין. ופליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן: השיראין פטורין מן הציצית.
בדרך כלל הביטוי "תא שמע" מהווה פתיחה לציטוט דברי תנאים. כאן הציטוט הוא לדברי אמוראים. נראה לומר, שאמנם אלה דברי אמוראים אבל כנראה שמדובר בדברים שהם שמעו ממסורת תנאית.
10.
הגמרא מציינת שרב יהודה חלוק על דינו של רב נחמן. הרב קאפח [כתבים, ב, עמ' 582] טוען ששיטת הרמב"ם היא שהוא פוסק תמיד בש"ס כשיטה שמופיעה אחרי הביטוי "ופליגא ד...", ולכן הרמב"ם בסוגייתנו פוסק כרב נחמן, ששיראין פטורים מן הציצית. וכל הקושיות שהקשה רבא לרב נחמן תורצו על ידי הגמרא.
11.
והכסף משנה מביא את דעת התוס' ודעת הרא"ש שהלכה כרבא [אומר תוס' מפני שרבא "בתראה" - מאוחר יותר, והכלל הוא ש"הלכה כבתראי"], ויש לומר שרבא לא מקבל את תרוציו של רב נחמן. אומר הרב קאפח שהרא"ש, והתוס' [ואולי גם "כסף משנה"] לא מקבלים את הכלל הנ"ל של הרב קאפח!
ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רכד.
