סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 897
 

"מי שיש לו בן מ"מ פוטר את אשת אביו מן היבום ובנו לכל דבר"

יבמות כב ע"א

הגמ' מסבירה את דברי המשנה "בן מ"מ פוטר" – לאתויי ממזר, ז"א שאדם שנשא אשה ומת בלא בנים, אבל התברר שבהיותו בחיים הוא בא על אשת איש ונולד לו ממזר. ממזר זה נחשב לבנו של הנפטר ושוב אין אשתו זקוקה ליבום, משום שבתורה נאמרה תורת יבום רק לאדם שמת בלא בנים, אבל מי שיש לו בן אפ' בן כזה שהוא ממזר פוטר את אשתו מן היבום.

המהר"ץ חיות מוסיף על הבן הזה תוספת מענינת עד מאד. וכך כותב "שמעתי בשם הגאון מורנו הרב רבי צבי ז"ל אב"ד דקהילת ברלין שמזה הטעם בטלו היום מצות יבום, אע"ג דהלכה דחליצה במקום יבום לא מצוה היא, בכ"ז בזמן האחרון דלא אכשר דרא ואולי יש לאח שמת בן מ"מ, ובכהאי גוונא פוגע באיסור אשת אח וטעם זה אמת וראוי לפרסמו". סבור הגאון רבי צבי מברלין שהסיבה שהתבטלה בימנו מצות עשה מן התורה של יבום בגלל ההתדרדרות המוסרית של הדור, בתקופת התורה, המש' והגמ', כאשר אדם נשא אשה והוא מת בלא בנים היתה לנו ידיעה וודאית שלנפטר אין בנים אחרים, אבל בדורנו אנו, דור פרוץ, יש מקום לחשוש שמא לאותו נפטר יש באיזשהו מקום בן. במסתרים לא התנהג אותו נפטר כהלכה, ואפ' שלמיטב ידיעתנו לא נולדו לו ילדים מאשתו הנשואה עדיין יש מקום לחשוש שמא יש לו בן מ"מ, ולכן ביטלו כיום את מצות היבום.

החדוש השני שנאמר במש' שהבן הממזר נחשב לבנו לכל דבר. בירושלמי כאן וכפי שמובא בחדושי הרשב"א כאן, מתבאר שאדם שנולד לו בן ממזר יצא בכך ידי מצות חובת פריה ורבייה וכדברי הירושלמי "בנו הוא לכל דבר אפ' לפריה ולרביה", ולמרות שלגרסת הירושלמי שלפנינו מופיע הדבר בשאלה בלי הכרעה, מוכח בראשונים שגרסתם היתה שהדבר פשוט לירושלמי שיוצאים בזה ידי חובת מצוה, וכבר האריך בזה הגאון החיד"א בספרו פתח עיניים להעמיד את גרסת הראשונים על מקומה כפי שהוא מצא בכתב יד ישן ירושלמי.

המנ"ח במצוה א. מקשה על הדין הזה קוש' גדולה, שהרי בכל התורה כולה קיים הכלל של מצוה הבאה בעבירה, אין יוצאים יד"ח מצוה, מדוע הבא על אשת איש ונולד לו ממנה ממזר קיים מצות פריה ורבייה והרי זה מצוה הבאה בעבירה.
בספר "ראשית בכורים" מהגאון רבי אברהם וינברג מתלמידיו של הגאון בעל האבני נזר בחדושים על מס' בכורות נז. מופיע תרוץ יסודי על קוש' מפורסמת זו. לדעת בעל "הראשית בכורים" נחלקות המצוות לשתי סוגים. ישנן מצוות שאין להן ענין של תכלית אלא אך ורק פעולה, למשל מצות נטילת לולב, או ישיבה בסוכה, אכילת מצה וכד'. המעשה של המצוה מסתיים עם גמר הפעולה, אבל ישנן מצוות שיש להן תכלית. פעולת המצוה אינה אלא הכשר כדי שהדבר הנצרך יתקיים, אם ניקח למשל את מצות מעקה, מצות מעקה אינה בנית המעקה אלא הווית המעקה, מסתבר מאד שאדם שיבנה מעקה בשבת למרות שבניית המעקה נחשבת לחלול שבת, עדיין תתקיים כאן מצות מעקה, כך גם למשל מצות השבת אבדה, אדם שישיב אבדה בשבת תוך כדי חלול שבת, למשל הוא מוצא אבדת חברו ברה"ר והוא מכניס את האבדה לרשות היחיד, כלום נאמר שכיון שפעולת המצוה נעשתה בעבירה, לא התקיימה מצות השבת אבדה, לא התקיימה מצות המעקה, הרי סו"ס הושבה האבדה לבעליה והמעקה הוקם, ואין זה דומה כלל וכלל ללולב הגזול הניטל בעבירה, שהרי מצות נטילת הלולב אין בה תכלית. כל מעשה המצוה הוא אך ורק פעולת הנטילה, פעולה של מצוה שנעשה תוך כדי עבירה פסולה, "אני ה' שונא גזל בעוולה" אבל כאשר תכלית המצוה היא הוויה מתמשכת, גם אם הפעולה נעשתה בעבירה, עדיין התכלית קיימת, ולא ניתן לפסול את התכלית הקיימת, אם מעשה המצוה היה בעבירה, ולכן סבור הגאון בעל "ראשית בכורים" שמדברי ירושלמי אלו למדנו שבעצם מצות פריה ורבייה מצותה התכלית המתמשכת של קיום הבנים. המציאות של בנים המתייחסים אחר האב שנמצאים בעולם הוא בעצם תכלית המצוה, והרי זה דומה ממש למעקה שהוקם בשבת או לאבידה שהושבה בשבת, סבור לכן הירושלמי שגם הבא על אשת איש והוליד בן ממזר, למרות שהוא עבר על עבירה שיש בה חיוב כרת, מ"מ עצם הווית הבנים בעולם היא בעצם תכלית המצוה ולא שייך לפסול את המצוה משום מצוה הבאה בעבירה.

הגאון רבי מנחם אלתר שליט"א ראש ישיבת שפת אמת אומר תרוץ נוסף, וכך נאמר שם, נראה לומר שבנדון זה לא שייך מצוה הבאה בעברה היות והמצוה של מצות פרו ורבו נצטוונו עליה קודם שנאסרו עלינו עריות, וביותר שקין נשא אחותו שלא היה לו אשה אחרת לישא, כמבואר בסנהדרין נ"ח: לכן אין בכח העבירה שנתחדשה אחר נתינת המצוה לבטל את קיום המצוה, שהרי קודם מתן תורה התקיימה המצוה גם באופן זה, וגם אחר שנתחדשה הלכה והביאה נאסרה, עדיין מתקיימת המצוה כפי שהיתה מתקיימת עד השתא.

ובאופן נוסף על דרך זו, כל ענין מצוה הבאה בעבירה הפוסל את המצוה, הוא דבר שנתחדש אחר מתן תורה, כמבואר בסוכה ל. ובשאג"א סימן צו באריכות, וקודם מתן תורה היתה מתקיימת מצות פריה ורבייה אפ' באותם עריות האסורות על בן נח, שהרי עדיין לא היה חידוש של מצוה הבאה בעבירה הפוסל את המצוה, ולכן גם אם התחדש גדר של מצוה הבאה בעבירה, אין בכוח גדר זה לשלול קיום מצוות שהיו למצוות קודם לחידושו של הגדר הזה.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)