הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הקשר בין סוף מסכת חגיגה לתחילת מסכת יבמות

חגיגה כז ע"א - יבמות דף ב

הקשר בין סוף מסכת חגיגה לתחילת מסכת יבמות וליום הכיפורים - יא תשרי תשע"ה

מסכת חגיגה דף כז:

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא; ומה סלמנדרא שתולדת אש היא - הסך מדמה אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים, שכל גופן אש, דכתיב +ירמיהו כ"ג+ הלוא כה דברי כאש נאם ה' - על אחת כמה וכמה.
אמר ריש לקיש: אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל, קל וחומר ממזבח הזהב;
מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, כמה שנים אין האור שולטת בו,
פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון, דכתיב +שיר השירים ד'+ כפלח הרמון רקתך, אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך - על אחת כמה וכמה.

הדרן עלך חומר בקודש וסליקא לה מסכת חגיגה.

עד כאן סיום מסכת חגיגה.

ומסכת יבמות:

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף ב עמוד א:

/מתני'/. חמש עשרה נשים - פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום, עד סוף העולם; ואלו הן: בתו, ובת בתו, ובת בנו, בת אשתו, ובת בנה, ובת בתה, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו, אחותו מאמו, ואחות אמו, ואחות אשתו, ואשת אחיו מאמו,

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף ב עמוד ב

ואשת אחיו שלא היה בעולמו, וכלתו - הרי אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום, עד סוף העולם...
גמ'. מכדי כולהו מאחות אשה ילפינן, ליתני אחות אשה ברישא! וכ"ת, תנא חומרי חומרי נקט,
ור"ש היא, דאמר: שריפה חמורה, אי הכי, ליתני חמותו ברישא, דעיקר שריפה בחמותו כתיבא! ועוד, בתר חמותו ליתני כלתו, דבתר שריפה - סקילה חמורה!
אלא, בתו כיון דאתיא מדרשא - חביבא ליה.

אפשר לצרף את האמור בשתי הסוגיות:

1.
דין שריפה נאמר על ערוה של "בת אשתו" וכן על חמותו [בסוגיה לעיל]:
ויקרא פרק כ (יד): "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם:"

1.1
גם מי שנדון בעונש של שריפה [מיתת בית דין - הבא על חמותו או על בת אשתו] - תחילת מסכת יבמות - אין אור של גיהנום שולטת בו - סיום מסכת חגיגה.

2.
דין ערוה של בתו מאנוסתו נלמד "מדרשא" - מסכת יבמות דף ב-ג.

2.1
וגם הכלל ש"אין אור של גיהנום שולטת ברשעים" נלמד מדרשה - סוף מסכת חגיגה!