מחלוקת ראשונה בחכמי ישראל
חגיגה טז ע"א - ע"ב
"משנה. יוסף בן יועזר אומר שלא לסמוך, יוסף בן יוחנן אומר לסמוך, יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך. ניתאי הארבלי אומר לסמוך, יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך. שמעון בן שטח אומר לסמוך, שמעיה אומר לסמוך, אבטליון אומר שלא לסמוך. הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם נכנס שמאי. שמאי אומר שלא לסמוך, הלל אומר לסמוך. הראשונים היו נשיאים, ושניים להם אבות בית דין.
גמרא. תנו רבנן: שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך, ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך, (הראשונים) היו נשיאים, ושניים להם אבות בית דין".
כתב רש"י: "יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך - ביום טוב, וזו היא מחלוקת ראשונה שהיתה בחכמי ישראל".
קשה, מנין לרש"י שזו המחלוקת הראשונה שהיתה בחכמי ישראל? והלא אותם חכמים נחלקו גם בתחילת מסכת אבות, שיוסי בן יועזר אומר יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, ויוסי בן יוחנן אומר יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ – כלומר לא חכמים בלבד, כדקי"ל במסכת נדרים דף מא ע"א "אין עני אלא בדעה", ובמסכת כתובות דף סח ע"א: "אלא לאו עני - עני בדעת, עשיר - עשיר בדעת".
ועוד, הכיצד זה נשתמרה מחלוקת זו בדקדקנות דור אחר דור?
ועוד, מה השמיעונו בזה שהראשונים נשיאים ושניים להם אבות בית דין? ומה ענין זה לסוגייתנו?
אלא שהמחלוקת אם לסמוך אם שלא לסמוך היא היא אותה מחלוקת אם לחבור לחכמים אם לפשוטי העם. אם דין אורחין כאשה או כחבר, לדברי רב פפא במסכת יבמות דף סג ע"א: "נחית דרגא נסיב איתתא; סק דרגא בחר שושבינא".
משמעות המילה נשיא שהוא נישא ומרומם מעם, לכן גם העננים קרויים נשיאים, (משלי כה, יד) נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, היות ומרוממים הם מעל פני הארץ. והיפך מהם אבות בית דין, שתפקידם כאבות כלפי בניהם, להיות בית דין – כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים (שמות יח, טו).
ונתחלקו ראשי החכמים בתפקידיהם ובהדרכותיהם דור אחר דור, ועד לימי הליטאים והחסידים. אלו מורים לחכמים להרחיק מהכסלים ולחזק איש את רעהו בהתעלות. ולא לסמוך על "בני אדם הדומין לבהמה" (מסכתות עירובין דף סט ע"ב; וחולין דף ה ע"א). הֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים (אבות ד, טו). ואלו מורים לסמוך ולחבור עם העם ולרוממו. "וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה - מבטלה בשבילו, שנאמר: (ירמיהו טו, יט) וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה" (מסכת בבא מציעא דף פה ע"א).
