טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית – מלחית אשלגנית

"תקפיה, עייליה לבי מדרשא. אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך! אמר לו: אין שלום אמר ה' לרשעים. עייליה לבי כנישתא אחריתי, אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך! אמר לו כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית נכתם עונך לפני" (חגיגה, טו ע"א). 

פירוש: בכל זאת תְּקָפֵיהּ עָיְילֵיהּ לְבֵי מִדְרָשָׁא [החזיק בו ר' מאיר והכניסו לבית המדרש], אָמַר לֵיהּ [לו] אחר לְיָנוֹקָא [לתינוק] כדרך ניחוש וסימן: פְּסוֹק לִי פְּסוּקְךָ (אמור לי את הפסוק שלמדת היום). אָמַר לוֹ את הפסוק: "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים" (ישעיהו מח, כב). עָיְילֵיהּ לְבֵי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי [הכניסו לבית מדרש אחר], אָמַר לֵיהּ [לו] אחר לְיָנוֹקָא [לתינוק]: פְּסוֹק לִי פְּסוּקְךָ! אָמַר לוֹ: "כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בּרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 

שם עברי: מלחית אשלגנית    שם באנגלית: Prickly Saltwort, Prickly Glasswort     שם מדעי: Salsola kali

שם נרדף במקורות: בורית  


נושא מרכזי:  מהי הבורית? 


תקציר: מקור הפסוק שאותו השמיע ה"ינוקא" הוא בירמיהו (ב כ"ב) שבו הנביא מתאר חומרי ניקוי שגם בהם לא יהיה די על מנת לכפר על עוונות העם. על פי רש"י הנתר הוא חומר אנ-אורגני ואילו הבורית (לפירוש השני) היא כנראה חומר ממקור צמחי: "בנתר - מין אדמה שחפין ושפין בה את הבגדים. בורית - נקיון כמו ובר לבב (תהלים כד) ויש לועזים בורית שאבו"ן בלעז". פירושו כאן סותר לכאורה את פירושו לפסוק במלאכי (ג ב') "... כי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים". שם פירש: "וכבורית מכבסים - כבורית של מכבסים שמעביר את כל הכתם כן יעביר כל הרשעה, בורית עשב הוא שמעביר את הכתם בלע"ז אירב"א שנייר"א ולשון בורית דבר המצחצח ומטהר כמו (תהלים ע"ג) לברי לבב". ד"ר משה קטן(1) מתרגם את erbe savoniere ל"עשב סבוני" שהוא אולי הצמח סבונית. ד"ר קטן הוסיף שהמילה הראשונה של הלעז הושמטה בדפוסים ואם כן אולי גם בפירוש לירמיהו נותר הלעז "שאבו"ן" למרות שמלכתחילה נכתב בדומה לפירוש במלאכי. הרד"ק (ירמיהו, שם) מפרש: "בורית – יש מפרשים שהוא שקורים לו בלע"ז סבו"ן ויש מפרשים שהוא עשב שמכבסין בו". ייתכן ושני הפירושים אינם סותרים וה"סבו"ן" הוא שם כללי של חומר כביסה ואילו העשב הוא חומר הגלם שממנו הוא מיוצר.

במקרא ובספרות חז"ל מופיעים שמות של חומרי ניקוי וכביסה שזיהוים בוודאות מסובך עד בלתי אפשרי. קרוב לוודאי שהמקורות השונים הבחינו בין חומרים שהופקו ממחצבים שונים לבין חומרים שהופקו מצמחים. די במקורות שבידינו כדי לקבוע שהבורית והאהל הם ממוצא צמחי. יתר על כן, הבורית נכללת יחד עם האהל בשם משותף ונקראת אף היא אהל ובלשון הגמרא "תרי גווני אהלא". ניתן להציע שתי אלטרנטיבות לחלוקה בין אהל ובורית.

א. מדובר בשתי קבוצות של צמחים המכילים סודה ואשלגן שמהם ייצרו כמעט עד ימינו סבון. שתי הקבוצות כוללות סוגים שונים של צמחי מלחה למשל הסוג אהל והסוג מלחית.

ב. לחילופין ניתן להציע שכל צמחי המלחה מהווים קבוצה אחת הנקראת בורית ואילו הקבוצה השניה, קבוצת האהל, כוללת מינים שמשורשיהם הפיקו ספוננים שאף הם משמשים כחומרי ניקוי. רמז לחלוקה זו ניתן למצוא בפירושי רש"י המבחין בין אהל שהוא "שורש עשב" לבין בורית שהיא עשב.

חשוב להדגיש שבחירת כותרת המאמר "מלחית אשלגנית" לא נועדה בשום אופן לקבוע מסמרות לגבי זיהוי הבורית והיא מבטאת רק את אחת האפשרויות המוצעות בו.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מקור המשנה "שבעה סמנין" הוא בנדה (פ"ט מ"ו). המשנה מונה שבעה סמנין שבעזרתם ניתן להבחין בין כתם דם המטמא ובין כתם צבע. "... הטבילו ועשה על גביו טהרות העביר עליו שבעה סמנין ולא עבר הרי זה צבע, הטהרות טהורות ואינו צריך להטביל, עבר או שדיהה הרי זה כתם, והטהרות טמאות וצריך להטביל". מפרש הרמב"ם במקום: "ובורית. היא צמח והוא מפורסם באל גאסו"ל, ובתוספתא דשביעית אמרו הבורית והאהל יש להם שביעית ולדמיהם שביעית". את הסמנין יש להעביר בסדר המנוי במשנה ואין לשנות: "... העבירן שלא כסדרן או שהעביר שבעה סממנין כאחת לא עשה ולא כלום" (מ"ז). גם אם איננו מסוגלים לזהות בבטחון את הסממנים בהם השתמשו להעברת הכתם נוכל להבין מדוע אין להעבירם שלא כסידרן או  את כולם יחד. סביר להניח שהסיבה לכך היא אופיים הכימי הסותר זה את זה. למשל, עירוב של חומצה עם בסיס יגרום לכך שהם יאבדו את השפעתם הכימית משום שבעקבות תהליך סתירה כימית הם יהפכו למלח. כפי הנראה גם סדר ניטרול המרכיבים הכימיים השונים של הדם חייב להתבצע באופן שיבטיח השפעה מקסימלית לסמנין.

הבורית היא שמו של צמח כפי שנוכל להסיק מהגמרא בנדה (סב ע"א): "בורית. אמר רב יהודה: זה אהלא, והתניא הבורית והאהל? אלא מאי בורית? כבריתא. ורמינהי: הוסיפו עליהן הלביצין והלעונין הבורית והאהל, ואי בורית כבריתא, מי אית ליה שביעית, והתנן זה הכלל כל שיש לו עיקר יש לו שביעית, וכל שאין לו עיקר אין לו שביעית. אלא מאי בורית? אהלא. והתניא הבורית והאהל? תרי גווני אהלא". הגמרא מסיקה מתוך כך שלבורית יש דיני שביעית שהיא חייבת להיות צמח ולא כבריתא שהיא גפרית. בלשון רש"י: "עיקר - שורש שממנו חי, וגפרית קרקע בעלמא הוא". על מקורה הצמחי של הבורית נוכל להסיק גם מדברי הירושלמי (מועד קטן, פ"א פ' טור ב /ה"א): "אילו הן מי תמציות כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין פסקו גשמים אע"פ שההרים בוצצין הרי הן כמי תמציות פסקו מלהיות בוצצין הרי הן כמי גביים. עד איכן? חייה בר בון בשם רבי יוחנן עד כדי שתפרח הברית. ר' לעזר בי ר' יוסי בשם ר' תנחום בי ר' חייה: עד כדי שייעשו כרגלי האווז". פריחת הבורית מהווה סימן להתייבשות ההרים.

אם הבורית מזוהה כשמו של צמח הרי שסביר להניח כדברי רש"י לעיל שהנתר הוא מחצב כלשהו שהרי הוא נמנה לפני החול. "תכפוהו אבליו זה אחר זה, הכביד שערו, מיקל בתער ומכבס כסותו ומכבס במים. אמר רב חסדא: בתער אבל לא במספרים, במים, ולא בנתר ולא בחול ולא באהל" (תענית, יג ע"ב). רע"ב (שבת, פ"ט מ"ה) מפרש: "נתר - מין אדמה הוא ומזהיר, וקורים לו אלו"ם בלע"ז".

בספרות חז"ל מתווספים שמות חומרי ניקוי נוספים וביניהם האהל. "הלשישות הלביצין והירענה והבורית והאהל יש להן שביעית ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור" (תוספתא שביעית, (ליברמן) פ"ה מ"ו). מינים אלו קשורים לכביסה כפי שמשתמע מהירושלמי (פ"ז לז טור ב /ה"א): "מיני כביסות מהו שיהא עליהן קדושת שביעית? נישמעינה מן הדא: היירענין והבורית והאהל יש להן קדושת שביעית". לגבי הוצאה בשבת מצאנו: "המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה ... מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן בסבכה. רבי יהודה אומר: כדי להעביר על הכתם" (שבת, פ"ט מ"ה). הרמב"ם בפיהמ"ש (שם): "נתר ובורית וקומניאה ואשלג, כולם דברים הרוחצים בחוזק ומלבנים, ושמותם בערב ידוע". רע"ב מפרש: "נתר - מין אדמה הוא ומזהיר, וקורים לו אלו"ם בלע"ז. בורית - מין צמח שמנקה ומטהר. קמוניא - עשב שמנקים בעפרו את הידים להעביר את הזוהמא, ובלשון תלמוד קרוי שלוף דוץ, ובערבי קורין לו אלק"לי. ואשלג - לא אתפרש לי מה הוא". דברי רבי יהודה לגבי "העברת הכתם" מתייחסים למשנה בנדה (פ"ט מ"ו): "שבעה סמנין מעבירין על הכתם: רק תפל, ומי גריסין, ומי רגלים, ובוֹרִית, קמוניא ואשלג וכו'".

בנוסף לתפקידו כחומר כביסה אנו מוצאים שהאהל שימש גם כסבון רחצה. "אמר רב ששת: ברדא שרי. מאי ברדא? אמר רב יוסף: תילתא אהלא, ותילתא אסא, ותילתא סיגלי. אמר רב נחמיה בר יוסף: כל היכא דליכא רובא אהלא שפיר דמי" (שבת, נ ע"ב)(2). מפרש רש"י: "אהלא - שורש עשב ששמו אהל. כל היכא דליכא רובא אהלא שפיר דמי - ואפילו הוי טפי מתלתא אהלא, ופליג אדרב יוסף, דרב יוסף תלתא אהלא דווקא קאמר, שהאהל עשוי ללבן ולצחצח כבורית, ומשיר שיער".

מצאנו, אם כן, שאבותינו השתמשו בסדרה ארוכה של חומרים לצורך כביסה אלא שזיהויים מסופק משום שלא הגיעו לידינו פרטים רבים המתארים אותם. על זהות האהל ניתן לעמוד מתוך הסוגיה בנדה שצוטטה לעיל (סב ע"א). המשפט החשוב שם לענייננו הוא: "אלא מאי בורית? אהלא. והתניא הבורית והאהל? תרי גווני אהלא". הגמרא מסיקה מתוך כך שלבורית יש דיני שביעית שהיא חייבת להיות צמח ולא כבריתא שהיא גפרית. בלשון רש"י: "עיקר - שורש שממנו חי, וגפרית קרקע בעלמא הוא". מוצאים אנו, אם כן, שקיימים שני מיני צמחים הנקראים אהל. רש"י מפרש בסנהדרין: "ובורית - עשב הוא ומעביר כתמים, וקורין ליה אירבנ"ו שבונריי"א. ד"ר מ. קטן מתרגם "עשב סבוני" (Erbe savoniere). העובדה שיש לאהל והבורית חובת ביעור מלמדת גם שמדובר בצמחים שחלקם העל קרקעי מתייבש בסוף עונת הגידול ומאפיין זה שולל את האפשרות שמדובר בצמח רב שנתי.

אם ננסה לזהות את האהל והבורית כשמות של מינים ספציפיים הבחירה קשה שהרי יש מינים רבים של "צמחי סבון". למשל, בעבר גידלו, בארצות מסויימות, את אהל הגבישים לשם הפקת סודה. אהל זה הגדל לאורך חופי הים התיכון ניכר בגבישי המלח המצטברים על פניו בשערות בלוטיות (ראו בתמונה). פרופ' עמרם אשל מציע את הצמח מלחית הבורית כמועמדת טובה לזיהוי עם הבורית. שמה הלטיני Salosa soda מסגיר את השימוש שנעשה בה להכנת סבון כמו במלחית האשלגנית. אפשרויות נוספות לזיהוי הן המינים הנפוצים כמו האהל המצוי הנפוץ באזורי מלחה בבקע ים המלח ומלחית אשלגנית הנפוצה מאד לאורך חופי הים התיכון ובאזורים נטושים. לעומת מינים אלו הרי שאהל הגבישים בעל תפוצה מצומצמת יותר ואילו מלחית הבורית, לפחות היום, נדירה יחסית.

אפשרות אחרת, ולענ"ד סבירה יותר, שהבורית והאהל הם שמות של שתי קבוצות צמחים ("תרי גווני אהלא") ולא למינים ספציפיים. מינים שונים של הסוג אהל נקראו בלשון הכתובים "אהלא" ומינים שונים של מלחית נקראו בורית או להיפך. לפחות מנקודת מבט טקסונומית יש הצדקה לחלוקה זו משום שהאהל שייך למשפחת החיעדיים ואילו המלחית נכללת במשפחת הסלקיים. אי אפשר לשלול גם את האפשרות שבקבוצות אלו נכללו סוגים נוספים. המשותף לכל המינים הוא שבאפרם השתמשו עד לפני כמה עשרות שנים לכביסה.  בצמחים אלו שבדרך כלל הם צמחי מלחות וחוף הים מצטברים מלחים אלקליים ומהם ניתן להפיק סודה ואשלגן שהמסתם בשמן יוצרת נוזל בעל תכונות סבון. היום מנסים ארגונים "ירוקים" לעודד חזרה לסבונים הטבעיים על מנת להקטין את הנזקים הנגרמים על ידי דטרגנטים וסבונים סינתיים.

השם אהל בהקשר לצמחי כביסה מופיע בשפות נוספות באזורנו. בסורית הם נקראים אהלא ובאכדית uhulu. הרמב"ם בפיהמ"ש (נדה, פ"ט מ"ו): "ובורית. היא צמח והוא מפורסם באל גאסו"ל וכו'". י. פליקס, אולי מתוך דברי הרמב"ם, סבר שהאהל נקרא בערבית ג'אסול אך בו בזמן העיר שצמחים נוספים המכילים סודה ואשלגן השייכים לסוג פרקן נקראים אף הם בשם זה. המילה ראסול בערבית מתורגמת במילונים ל"צמחי כביסה", "חומרי כביסה" ול - Potash - אשלג (3). כנראה שכוונת הרמב"ם בפירושו לא הייתה למין אהל באופן ספציפי אלא לקבוצת "צמחי כביסה" כבשפות האחרות שהוזכרו.

לחילופין ניתן להציע שברשימת "חומרי הכביסה" של חז"ל ובביטוי "תרי גווני אהלא" נכללה קבוצה נוספת של צמחים המכילה סוג שונה של תרכובת המשמשת לכביסה. בקבוצה הראשונה נכללו צמחים המכילים סודה ואשלגן שמהם הוכן סבון הרי שקבוצת הצמחים השנייה כללה צמחים שהכילו ספונינים. הספונינים הם גליקוזידים הנמצאים בצמחים שונים כמו למשל בפקעת הצמח ערטנית השדות ובשורשי סבונית השדות (Vaccaria hispanica). בימי קדם השתמשו בספונינים לצורך הקצפת המים לכביסה. עד היום מכינים במקומות אחדים סבון ותכשירי חפיפה משורשי ועלי הסוג בורית (Saponaria) ממשפחת הציפורניים ובעיקר מהמין Saponaria officinalis. על פי הצעה זו כוללת קבוצה אחת של "אהלא" את כל מיני צמחי המלחות המכילים סודה ואשלגן (לפחות את הסוגים אהל, מלחית ופרקן אך גם אפשר שגם נוספים) והקבוצה השניה כוללת מינים שאינם צמחי מלחה שמהם ניתן להפיק ספוננים.

רמז לחלוקה בין "צמחי מלחה" ו"צמחי ספוננים" ניתן, אולי, למצוא בפירושיו של רש"י לשמות אהל ובורית. בשבת (נ ע"ב) מפרש: "אהלא - שורש עשב ששמו אהל" ואילו בסנהדרין (מט ע"ב) מפרש: "ובורית - עשב הוא ומעביר כתמים". ההבדל בין שני הפירושים ("עשב" לעומת "שורש עשב") רומז אולי על כך שהאהל הוא שמה של קבוצת צמחי ה"ספוננים" (ממשפחת הצפורניים) משום שעיקר החומרים המופקים נמצאים בשורשים או הפקעות ואילו קבוצת "צמחי המלחה" המכילים סודה והאשלגן היא הבורית. בקבוצה זו חלקי הצמח המנוצלים הם הגבעולים והעלים ולא השורש. על פי הצעה זו המינים סבונית השדות ואולי גם ערטנית השדות מועמדים להקרא אהל משום שהצמחים אלו נפוצים כעשב רע בשדות וניתן היה לאספם לצורך כביסה. אגב, ערטנית השדות מקובלת גם ברפואה העממית. 

י. פליקס מזהה את סבונית השדה עם ה"שלג". ה"שלג" מופיע בפסוק באיוב שהובא לעיל "אם התרחצתי במי שלג". לאחר שדחה את האפשרות שהכוונה למי שלג כפשוטם הוא מציע שה"שלג" הוא האשלג הנמנה יחד עם שאר חומרי הכביסה. " ... מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן בסבכה וכו' (שבת, פ"ט מ"ה). "שבעה סמנין מעבירין על הכתם רוק תפל ומי גריסין ומי רגלים ונתר ובורית קמוניא ואשלג וכו' (נדה, פ"ט מ"ו). לדעתו הסוג בורית (Saponaria) המקורב לסבונית השדה נקרא בערבית אשלג ולכן ייתכן והוא חומר הכביסה שאליו התייחסו איוב ומקורות חז"ל. 
 

מלחית אשלגנית – שיח		מלחית אשלגנית - פריחה

אהל מצוי – צילמה ורד ורקר		אהל הגבישים          צילם: אלי ליבנה

סבונית השדות          צילמה: רחלי שוורץ - צחור	ערטנית השדות           צילמה: שרה גולד

(1) ב"אוצר לעזי רש"י".
(2) פירוש: אגב בעיות אלה של רחיצה אָמַר רַב יְהוּדָה: עֲפַר לְבֵינְתָא [לבונה שחוקה] (רה"נ) שָׁרֵי [מותר] לרחוץ בו בשבת, שאינו משיר את השיער. ואָמַר רַב יוֹסֵף: הכּוּסְפָּא הנשארת לאחר סחיטת השמן הריחני מן היַסְמִין שָׁרֵי [מותר] לרחוץ בה. ואָמַר רָבָא: עֲפַר (אבקת) פִּלְפְּלֵי שָׁרֵי [פלפלים מותר] לרחוץ בה. ואָמַר רַב שֵׁשֶׁת: בְּרָדָא שָׁרֵי [מותר] לרחוץ בה בשבת. ושואלים: מַאי [מהו] בְּרָדָא זו? אָמַר רַב יוֹסֵף: תִּילְתָּא אָהָלָא וְתִילְתָּא אָסָא וְתִילְתָּא סִיגְלֵי [שליש אהל, ושליש הדס, ושליש סיגלים]. אָמַר רַב נְחֶמְיָה בַּר יוֹסֵף: כָּל הֵיכָא דְּלֵיכָּא רוּבָּא אָהָלָא [בכל מקום שאין רוב אהל] שַׁפִּיר דָּמֵי [יפה הדבר, מותר], ואפילו היה האהל יתר על שליש, כי רק חומר חריף זה יש בו כדי להשיר את השיער, ולא כן בשאר המרכיבים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
(3) תודה לד"ר חנוך גמליאל על התרגום מערבית.

 

רשימת מקורות: 

י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 298-300).

לעיון נוסף:

מהו סבון ומהו מנגנון פעולתו? מהו תפקידם של צמחי הסבון? ראה את מאמרו של פנחס ברגמן (MSc בכימיה).
הערכים אהל הגבישים, אהל מצוי, מלחית אשלגנית, סבונית השדות וערטנית השדות באתר צמח השדה.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.