סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

דיוק וחידוש ברש"י

חגיגה דף יא

 

עמוד ב

רש"י ד"ה ארבעה דברים. הני דמפרש ואזיל: מה למעלה. מרקיע שעל ראשי החיות: ומה למטה. מהן: ומה לפנים. חוץ למחיצת הרקיע למזרח: ומה לאחור. למערב: כל שלא חס על כבוד קונו. בגמ' מפרש מאי היא: רתוי הוא לו. טוב ויפה היה לו אם לא בא לעולם ואומר אני שהוא לשון רחמנות כלומר מרוחם הוא אם לא בא לעולם ודוגמתו בתורת כהנים אל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים (ויקרא י) ראויין היו לישרף אלא שריתה הכתוב לאהרן:
סוגית ארבעת הדברים מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור מתפרשת בכמה אופנים הן על מעשה מרכבה כך מפרשים חלק מן המפרשים והן על מעשה בראשית, וכדרכנו נעסוק בבירור מקחו של רש"י ובתוך כך נביא גם את שיטת תוספות,
ובבואנו לדקדק ברש"י נשים לבנו לכמה דיוקים:
א. בד"ה ארבעה דברים "הני דמפרש ואזיל" רש"י משנה כאן לשונו משאר מקומות דנקט "כדמפרש ואזיל", וכן למה נצרך להסביר זאת הרי זה ברור בהמשך המשנה מיד.
ב. בד"ה ומה למטה מפרש רש"י "מהן" ולמה כיוון רש"י בלשון זה, והוא לשון נופל על החיות שבמעשה המרכבה.
ג. בד"ה כל שלא וכו' כותב רש"י בגמרא מפרש מאי היא, כפי שהוסבר כמה פעמים שכשרש"י כותב בלשון בגמרא מפרש פירושו שבגמרא יש פירוש האחר מן העולה בפשיטות מלשון המשנה, משא"כ כשרש"י כתב בלשון מפרש בגמרא פירושו שהפירוש יושלם בעת לימוד הגמרא ואין צריך כבר עכשיו לדעת את הפירוש, וכתב רש"י "מאי היא" ולא כתב בגמרא מפרש בלבד, ופירושו בגמרא מפרש מאי היא המשמעות הנוספת מעבר לפשט העולה מן הנלמד במשנה.
ד. ד"ה רתוי לו היה צריך להיות לפני הד"ה מה למעלה דהרי לשון זה "רתוי לו" מוזכר במשנה פעמיים ומדוע רש"י הסביר דבריו על השני, עוד נראה מדברי רש"י שלשון זה "רתוי לו" מתפרש בשני דרכים או טוב ויפה לו ראוי/רצוי/רתוי או מלשון רחמנות שרש"י כתב פירוש זה בלשון ואומר אני שזה לשון שרש"י נוקט בדרך כלל כשבא לפרש בשונה מהפירוש המקובל/האחר.
עוד יש להתבונן בחילופי הלשונות במשנה דבתחילה נקט התנא כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו "כאילו" לא בא לעולם ובשניה נקט רתוי לו "שלא" בא לעולם,
וכן יש לדקדק במשנה הלשון "וכל" שלא חס וכו' משמע שה"וכל" קשור לענין הקודם והוא לא דבר חדש בפני עצמו כפי שהגמרא מסבירה בדף ט"ז ע"א ר' אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר,
עוד הקשו התוספות המובא בתוך דברי רש"י וז"ל: אינו יכול להיות מה שפירש המורה מה לפנים חוץ למחיצת הרקיע ומה לאחור למערב מדפריך בגמ' בשלמא מה למעלה ומה למטה ומה לאחור לחיי אלא לפנים מה דהוה הוה אלמא מה לפנים קודם לעולם הוא ועוד בתוספתא מה לפנים ומה לאחור מה היה ומה עתיד להיות עכ"ל, וקושיתם היא על פי דברי הגמרא בדף ט"ז ע"א וז"ל בשלמא מה למעלה מה למטה מה לאחור לחיי אלא לפנים מה דהוה הוה ר' יוחנן ור''א דאמרי תרוייהו משל למלך ב''ו שאמר לעבדיו בנו לי פלטירין גדולין על האשפה הלכו ובנו לו אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה: ופירש רש"י ומה למטה. והרי אמר ומתחת זרועות עולם (דברים לג) ואם שאל מי סבלן לא חס על כבוד קונו לייטי עלה במערבא לא גרסינן לה: הרי לנו שרש"י עצמו מפרש בדרך אחרת ממה שפירש כאן את השאילה מה למטה, והעולה בדרך הפשט מלשון הגמרא ש"מה לפנים" פירושו ששואל מה היה קודם לבריאת העולם,
והאמת היא שהקושיה איננה בדווקא על רש"י אלא על הגמרא עצמה וכפי שתוספות כאן על הדף הקשו בד"ה יכול ישאל מה למעלה מה למטה. משמע הכא דלפנים ולאחור הוי מה שיש אחורי הכיפה מזרח ומערב והוא הדין צפון ודרום ואילו לקמן (דף טז.) בפירוש משמע מה שהיה קודם שנברא העולם ומה שיהיה לאחר כך דקאמר בשלמא מה למעלה מה למטה ומה לאחור שפיר אלא לפנים אמאי מה דהוה הוה רבי יוחנן ורבי אלעזר אמרי משל למלך שבנה פלטרין על גבי אשפה כו' והכי תניא בתוספתא (פ''ב) מה שהיה ומה שעתיד להיות וי''ל דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי:
והנה לשון הגמרא כאן (יא ע"ב יב ע"א) יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם ת''ל {דברים ד-לב} למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית ת''ל לימים ראשונים אשר היו לפניך יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור ת''ל {דברים ד-לב} ולמקצה השמים ועד קצה השמים מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור השתא דנפקא ליה מלמקצה השמים ועד קצה השמים למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ למה לי
וברש"י יכול ישאל אדם. מה היה קודם שנברא העולם:(יב ע"א)והשתא דנפקא לן מן ולמקצה השמים. דאסור לשאול מה שיש חוץ למחיצות ממילא נפקא לן דאסור לשאול בקודם שנברא דהיא היא מה שהיה קודם לברייתו הוא עכשיו חוץ למחיצתו הלכך למן היום אשר ברא אדם למה לי למעוטי מיניה קודם שנברא העולם:
העולה מן הגמרא כאן שיש שני סוגי קושיות, האחד מה היה קודם, וארבעת הדברים כפי שרש"י מסביר שהם שאלות המתייחסות למה יש מעבר למחיצות, ובפירושו בד"ה והשתא דנפקא לן וכו' משלים את דבריו שבמשנה,
והנראה ליישב הדברים בשיטת רש"י שאכן המשנה כיוונה לשני סוגי השאילות והדרך ללמוד את זה בלשון המשנה היא כך: דבתחילה אמר התנא שכל המסכל בארבעת הדברים וכפי שרש"י ציין זאת "הני" הם ארבעת השאלות שהם יכולים לישאל הן כשמסתכל / מתבונן במעשה מרכבה וביצירה במעשה בראשית, והיינו הך שהם דברים נסתרים, ומעשה מרכבה עצמו הוא לשון מושאל לכאורה על היצירה ומעשה בראשית והם סודות עמוקים וכפי שהגמרא בדף יב ע"ב מפרטת סדר היצירה, ורש"י על פי זה מסביר את שני השאלות הראשונות מה למעלה ומה למטה באופן שמתפרש על המרכבה, ואת שני השאלות מה לפני ומה לאחור על מעשה בראשית באופן האסור לשאול מה יש מעבר למחיצות, (וגם השאילה מה היה קודם יכולה להתפרש באופן של התבוננות שאין אדם נברא יכול בכך)
והשואל שאילות אלו האסורים לישאל כפי שהגמרא לומדת זאת מן הפסוקים כי שאילות אלו הם דברים שהשכל האנושי לא יוכל להשיגם היות והאדם הוא נברא בגבול ולא יכול להשיג את הדבר שהוא מעבר לגבול שהוא הוא האלוקות המתפשטת ללא סוף שלא ישיגוהו משיגי הגוף וע"כ אדם זה שמסתכל בדברים הללו רתוי לו "כאילו" לא נברא כי ששואל שאלות אלו מורה בעצמו "כאילו" לא נברא כי הנברא אינו יכול להשיג זה הדבר ולפי זה "רתוי" מתפרש מלשון ראוי וטוב היה "כאילו" שלא נברא חלילה,
ובהמשך דברי המשנה וכל שלא חס על כבוד קונו יתפרש בדרך זו "וכל" ששואל את שאלות אלו בדרך של לא חס על כבוד קונו והכוונה ששואל את השאילות כפי שרש"י רומז לכך בלשונו בדף ט"ז ע"א "ואם שאל מי סבלן לא חס על כבוד קונו", ועל פי זה אפשר להסביר על הגמרא בדף טז ששואל "מה למעלה" בדרך של זלזול מה יש למעלה, "מה למטה" וכפי דברי רש"י אפשר ששואל כך "מה למטה והרי נאמר מתחת זרועות עולם" ומה יש מתחת לזרועות מי סובל אותם והיא גם כן שאילת זילזול (ונקט רש"י לשון זה ע"פ הגמרא בדף י"ב דאיתא שם: רוח סערה עושה דברו סערה תלויה בזרועו של הקב''ה שנאמר {דברים לג-כז} ומתחת זרועות עולם וברש"י ומתחת. כל היצירה: זרועות עולם. הסובלות אותו: והשואל הזה אינו מספק בכך ושואל ומה סובל את הזרועות הרי שמערער על כבוד קונו) וגם השאילה מה לאחור תתפרש ששואל מה עתיד להיות ושואל בדרך מה עתיד להיות הרי אף אחד לא יודע ורצונו לומר שח"ו אין מי שיודע, וע"כ שלשת השאילות הללו הם מורות על כך שלא חס על כבוד קונו וממילא על אדם זה מתיישב הלשון רתוי לו מלשון רחמנות כי אין שואל באופן של התבוננות שאסורה כמו שהוסבר אלא באופן שמורה על טיפשות וע"כ ראוי הוא לרחמים,
ועל פי דברים אלו נבאר את הצריך ביאור בגמרא בדף ט"ז, בשאילה ששואל מה לפנים ופירשה הגמרא ששואל מה היה קודם ואמרה הגמרא על שאילה אמאי מאי דהוה הוה, והרי אם מתכוון לשאול באופן הדומה לשאילה מה יש מעבר למחיצות וכפי שהגמרא בדף י"א ע"ב השוותה בין שני השאילות הללו הרי זו שאילה אסור ומה שייך לפוטרו בדרך של מאי דהוי הוי, ועוד צריך להבין מה תירצה הגמרא במשל למלך והרי בריאת העולם היא יש מאין ולא היה כלום קודם ומה הדמיון לאשפה וכן הקשה המהרש"א ועוד מפרשים, ולהיפך הרי בתשובה שנברא העולם יש מאין הרי זה שבח להקב"ה ואיך שייך לומר מה דהוה הוה הרי לא היה, על כן נראה לומר דהגמרא חשבה ששואל בפשטות על סדר בריאת העולם, ועל כן שאלה הגמרא מה לא טוב בשאילה הזו הרי אפשר לומר את מה שהיה, וע"כ מסבירה הגמרא ששואל מה היה קודם והוא בעצמו אומר המשל וכוונתו לומר שאין נראה לו שהעולם הוא יש מאין אלא היה קודם בריאת עולם משהוא אחר ועל מקום זה נברא העולם ולפי שהמלך לא רוצה שיוזכר שמו על האשפה על כן אמר הבורא ב"ה שהעולם נברא יש מאין אבל ח"ו אינו כן, ועל כן נחשב ללא חס על כבודו,
ורש"י דייק לומר על וכל שלא חס על וכו' דבגמרא מפרש מאי היא וכוונתו שהגמרא תפרש עוד משמעות לכל שלא חס כפי שהגמרא מסבירה בהמשך הגמרא בדף ט"ז דהיא המסתכל בקשת וכו',
ובשולי הדברים יוארו דברי רש"י במס' מגילה כ"ה ע"א – ע"ב על הנאמר בגמרא מעשה בראשית נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא אתו לשיולי מה למעלה מה למטה ומה לפנים ומה לאחור קמ''ל, ומפרש רש"י מעשה בראשית כו'. ואמרינן במסכת חגיגה (דף יא:) המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם והתם מפרש טעמא אין רצונו של מלך שיזכירו שמו על אשפה כו':
רש"י הוצרך לכתוב את הטעם אין רצונו וכו' היות וכל הדברים שהוזכרו שם בגמרא שאין מתרגמין הם דברים המביישים מעשה תמר וכו' וע"כ הרי שהוצרך רש"י להסביר איך מעשה בראשית מתחבר לשאר הדברים דהרי מלשון הגמרא משמע שהבעיה שישאל השאילות והרי אסור לשאלם מפני שדורשים כך מפסוקים, ע"כ הסביר רש"י את הענין הנוסף שאין רצונו וכו' והוא השואל בדרך שבא לבייש, אבל תוספות פירשו שם כעין מה שפירשו כאן, (שם ע"ב) ד"ה מה לפנים מה לאחור. פי' מה בסוף גבולי העולם למזרח ולמערב אי נמי מה היה קודם ששת ימי בראשית ומה יהיה אחר שיכלה העולם: ועל דבריהם לכאורה יוקשה א"כ מדוע צירפה הגמרא את מעשה בראשית בתוך שאר הדברים שחיישינן לכבוד המדובר ממנו.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר