גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תרפ"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף נו עמוד א
בענין מצות ישוב ארץ ישראל בארצות קיני, קנזי וקדמוני - בזמן הזה
אמר רב יהודה אמר שמואל כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר, לאפוקי מאי, לאפוקי קיני קניזי וקדמוני (נו ע"א).
ביאור המאמר, דהנה ידוע שגבולות הארץ שהובטחה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים היו של עשר אומות, שנאמר (בראשית טו, יח-כא): "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת, את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני, ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים, ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי", וכתב רש"י: "עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני, עתידים להיות ירושה לעתיד...", והדברים מפורשים בתורה כמה פעמים, שעתידה ארץ ישראל להתרחב יותר (ראה דברים יב, כ ובספרי שם; שם ל, ה ובירושלמי קידושין פ"א ה"ח).
וכך נאמר בפרשת שופטים (דברים יט, ח-ט): "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך כי תשמור את כל המצוה הזאת...", וברש"י: "כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני וקנזי וקדמוני". וז"ל הרמב"ן שם: "'כי תשמור' - כאשר תגיע זכותך שתשמור כל המצוה, לאהבה את השם, אהבה שלימה קיימת לעולם, שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא עוד לעולם, אז 'ירחיב את גבולך ויתן לך כל העמים', והוא לימים אשר אמר (דברים ל, ו) 'ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך', ו'לבב זרעך' יורה על כל הימים העתידים לבוא...".
והנה טרם פטירת משה רבינו נאמר (דברים לד, א -ד): "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן וגו' ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צוער. ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור", וכלפי מה שהראה הקב"ה בזה למשה רבינו מוסב המאמר שלפננו: "כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר, לאפוקי מאי, לאפוקי קיני קניזי וקדמוני", וכמו שביאר הרשב"ם: "'כל שהראהו הקב"ה למשה בשעת מיתתו... חייב במעשר, דהם הם ז' עממים הכתובים בכל מקום, אבל קיני קניזי וקדמוני שנתנו לאברהם אבינו בין הבתרים לא יתחייבו במעשר לעתיד לבא - כשיחזירם לנו לעתיד... אי נמי אם כבשו ישראל מהם אחרי מות יהושע כולן פטורין מן המעשר, דכתיב התם 'זאת הארץ אשר נשבעתי' וגו' (שם), 'זאת' - למעוטי הני שנתוספו לאברהם על השבועה".
והנה, בשו"ת שאילת דוד (ח"א חידושים בעניני שביעית אות א) דן בשאלה הלכתית מעניינת בענין זה, כי הנה מצינו שקדושת ארץ ישראל נחלקת לשנים, קדושתה העצמית מחמת השכינה השורה בה, וקדושתה הבאה על ידי בני ישראל כשירשו ונתיישבו בה בפועל, ומתוך היות קדושתה קדושה עצמית הובטחה הארץ לאברהם אבינו וגם ניתנה לו כבר בקנין גמור (עי' במכילתין דף ק ע"א), וקדושה זו אינה מתבטלת לעולם - כלשון בעל הכפתור ופרח (פ"י): "קדושת הארץ כולה לגבולותיה שבתורה, ומעלתה לחיים ולמתים, והיותה נחלת ה' לא נגרע ממנו דבר, לא בזמן גלות בבל ולא בזמן גלותינו היום" (עי' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר; שו"ת חת"ס יו"ד סי' רלד). בנוסף לה נתקדשה הארץ כשבאו בני ישראל לתוכה וכבשוה וירשוה - אם בימי יהושע ואם בימי עזרא. בקדושה זו תלויים מרבית המצוות שהן תלויות בארץ, ובזה אכן נחלקו חז"ל האם מתבטלת קדושתה כשגלו מן הארץ [לענין הכיבוש בימי יהושע נחלקו במס' ערכין (לב:) ולהלכה קיי"ל שנתבטלה (עי' רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ו הט"ז), ולענין הקדושה שנתקדשה בימי עזרא הענין מבואר במס' יבמות (פב:) ובמס' נדה (מו:), ולהלכה נקטו רוב הראשונים (רמב"ם תרומות פ"א הכ"ו וראב"ד שם; טור יו"ד סי' שלא) שלא נתבטלה].
אמנם, מצינו שלענין כמה מצוות התלויות בארץ - שיסוד חובתן הוא מחמת קדושתה העצמית של א"י, ואינו תלוי בירושה וישיבה דייקא, כגון חלה וערלה, כלאי כרם וחדש (ראה ירושלמי חלה פ"ב ה"א לענין חלה, וראה עוד שו"ת שאגת אריה החדשות דיני חדש סי' ג לענין ערלה; שו"ת כנסת יחזקאל סי' מא בנוגע לחדש; ובשאילת דוד שם המקורות לזה בארוכה, ואכמ"ל), ומצוות אלו חובתן מן התורה לכו"ע גם בזמן הזה. וכמו כן מצות ישיבת ארץ ישראל - לדעת הרמב"ן (הוספות הרמב"ן לספר המצות מ"ע ד; ובפירושו בפר' מסעי לג, נג) שהיא מן התורה גם בזמן הזה (עי' פאת השולחן סי' א סק"ח; חזו"א יו"ד סי' סה), ואינה תלויה בירושת וישיבת בני ישראל בתוכה. וכמו כן מצינו לענין האיסור ד'ולא תחנם' שנחלקו האחרונים אם תלוי בקדושתה העצמית (עי' חזו"א שם) או שתלוי בירושה וישיבה (עי' שו"ת שמן המור יו"ד סי' ד; מנחת חינוך מצוה צד).
ולפי זה מסופק ה'שאילת דוד' מה דינן של קיני קנזי וקדמוני כלפי המצוות התלויות בארץ שאינן תלויות בקדושתה הבאה מחמת ירושת וישיבת ישראל בתוכה, אם הן בכלל א"י לענין הדינים שאינם תלויים בכיבוש, כמו שהיתה כל הארץ בזמן האבות, כי סוף סוף גם חלק זה הובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים וגם נתנה לו, ולא נתמעטו ארצות אלו כי אם לענין ירושת בני ישראל, וכן לענין כל המצוות התלויות בירושתה, ולכן יתכן שלענין קדושתה העצמית וכל התלוי בה - לא נתמעטה, ולכן גם עתה בזה"ז יש בה כל המצוות התלויות בקדושתה העצמית של א"י. או אפשר, שמכיון שהקב"ה הבטיח לתתן לנו רק לעתיד לבוא, וכשהראהו הקב"ה למשה את א"י הראה לו רק ארץ שבעה עממין, הרי הוציא אותן עד אז מכלל ארץ ישראל לגמרי, ונפקעה קדושתה מכל וכל, ולכן גם מצוות התלויות בקדושתה העצמית של א"י לא יהיו בה (ע"ע מרגניתא טבא על ספה"מ להרמב"ם עמ' תקלט [מהדו' פרנקל]).
