דיוק וחידוש ברש"י
חגיגה דף יב
עמוד א
רש"י ד"ה מסוף העולם ועד סופו. כשהיה שוכב היה ראשו למזרח ורגליו למערב:
רש"י דקדק לומר שבשכיבה היה מגיע ממזרח למערב, כי בעמידה יתכן והיה מנמיך קצת את קומתו כפי הנאמר במסכת רכות מג ע"א ואל יהלך בקומה זקופה דאמר מר המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות כאילו דוחק רגלי שכינה דכתיב {ישעיה ו-ג} מלא כל הארץ כבודו: וכ"ש כשמגיע מסוף העולם עד סופו,
ובכך רמז רש"י ג"כ לדברי תוספות בד"ה אידי ואידי חד שיעורא הוא. ופליג אמאן דדריש בתמיד (דף לב.) דמזרח ומערב רחוק טפי דאי לא תימא הכי אדם היכי הוה קם כיון דכתיב מקצה השמים ועד קצה השמים וי''ל שסובר שהיה בגן עדן עד שנתמעט: ובכך שכתב רש"י שכששכב היה מקצה לקצה "מזרח ומערב" והגמרא אמרה על כך אידי ואידי חד שיעורא ומימלא כשקם היה אותו הדבר, ע"כ מוכרח להיות שהגמ' במסכת תמיד שאמרה ש"מזרח ומערב" רחיק טפי לא עולה בקנה אחד עם הנאמר כאן.
