גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתק"ל, מדור "עלי הדף"
מסכת חגיגה
דף ו ע"א
בענין חובת עליה לרגל למשכן שילה
כלפי מחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנה (ב ע"א) לענין חובת קטן בעליה לרגל, דנה הגמרא (ו ע"א) בהא דחנה ושמואל הנביא שלא עלו לרגל, למשכן שילה, שאע"פ שהיה יכול לרכוב על כתפי אביו, עם כל זה "וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו" (ש"א א, כב), וכפי שמבואר בהמשך הגמרא: "חנה מפנקותא יתירתא חזייא ביה בשמואל, וחשא ביה בשמואל לחולשא דאורחא" וכו', יעו"ש.
ומכאן הוכיחו האחרונים, שבמשכן שילה גם היתה חובת עליה לרגל, שהרי חנה ושמואל לא עלו בגלל סיבה מיוחדת שהיתה להם, אבל בלאו הכי היתה חובה לעלות לרגל (ראה 'הר המוריה' על הרמב"ם ריש הל' בית הבחירה ועוד).
ואמנם, בדברי הראשונים כבר מצינו שהסתפקו בכך, דהנה כתיב (דברים טז, יא): "ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך ובתך וגו' במקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם", וכתב הרמב"ן: "והזכיר כאן 'במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם', וכן אמר (שם, טז) 'שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר', ולא ידעתי, אם לומר כי לאחר שיבנה בית המקדש לא נאסף להקריב קרבנות הרגלים אלא במקום ההוא אשר יבחר ה'... או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר השם מקום לשכנו שם". ספיקת הרמב"ן הוא בהא דאמרה התורה במצות עליה לרגל: "במקום אשר יבחר", אם הכוונה היא, שאחרי שיבנה בית המקדש לא יאספו להקריב קרבנות ברגלים כי אם במקום אשר יבחר ה', אבל טרם אשר יבחר ה' את מקום המקדש, כשעדיין היה להם המשכן במקום המקדש, היתה חובה לעלות לרגל ולהקריב קרבנות הרגלים באלו המקומות, או שגם מקומות הללו נתמעטו ממה שנאמר 'במקום אשר יבחר', והכתוב בא לומר, שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר ה' מקום לשכון שמו שם.
כמובן, שבשני צדדים הללו תלוי, אם היתה חובת עליה לרגל בימים טובים, מאז בנין המשכן במדבר, ומשם לגלגל בשבע שנים שכבשו וחלקו, ולאחר מכן שס"ט שנה בשילה, ולאחר מכן בנוב וגבעון, עד שנבנה בית המקדש על ידי שלמה המלך ע"ה, וכצד השני נקט הרמב"ן על הפסוק (שם יב, ח): "לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל הישר בעיניו", ותוכן דבריו הוא, כי בני ישראל לא נצטוו להביא את קרבנם במשכן, וכלשונו: "והנה לא יביא בחיוב למשכן כלל, ואפילו ברגלים לא נתחייב לבא שם... והנה אין להם בכל ענין הקרבנות חובה, רק איש כל הישר בעיניו יעשה, על כן צוה בכאן כי אחרי המנוחה והנחלה לא יעשו כן, אבל יבואו בחובה למקום ידוע ומיוחד נבחר מהשם..." (ע"ע בדבריו בפר' כי תבא כו, ב).
בדברי ה'פנים יפות' (סו"פ אמור) מבואר שיש לחלק בזה בין נוב וגבעון למשכן שילה, כי קדושת המשכן בשילה היתה נעלית מנוב וגבעון, כי בנוב ובגבעון לא היה הארון קבוע שם, וכן האריך בזה בספר 'זרע אברהם' על הספרי (פר' כי תבא סי' רחצ), כי מצינו בכמה מקומות בדברי חז"ל, שמשכן שילה היה נחשב 'במקום אשר יבחר ה', ויעו"ש בארוכה.
וב'פנים יפות' תלה בנידון זה מחלוקת בין מפרשי המקרא בפירוש הפסוקים אצל אלקנה - הנאמרים בהפטרה של יום א' דראש השנה - וכה נאמר (ש"א א, א-ג): "ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה וגו' ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאות בשלה", ופירש"י: "ועלה האיש - לשון הוה הוא, היה עולה מזמן מועד למועד לשילה", הרי שעלה לרגל בכל מועד ומועד, וכן הוא בתרגום יונתן, ואילו ברד"ק מביא ב' פירושים: "מימים ימימה - משנה לשנה כמו (שמות יג, י) 'ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה', או פירוש, ממועד למועד", וכ"ה ברלב"ג: "מימים ימימה, הרצון בזה משנה לשנה, או מרגל לרגל כמצות התורה, והיותר נכון שמשנה לשנה היה עולה שם עם נשיו ברגל ורגל" (ראה גם פי' אברבנאל שם), כי לפי פירש"י: "מימים ימימה – מזמן מועד למועד", מוכח שעלו לרגל במשכן שילה, ולדעת המפרשים: "משנה לשנה", מוכח שלא היתה חובה לעלות לרגל בשילה.
ולאמתו של דבר, מצינו בזה גם מחלוקת בדרשות רז"ל, דהנה ב'תנא דבי אליהו' (רבה פ"ח) איתא: "אלקנה היה עולה לשילה ארבעה פעמים בשנה, שלשה מן התורה, ואחת שקיבל עליו הוא בנדבה, שנאמר 'ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבוח לה' צבאות בשילה'", מפורש יוצא, שגם בשילה חובה לעלות וליראות שלש פעמים בשנה, ומאידך, איתא ב'מדרש שמואל' (פרשה א): "'מימים ימימה', זה אלקנה שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותן לשילה, ולא בדרך שהיה עולה בשנה זו היה עולה בשנה אחרת, אלא כל שנה ושנה היה הולך בדרך אחרת, בשביל לשמע את ישראל להעלותן לשילה", הרי ש'מימים ימימה' מתפרשת משנה לשנה (עי' 'יפה נוף' על המדרש שם; 'אהבת יונתן' על הפטרת יום א' דר"ה).
