דיוק וחידוש ברש"י
מסכת חגיגה דף ט
עמוד א
רש"י ד"ה והוליד ממזר. שהביא פסולין בישראל ויהא זכרון לפיכך אין עונותיו נמחקין בתשובה: יכול להחזיר. דמי גניבתו וגזלתו לבעלים: ויתקן. ויהא מתוקן מן החטא:
עמוד ב
רש"י ד"ה גנב אדם. גניבה אפשר שיחזירנה ויתקן: נטרד מן העולם. אין לו עוד תשובה לפי שעשה דבר שאין לו רפואה:
נראה לדייק בדברי רש"י שיש שני ענינים במעוות שאין יכול לתקון:
הראשון על פי דברי רש"י במשנה, כשיש זכרון שנולד ממזר והעבירה אינה נמחקת על ידי תשובה, והשני שעשה דבר שאין לו רפואה כי אסרה על בעלה ואין יכול לעשות תשובה, וההבדל ביניהם דהראשון במשנה יכול להיות שהיה באונס או שלו או שלה ואז רק מפני שיש זכרון אינו יכול למחוק החטא לגמרי אבל יכול לעשות תשובה, אבל השני בגמרא שנעשה ברצון דהרי רק באופן זה אוסרה על בעלה הרי אין יכול לעשות תשובה מפני חומר החטא,
ועל פי זה נראה לדייק דלכן לגבי מעוות שיכול לתקון וזה גניבה וגזילה ביאר רש"י הן במשנה בד"ה יכול להחזיר כתב "דמי גניבתו" והן בגמרא שאף שלשון הגמרא שמביאה התוספתא גונב אדם גוזל אדם (בתוספתא יש גרסא שונה ללא המילה אדם) ביאר רש"י גניבה אפשר שיחזירנה ויתקן, משמע מלשונו שלאו בגונב נפש עסקינן דהוא גם כן מעוות שאינה יכול לתקון ולמחוק רושם החטא לגמרי דאינו יכול להחזיר לו הזמן שהיה משועבד לשני ואת הרגשת החירות והוא גם תלוי במחילתו ע"כ נשאר רושם החטא, משא"כ בגניבה וגזילה של ממון וכד' אזי כשמחזיר ועושה תשובה מוחק רושם החטא לגמרי, ועל פי זה צריך לבאר לשון הגמרא גונב אדם = אדם שגונב או גונב מאדם.
