הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"חיסורי מיחסרא"; "תנינא להא..."
חגיגה ב ע"ב
חוץ מחרש שוטה וקטן כו'. קתני חרש דומיא דשוטה וקטן, מה שוטה וקטן - דלאו בני דעה, אף חרש - דלאו בר דעה הוא.
וקא משמע לן כדתנן: חרש שדיברו חכמים בכל מקום - שאינו שומע ואינו מדבר. הא מדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר - חייב. תנינא להא, דתנו רבנן: המדבר ואינו שומע - זהו חרש, שומע ואינו מדבר זהו אלם, זה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם. וממאי דמדבר ואינו שומע זהו חרש, שומע ואינו מדבר זהו אלם - דכתיב +תהלים ל"ח+ ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו. ואיבעית אימא, כדאמרי אינשי: אישתקיל מילוליה. מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר חייב, והתניא: מדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר - פטור! - אמר רבינא ואיתימא רבא: חסורי מיחסרא, והכי קתני: הכל חייבין בראייה ובשמחה, חוץ מחרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר, שפטור מן הראייה. ואף על פי שפטור מן הראייה - חייב בשמחה. ואת שאינו לא שומע ולא מדבר, ושוטה וקטן - פטור אף מן השמחה, הואיל ופטורים מכל מצות האמורות בתורה. תניא נמי הכי: הכל חייבין בראייה ובשמחה - חוץ מחרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר - שפטורין מן הראייה. ואף על פי שפטור מן הראייה
הערות קצרות על כמה עניינים:
1.
חוץ מחרש שוטה וקטן כו'. קתני חרש דומיא דשוטה וקטן, מה שוטה וקטן - דלאו בני דעה, אף חרש - דלאו בר דעה הוא.
וקא משמע לן כדתנן: חרש שדיברו חכמים בכל מקום - שאינו שומע ואינו מדבר. הא מדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר - חייב.
הביטוי "קא משמע לן כדתנן" מוזכר רק פעמיים בש"ס! והביטוי "קא משמע לן כדתניא" מוזכר כמה פעמים נוספות ובודדות.
2.
תנינא להא, דתנו רבנן: המדבר ואינו שומע - זהו חרש, שומע ואינו מדבר זהו אלם, זה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם.
רש"י מסכת חגיגה דף ב עמוד ב: מ"להא דתנו רבנן - בברייתא, ולמדנו שהברייתא הזאת עיקר, וסומכין עליה."
הביטוי "תנינא להא..." הכוונה היא, שהמשנה "מאשרת" את מה שכתוב בברייתא. כנראה שהברייתא הזאת קדמה למשנה, והמשנה מבוססת על הברייתא.
לפעמים הכוונה היא, שגם שאר הדינים בברייתא שאינם קשורים למשנה, גם הם "עיקר".
3.
וממאי דמדבר ואינו שומע זהו חרש, שומע ואינו מדבר זהו אלם - דכתיב +תהלים ל"ח+ ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו.
ואיבעית אימא, כדאמרי אינשי: אישתקיל מילוליה.
הפרשנים דנים מדוע צריך את ה"ואיבעית אימא" מסברא כאשר יש כבר לימוד מפסוק.
4.
מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר חייב,
והתניא: מדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר - פטור! -
אמר רבינא ואיתימא רבא:
רבינא חי אחרי רבא וכאן הוא מוזכר לפניו. אולי מדובר ברבינא הראשון.
4.1
ב"מקורות ומסורות", הלבני, מסכת חגיגה, עמוד תקעה, בהערה 2, אומר, שמצינו בהרבה מקומות בש"ס שבביטוי "אמר... ואיתימא רב..." מובא אמורא מאוחר לפני אמורא מוקדם [ובסוגייתנו "רבינא" לפני "רבא"]. והוא מעיר, שלאמורא השני - שמוזכר אחרי הביטוי "ואיתימא" [לא רק בסוגייתנו] - "יש פחות סמכות", ולא ברורה כוונתו.
5.
חסורי מיחסרא, והכי קתני: הכל חייבין בראייה ובשמחה, חוץ מחרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר, שפטור מן הראייה. ואף על פי שפטור מן הראייה - חייב בשמחה. ואת שאינו לא שומע ולא מדבר, ושוטה וקטן - פטור אף מן השמחה, הואיל ופטורים מכל מצות האמורות בתורה.
תניא נמי הכי: הכל חייבין בראייה ובשמחה - חוץ מחרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר - שפטורין מן הראייה. ואף על פי שפטור מן הראייה -
יש שני סוגים בש"ס של "חיסורי מיחסרא". לפעמים הוא מהווה פרשנות למשנה, ולפעמים הוא מהווה הגהה למשנה. דנים בכך הפרשנים בהרבה מקומות - 101 פעמים מוזכר לשון זה בש"ס.
6.
בסוגייתנו נראה לחדש: הקטע של ה"חיסורי מיחסרא" בא ללמדנו שיש לשלב את הברייתא בתוך המשנה ממש, כאילו הברייתא היתה חלק מהמשנה והוצאה ממנה. אולי היא הוצאה ממנה על ידי רבי יהודה הנשיא עצמו כדי שהתלמידים ילמדו את המשנה בעל פה [את החלק שמובא בברייתא] כדי לא ללמוד את כל המשנה מתוך הכתב. ומתאים דווקא למשנה שהיא ראשונה במסכת!
