דיוק וחידוש ברש"י

מסכת חגיגה דף ה

עמוד א

רש"י ד"ה צרות סמוכות זו לזו. לשון וכעסתה צרתה (שמואל א א) שתי נשים יחד:
רש"י מפרש כאן צרות = סמוכות זו לזו וזה מלשון צרור סמוך אחד לשני (כמו במשלי פרק ז' פסוק כ' צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ, לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ) ולא מלשון צרה שמיצרת אחת לשניה, והוא מפני ההסבר בגמרא שהיות וסדר הפסוק הוא רעות רבות וצרות, הרי שלא מדובר בלשון צרה (כמו עת צרה היא ליעקב) דאם כך היה צריך להיות סדר הפסוק רעות וצרות רבות, ומכאן שצרות מתייחס אל הרעות שהם רבות וצרות, (ומעין זה איתא במהרש"א עיין שם)
ולכך רש"י מפרש שהם סמוכות אחת לשניה, ומפני זה רש"י לא הביא את לשון התורה בויקרא פרק יח פסוק יח וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ: דהלשון לצרור משמע יותר שהוא לשון הפועל וכמו שפירש רש"י לצרר. לשון צרה, לעשות את זו צרה לזו: והרי זה משמעות של צרה,
אבל בשמואל א ו וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי סָגַר יְהוָה בְּעַד רַחְמָהּ: שלפי מאי שמפרשים בגמרא נתכוונה לטובה, ומימלא איא אפשר לומר דהייתה צרה לא במשמעות של צרה אלא רק במשמעות של סמוכה לה ולכן פירש רש"י שם צרתה. אשת בעלה, פנינה : ולא אמר בסתם פנינה דכוונתו לומר ששניהם היו צרורים באותו מעמד להיות נשותיו של אלקנה,
ודלא כמו שפירש שם במצודת ציון צרתה. שתי נשים מאיש אחד תקראנה צרות, והוא מלשון צר ואויב, כי על פי רוב שונאות זו לזו.
 

עמוד ב

רש"י ד"ה היה רגיל כו'. מהלך שלשה חדשים היה מביתו לבית המדרש ונוסע מביתו אחר הפסח ולומד יום אחד וחוזר לביתו לשמח את אשתו בחג הסוכות:
נראה לכאורה לדייק מרש"י כאן דבשבועות אין חובה לשמח את אשתו ורק בפסח וסוכות, שהיה יכול לומר שנוסע מביתו אחר הסוכות וחוזר לפסח ונשאר גם בשבועות בסביבות ביתו עד סוכות, ולאחר שפירש רש"י בסדר הזה אפשר לומר דגם בין סוכות לפסח היה מהלך באותו אופן, וקצת קשה לומר זאת דהרי אין מהלכים בלילה כדאמרינן בגמרא לעולם יצא אדם בכי טוב ויחזור בכי טוב, ולפי זה בימות החורף שהימים קצרים אינו הולך כמו מהלך של ימות הקיץ, עוד אפשר לומר שמפני הגשמים לא היה יוצא בדרכים, ועל כן הוכרח רש"י לומר דהוי בין פסח לסוכות ומפני חשיבות הלימוד של יום אחד היה יוצא אף שלא יוכל לשמח את אשתו בחג השבועות.