סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

לא תשכח

בין הדף היומי ופרשת השבוע - פרשת כי תצא תשע"ד / אריאל תמיר

מועד קטן יט ע"א


השבוע בפרשת 'כי תצא' אנו קוראים בסופה על מצוות מחיית עמלק.

" זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹקים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה'-אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח" (דברים כה, יז - יט)

השבוע במסגרת לימוד הדף היומי במסכת מועד קטן דפים יט - כו עסקנו רבות בענייני אבלות. רוכם ככולם מצוות ומנהגים לכבוד המת ולהזכרתו לפני ה'.

עם זאת ידוע, כי להבדיל ממצוות מחיית עמלק שבפרשתנו, בה אנו מצווים לזכור ולא לשכוח, מצינו באבילות שגזירה שישתכח המת מן הלב.

הרמב"ם בהלכות תעניות מגדיר את המטרה של התעניות: "ישנן ימים שכל ישראל מתענין בהם כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה... שבזכרון דבים אלו נשוב להיטיב...". אין מטרת התענית להתאבל על העבר, אלא לעורר על התשובה. נמצא שאין אלו ימי אבל בלבד, אלא ימי תשובה.

אנו בתחילתו של חודש אלול המיועד לתשובה, ובכל זאת, כותב הרמב"ם שמטרת התענית היא לעורר לתשובה. הלב נאטם ונסגר, ומטרת התענית היא לזעזע את הלב. הכיצד? על ידי ההתבוננות בצרות הגדולות שנגרמו בחורבן, שנראות כגדולות מאד, אף ביחס לחטא. המתאבל עומד נדהם מול עוצמת העונש הכבד הזה. ההתבוננות בעונש כבד זה, פרי החטא, יכולה לעורר את הלבבות ולהראות לאן החטא מוביל. ממילא עיקרם של ימי התענית הוא לשוב בתשובה.

רואים מהרמב"ם, שעיקר האבלות אינה הצער, אלא ההתבוננות עד כמה כבד החטא.

האבלות אינה סימן למוות, אלא לחיים. התורה מספרת לנו שיעקב התאבל על בנו ימים רבים, ומבארים חז"ל שגזירה על המת שישתכח מן הלב, ואין גזירה על החי שישתכח מן הלב. לולא גזירה זו שהמת ישתכח, לא היה האדם מסוגל לקום מאבלו ולהמשיך בחייו. אולם על חי לא גזר הקב"ה כך. אבלות על המת היא נשכחת בסופו של דבר, לחיים כוח עצום ולאדם נורמאלי יש כוחות לקום ולבנות את עצמו מחדש, כך גזר הקב"ה.

אולם על החי אין גזירה שישתכח, ולכן אנו נוהגים אבלות על המקדש כל כך הרבה שנים לאחר שנחרב, משמע שהמקדש חי, אחרת היה כבר משתכח מן הלב. זאת הסיבה גם שאנו מפטירים באחת מהפטרות התקופה 'גם אלה לא תשכחנה'.

זה הכל בענייני אבילות' אך יש מאורעות ואויבים שמטרתם ועל כך הם מצהירים, ההיפך מהחיים ח"ו. כך עמלק וכך זרעו. דומה שזו אחת הסיבות שכאן התורה מצווה אותנו מעבר לזיכרון המאורע גם ציווי של 'לא תשכח'. הזכירה וההזכרה עלולים להציף מחשבות לגבי חולשתנו כלפי האויב 'נחשלים בדרך' ואתה עייף ויגע', לכן נדרשת כאן עוצמה של מחייה שאל לנו לשכוח. אל לנו לשכוח שבסוף ידנו בכח ה' גברה על האויב.

בהתקרבנו לקראת 'יום הזיכרון' עולה אותה סוגיה אנו מבקשים שיעלה זכרוננו מעת הקב"ה. זיכרון עלול להציף גם אירועים שאיננו רוצים בהכרח לזכור. גם בהמשך כשאנו מגיעים ליום הכיפורים ואנו מזכירים עשר פעמים במשך היום את חטאינו, גם זה זיכרון שעלול לטמון בחובו סכנה של יאוש, של הרחקה וכדומה. כאן המבט צריך להיות כמו בזכרון המתים, כמו בזכרון החורבן. במעמד זה של ימי תשובה וסליחות, אנו יודעים שלתשובה כמו לחיים כוח עצום ולאדם יש כוחות לקום ולבנות את עצמו מחדש מבחינה נפשית ורוחנית. 

להורדת העלון



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר