סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 892
"18 קללות קלל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה ירהבו הנער בזקן הנקלה בנכבד"
חגיגה יד ע"א
הגאון רבי יוסף כהנמן אב"ד קר' פונוביז' וראש ישיבת פונוביז בא"י היה ידוע כדרשן נפלא מלבד גאונותו המופלגת. דברים הלוהטים שיצאו תמיד מתוך לב לוהט התקבלו על לבות השומעים בהתרגשות.
אחר השואה האיומה שניתכה על עם ישראל בימי מלחמת העולם השניה הקים הגאון מוסד לפליטי השואה, ילדים ונערים שחבו על בשרם את המאורעות האיומים ונותרו בלי משען ומשענה בלי קרוב ובלי גואל. קבץ הרב מפונוביז בלבו הרחום את כל אותם פליטים וכנס אותם תחת קורת גג אחד כשהוא משמש להם אב רחמן ורב מורה דרך. כאשר חגגו את חנוכת הבית של המוסד, בהשתתפות כל גדולי ישראל באותו הדור בארץ ישראל, נשא הרב מפונוביז נאום קצר שסחף את ההמונים כולם בבכי סוער, וכך אמר אז הגאון מפונוביז: הגמ' במס' חגיגה אומרת כך: "א"ר דימי 18 קללות קילל ישעיהו הנביא את ישראל ולא התקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד". והגמ' שם ממשיכה לפרט את 18 הקללות. שאל הרב מפונוביז על דברי הגמ' אחרי 18 פורענויות איומות שהתנבא על עמ"י רעב, ומלחמות, מהי החומרה הנוראה בקללה האחרונה של ירהבו הנער בזקן שבזה נתקררה דעתו של ישעיהו הנביא במצב נורא ומסוכן שכזה, יש בכלל הבדל אם הנער מכבד את הזקן או "ירהבו נער בזקן" – הנער יתגאה על הזקן, כלום קללה זו גדולה מקודמותיה, שבזה נתקררה דעתו של ישעיהו הנביא. אין זאת, הסביר הגאון שכונתה של הגמ' מתבססת על דברי גמ' אחרת במס' קידושין לג. הגמ' מביאה את דעתו של איסי בן יהודה הסבור שיש לקום מפני שיבה אע"פ שאינו ת"ח, משום שכל זאת שיבה במשמע, והגמ' שם אמרת, א"ר יוחנן הלכה כדברי איסי בן יהודה, הגמ' ממשיכה שם לספר שרבי יוחנן היה מתרומם אפ' לפני זקנים גויים והסביר שיש לכבד אותם משום ההרפתקאות שעברו עליהם במשך שנות חייהם. פרש"י שם "הרפתקי" – מקראות וצרות. נמצא א"כ שאדם שעבר כמה הרפתקאות בימי חייו מגיע לכבד אותו למרות שאין בו לא תורה ולא חכמה והוא אפ' לא מזרע ישראל, זו היתה כוונתו של ישעיהו הנביא.
יגיע זמן שנערים וילדים קטנים ירהבו בזקן ובזה נתקררה דעתו של ישעיהו הנביא. הדברים שהיו כה אקטואליים ומוחשים צרבו בלבות השומעים וגעו כולם בבכייה.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
