סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הלכה כרבי..."; מיהו "תנא קמא"; "סתם משנה רבי מאיר"

מועד קטן יז ע"ב - יח ע"א


משנה. אין כותבין שטרי חוב במועד. ואם אינו מאמינו, או שאין לו מה יאכל - הרי זה יכתוב. אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד, ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא. רבי יהודה אומר: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו, וטווה על יריכו תכלת לציציתו.
גמרא. תנו רבנן: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו, וטווה על יריכו תכלת לציציתו, ולאחרים בטובה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: מערים ומוכר את שלו, וחוזר וכותב לעצמו. רבי יוסי אומר: כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. אורי ליה רב לרב חננאל, ואמרי לה רבה בר בר חנה לרב חננאל: הלכה, כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. וטווה על יריכו תכלת, תנו רבנן: טווה אדם על יריכו תכלת לציציתו, אבל לא באבן, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: אף באבן. רבי יהודה אומר משמו: באבן, אבל לא בפלך. וחכמים אומרים: בין באבן בין בפלך. אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה, בין באבן בין בפלך. והלכה: כותב כדרכו ומוכר כדי פרנסתו.

מבנה הסוגיה:

הסוגיה מדברת על פעולות המותרות ואסורות בחול המועד.

1.

שיטת "תנא קמא":

משנה. אין כותבין שטרי חוב במועד. ואם אינו מאמינו, או שאין לו מה יאכל - הרי זה יכתוב.
אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד,
ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא.

משמע שהוא סובר שאין לכתוב ספרי קודש אפילו לצורך עצמו [פרשנים: לצורך ציבור - מותר].

2.

רבי יהודה אומר: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו,

רבי יהודה חולק על "תנא קמא" וסובר שמותר לו לכתוב תפילין ומזוזות לצורך עצמו [אפילו בלי שינוי].

2.1

מוסיפים הפרשנים שהוא סובר שבחינם יכול לכתוב אף לאחרים.


תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יט עמוד א

2.2

וטווה על יריכו תכלת לציציתו.

מוסיף רבי יהודה שמותר לטוות ציצית ורק בשינוי [ומשמע שמותר רק לצורך עצמו].

3.

הגמרא מביאה ברייתא שמפרטת יותר את המחלוקת במשנה:

גמרא.
תנו רבנן:
כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו, וטווה על יריכו תכלת לציציתו, ולאחרים בטובה, דברי רבי מאיר.

בפשטות רבי מאיר לא סובר כ"תנא קמא" במשנתנו, אלא הוא מתאים יותר לדעת רבי יהודה במשנתנו, אלא שהוא מוסיף עוד עניין: את עשיית תפילין מזוזות וציצית מותר לעשות לא רק בשביל עצמו אלא גם בשביל אחרים, בתנאי שהוא לא מקבל שכר.

4.
דעת רבי יהודה:

רבי יהודה אומר: מערים ומוכר את שלו, וחוזר וכותב לעצמו.

רבי יהודה כאן מיקל יותר מרבי מאיר [בברייתא] ואומר שהוא יכול גם למכור את שלו [ולא רק לתת במתנה] ולהכין לעצמו חדש [ומשמע מהפרשנים שהוא רשאי לעשות זאת כמה פעמים במשך כל חול המועד].

אולי רבי יהודה בברייתא לא חולק על רבי יהודה במשנתנו, ומה שהוא אומר שרשאי למכור לאחר הכוונה היא לתפילין "ישנות", אבל לפי הפרשנים שהוא רשאי לעשות זאת כמה פעמים משמע שהוא רשאי בחול המועד לכתוב ולמכור, ואילו במשנתנו משמע שרק בחינם מותר לו לעשות אף לאחרים ולא בשכר, דהיינו לא למכור להם.

5.
דעת רבי יוסי:

רבי יוסי אומר: כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו.

הוא סבור שכמעט אין מגבלות בכתיבה ובמכירה. דעתו היא המקילה ביותר.

6.

ראה בתוס' אפשרויות שונות:

א. "תנא קמא" במשנתנו הוא תנא אחר ולא סובר כאף אחד מהתנאים שמוזכרים בברייתא. נלמד מכאן עיקרון חשוב, ש"סתם משנה" - משנתנו - איננה שיטת "רבי מאיר" בברייתא למרות הכלל ש"סתם משנה רבי מאיר", ונראה לומר, שהכלל "סתם משנה רבי מאיר" מתאים רק כשמדובר במשנה שלמה שהיא "סתם" [דהיינו, שאין בה מחלוקת], וממילא, "תנא קמא" במשנתנו לא מוגדר כ"סתם משנה".

ב. "תנא קמא" במשנתנו הוא כשיטת רבי מאיר בברייתא [ותלוי בפירוש הביטוי "כדי פרנסתו" - אין לו כלל פרנסה או שיש לו פרנסה מצומצמת]. הסבר זה מיושב עם הכלל ש"סתם משנה" [וגם "תנא קמא"] מזוהה עם רבי מאיר.
ו"רבי" לא כתב את שמו של "רבי מאיר" במשנה דווקא כדי לפסוק כמותו - כדעת "סתם משנה"="תנא קמא" [כך הכלל בש"ס בדרך כלל].

ג. "תנא קמא" במשנתנו הוא כדעת רבי יוסי בברייתא. לפי הסבר זה מתיישב הכלל ש"הלכה כתנא קמא" במשנה עם הכלל שבדרך כלל "הלכה כרבי יוסי" נגד שאר התנאים - בברייתא.

ד. הערה חשובה בפרשנים: האם סוגייתנו מחייבת/מתירה הנחת תפילין בחול המועד, או שמדובר בסוגייתנו שנעשה לצורך אחר המועד.

7.

אורי ליה רב לרב חננאל,
ואמרי לה רבה בר בר חנה לרב חננאל:
הלכה, כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. וטווה על יריכו תכלת,

פסיקת הלכה - בפשטות - כרבי יוסי אבל רב או רבה בר חנה מדגישים גם, שלגבי ציצית מותר לעשות רק בשינוי כדברי רבי יהודה במשנתנו. בברייתא לא הוזכר כלל עניין הציצית.

8.

נשאלת השאלה, אם ההלכה נקבעה כרבי יוסי מדוע לא נקבע הניסוח "הלכה כרבי יוסי", שהרי מוכח מכמה סוגיות בש"ס שעדיף הניסוח "הלכה כרבי..." על פני הניסוח של "הלכה..." [תוכן ההלכה עצמה], כמו שמצינו בעמוד ב: "אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: הלכה כאבא שאול".

8.1

אלא שיש לומר, מכיוון שבפסיקת ההלכה נוסף הדין של "טווה על יריכו תכלת" שחסר בדברי רבי יוסי, לכן נאלצו האמוראים לפסוק באופן של ניסוח תוכן ההלכה עצמה.

9.

ברייתא נוספת בקשר לטוויית תכלת לציצית:

תנו רבנן: טווה אדם על יריכו תכלת לציציתו, אבל לא באבן, דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים: אף באבן.
רבי יהודה אומר משמו: באבן, אבל לא בפלך.
וחכמים אומרים: בין באבן בין בפלך.

רבי יהודה גורס את מחלוקת רבי אליעזר וחכמים באופן שונה.

10.

אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
הלכה, בין באבן בין בפלך.

שמואל או רבי יוחנן לא פסקו בניסוח של "הלכה כ..." אלא פרטו את פרטי הדין [כפי שהערנו בסוגיה הקודמת לעיל] מפני שיש שתי נוסחאות במחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים, וההלכה נפסקה כחכמים - לעומת רבי אליעזר - על פי גירסת רבי יהודה.

11.

ואותם אמוראים פוסקים כפי שפסקו גם רב או רבה בר חנה בסוגיה הקודמת:

והלכה: כותב כדרכו ומוכר כדי פרנסתו.



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר