הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי יוסי ורבי יהודה - כמי הלכה; "הלכה כדברי המיקל באבל"
מועד קטן יז ע"ב - יח ע"א
תנו רבנן: כשם שאמרו אסור לגלח במועד - כך אסור ליטול צפורנים במועד, דברי רבי יהודה. ורבי יוסי מתיר. וכשם שאמרו: אבל אסור לגלח בימי אבלו - כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו, דברי רבי יהודה. ורבי יוסי מתיר. אמר עולא: הלכה כרבי יהודה באבל, והלכה כרבי יוסי במועד, שמואל אמר, הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל. דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.
מבנה הסוגיה:
1.
תנו רבנן: כשם שאמרו אסור לגלח במועד - כך אסור ליטול צפורנים במועד, דברי רבי יהודה.
ורבי יוסי מתיר.
הרישא של הברייתא עוסקת בחול המועד.
מה משמעות הביטוי "כשם שאמרו"? אולי הכוונה שרבי יהודה מוסיף דין לדין שכבר היה מקובל בתקופת התנאים.
רבי יוסי מתיר רק לגבי "ליטול צפרנים" - הוא לא מקבל את תוספת הדין של רבי יהודה. מהפרשנים משמע שמחלוקתם היא בסברא [ואין מחלוקתם מחלוקת היסטורית האם קדמונים גזרו על נטילת צפרנים], לפי רבי יהודה יש חשש שייכנס מנוול למועד עם צפרנים גדולות [אם לא יטלם לפני המועד] ולכן גזרו עליו שלא יטלם בתוך המועד כשם שגזרו על גילוח, ואילו רבי יוסי סבור שאי נטילת צפרניים איננה נבלות כמו מי שלא מגולח בחג.
2.
הסיפא של הברייתא עוסקת באבל.
וכשם שאמרו: אבל אסור לגלח בימי אבלו - כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו, דברי רבי יהודה.
ורבי יוסי מתיר.
נראה שיש כאן אותה מחלוקת בין רבי יהודה ורבי יוסי. רבי יהודה משווה בין נטילת צפרנים לגילוח - אסורים גם בחול המועד וגם באבל, ורבי יוסי לא מקבל השוואה זו ולכן גילוח אסור [גם בחול המועד וגם באבל] אבל נטילת צפרנים מותרת.
2.1
האם גם כאן מחלוקתם היא בסברא?
משמע מהפרשנים שמחלוקתם היא בדרשנות פסוקים לגבי "יפת תואר" [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד צג].
3.
אמר עולא: הלכה כרבי יהודה באבל,
והלכה כרבי יוסי במועד,
הניסוח "הלכה כ...[שם החכם]" מועדף בש"ס לעומת הניסוח "הלכה... [תוכן ההלכה]" - כבסוגייתנו.
3.1
עולא לא מנמק את דעתו. לכאורה קשה מדוע הוא לא פוסק כרבי יוסי גם באבל [לקולא] שהרי הכלל הוא שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה.
3.2
נראה להסביר, שלגבי אבל מחלוקתם היא בסברא, והכלל של "הלכה כרבי יוסי" מתאים, כי הכלל התקבל בגלל ש"נימוקו עימו", כלומר, סברותיו יותר "נכונות". אבל לגבי דרשנות פסוקים [באבל - בסעיף 2.1 לעיל] יתכן שכלל זה אינו תקף, ועולא פוסק "נקודתית" דווקא כרבי יהודה. אבל במועד שהם חלוקים בסברא [לעיל בסעיף 1] מודה עולא שהלכה כרבי יוסי על פי הכלל של "רבי יוסי ורבי יהודה הלכה כרבי יוסי".
4.
שמואל אמר:
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד א
הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל.
שמואל פוסק גם באבל כרבי יוסי.
בפשטות, שמואל סובר ש"תמיד" תופס הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה.
5.
והגמרא מוסיפה:
דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.
הנימוק של שמואל הוא על פי הכלל של "הלכה כדברי המיקל באבל" [באיסורי דרבנן בלבד?], וקשה, מדוע הוא לא מנמק את פסק דינו - בסוגייתנו - כרבי יוסי על סמך הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה.
5.1
ואולי בזה הוא סובר כפי שהסברנו לעיל [סעיף 3.2] לגבי עולא, שבמחלוקת בדרשנות פסוקים לא תופס הכלל "רבי יוסי ורבי יהודה הלכה כרבי יוסי"! ולכן הפסיקה שלו באבל היא על סמך הכלל הנוסף של שמואל עצמו "הלכה כדברי המיקל באבל" שהוא כלל מקיף יותר וחל אפילו כשמדובר במחלוקת בדרשנות פסוקים [לפי הסברנו כאן].
6.
תוספות מסכת מועד קטן דף יז עמוד ב:
ה"ג ושמואל אמר הלכה כר' יוסי בזו ובזו דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל -
וא"ת בעירובין דף מו. ושם) דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירוב
ואמר נמי הלכה כרבי יוחנן בן נורי ומקשה התם תרתי למה לי כו'
הוא שואל כנראה כפי ששאלנו לעיל בסעיף 5. והוא מביא דוגמא נוספת לכך ששמואל פסק גם על פי כלל דומה ש"הלכה כדברי המיקל בעירוב" [הערה: אלה שני הכללים היחידים בש"ס שמנוסחים באופן דומה: "הלכה כדברי המיקל בעירוב" ו"הלכה כדברי המיקל באבל"] וגם על פי פסיקה נקודתית כחכם מסויים, אלא שבסוגייתנו מדובר בהכרעה כרבי יוסי ולא כפסיקה נקודתית, אלא גם על פי כלל, והכלל הוא "רבי יוסי ורבי יהודה - הלכה כרבי יוסי".
תוס' לא מביא את הסבר הגמרא במסכת עירובין.
6.2
תשובת תוס':
וי"ל איצטריך הכא לאפוקי מדעולא
בסוגייתנו צריך היה שמואל לפסוק במפורש נגד רבי יהודה כדי להדגיש שהוא לא פוסק כעולא. ועל השאלה מדוע עולא עצמו פסק כרבי יהודה באבל ראה מה שהסברנו בסעיפים לעיל.
6.3
וא"ת וכיון דאית ליה לשמואל רבי יהודה ור' יוסי הלכה כרבי יוסי כדאמרינן פרק מי שהוציאוהו (שם:) למה ליה למימר הכא הלכה כרבי יוסי
וי"ל לאפוקי מדעולא
כנ"ל.
6.4
ואעולא לא קשיא מידי מהתם דהיכא דאתמר אתמר כדאמר התם.
כוונתו כנראה היא, שאמנם הכלל הוא שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה, אבל אמורא רשאי לפסוק נגד כלל זה [גם אם הכלל היה ידוע לו והיה מוסכם עליו]. ומתאים גם לדברינו לעיל בסעיף 3.2
7.
חידושי הריטב"א מסכת מועד קטן דף יז עמוד ב:
אמר עולא הלכה כו'. ושמעינן מיהא שיותר ראוי להקל בענין זה במועד מימי אבלו.
דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. פי' ואפ"ה איצטריך תרוייהו הא דהכא משום מועד ואידך משום כללא דאבל,
ומיהו אין לשון הגמרא מתיישב דהוה ליה למימר שמואל לטעמיה דאמר שמואל וכו',
והיה נראה לומר דהאי ושמואל אמר הלכה כר' יוסי בזו ובזו לישנא דגמ' הוא דמפיק ליה מאידך כללא דשמואל דאמר הלכה כדברי המיקל, וכיון דבאבל הלכה כר' יוסי קים לן ודאי דכש"כ במועד דקיל בענין זה, כנ"ל.
הנקודה המעניינת בדברי הריטב"א היא, שיתכן שהביטוי בגמרא "ושמואל אמר הלכה כר' יוסי בזו ובזו" הוא "לישנא דגמ' הוא דמפיק ליה מאידך כללא דשמואל דאמר הלכה כדברי המיקל".
זאת אומרת, ששמואל עצמו לא פוסק בסוגייתנו באופן מפורש וספציפי, והגמרא ["סתמא דגמרא"?] היא שניסחה כך על סמך הכלל של שמואל "הלכה כדברי המיקל באבל".
ולגבי השאלה מדוע הגמרא לא הביאה את הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה ראה בדברינו לעיל.
