סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מתניתין דלא..."; "נראין דברי..."

מועד קטן יד ע"א


/משנה/. ואלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה,
...
ממדינת הים. מתניתין דלא כרבי יהודה,
דתניא, רבי יהודה אומר: הבא ממדינת הים - לא יגלח, מפני שיצא שלא ברשות.
אמר רבא:
לשוט - דברי הכל אסור,
למזונות - דברי הכל מותר,
לא נחלקו אלא להרויחא.
מר מדמי ליה כלשוט, ומר מדמי ליה כלמזונות.
מיתיבי, אמר רבי:
נראין דברי רבי יהודה כשיצא שלא ברשות, ודברי חכמים כשיצא ברשות. מאי שלא ברשות? אילימא לשוט - והאמרת דברי הכל אסור. ואלא למזונות - והאמרת דברי הכל מותר! אלא פשיטא - להרויחא,
אימא סיפא: נראין דברי חכמים כשיצא ברשות. מאי ברשות? אילימא למזונות - הא אמרת דברי הכל מותר, ואלא להרויחא - והא אמרת נראין דברי רבי יהודה בהא! -
הכי קאמר: נראין דברי רבי יהודה לרבנן כשיצא שלא ברשות, ומאי ניהו - לשוט, שאפילו חכמים לא נחלקו עליו אלא להרויחא, אבל לשוט - מודו ליה.
ונראין דברי רבנן לרבי יהודה כשיצא ברשות, ומאי ניהו - למזונות, שאפילו רבי יהודה לא נחלק עליהם אלא להרויחא, אבל למזונות - מודה להו.

מבנה הסוגיה:

/משנה/. ואלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה,

1.

במשנה משמע שמי שבא ממדינת הים [בחול המועד] ולא היה לו זמן להתגלח לפני מהועד הוא רשאי להתגלח בחול המועד [והגזירה לא חלה עליו].

2.

ממדינת הים. מתניתין דלא כרבי יהודה,

הגמרא קובעת שמשנתנו איננה כשיטת רבי יהודה בברייתא.

3.

דתניא, רבי יהודה אומר: הבא ממדינת הים - לא יגלח, מפני שיצא שלא ברשות.

בברייתא [בתוספתא] מובא שרבי יהודה אומר - באופן כללי - שהבא ממדינת הים לא יגלח בחול המועד. ודין זה לא כמשנתנו.

3.1

בתוספתא, מועד קטן, פרק ב, סוף הלכה ב:
"... וכן היה רבי יהודה אומר הבאין מחוף הים וממדינת הים אסורין [לכבס ולספר] וחכמים מתירין.
אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בזמן שלא נטל רשות ודברי חכמים בזמן שנטל"

3.2

בברייתא לא מובא הנימוק שבברייתא בסוגייתנו. אולי הגמרא בצטטה את דברי רבי יהודה משבצת גם את סברתו כפי הבנת הגמרא, כלומר, הגמרא מנסחת את דברי רבי יהודה כפי הבנתה [מודגש כאן אופי שיבוץ ברייתות ותוספתות בתלמוד]. ואולי הברייתא בסוגייתנו איננה ציטוט התוספתא לעיל אלא היא ברייתא עצמאית. [/"ברייתא"/]

3.3

מדוע הגמרא אמרה שמשנתנו איננה כרבי יהודה, הרי עדיף לומר פשוט יותר, שמשנתנו היא כחכמים בתוספתא, ומתאים ל"סתם משנה" - משנתנו [וכך באמת ההלכה].

3.4
נראה לי אולי לומר: עצם העובדה שבתוספתא מובא רבי יהודה לפני חכמים, למרות שהתוספתא יכלה - כמקובל - להביא את דברי חכמים באופן של "תנא קמא" ואחר כך להביא את דברי רבי יהודה, נראה כאילו היא פוסקת כרבי יהודה, ולכן סוגייתנו מדגישה שמשנתנו היא לא כרבי יהודה.
אמנם הערה זו כלל לא הכרחית, שהרי בתוספתא דברי רבי יהודה הוקדמו לדברי חכמים בגלל שהם המשך לדברי רבי יהודה שמובאים לפני קטע התוספתא הנ"ל.

4.

רבא מסביר מהו המקרה שבו חלוקים חכמים ורבי יהודה.

אמר רבא:
לשוט - דברי הכל אסור,
למזונות - דברי הכל מותר,
לא נחלקו אלא להרויחא.
מר מדמי ליה כלשוט, ומר מדמי ליה כלמזונות.
מיתיבי, אמר רבי:
נראין דברי רבי יהודה כשיצא שלא ברשות, ודברי חכמים כשיצא ברשות. מאי שלא ברשות? אילימא לשוט - והאמרת דברי הכל אסור. ואלא למזונות - והאמרת דברי הכל מותר! אלא פשיטא - להרויחא,
אימא סיפא: נראין דברי חכמים כשיצא ברשות. מאי ברשות? אילימא למזונות - הא אמרת דברי הכל מותר, ואלא להרויחא - והא אמרת נראין דברי רבי יהודה בהא! -
הכי קאמר: נראין דברי רבי יהודה לרבנן כשיצא שלא ברשות, ומאי ניהו - לשוט, שאפילו חכמים לא נחלקו עליו אלא להרויחא, אבל לשוט - מודו ליה.
ונראין דברי רבנן לרבי יהודה כשיצא ברשות, ומאי ניהו - למזונות, שאפילו רבי יהודה לא נחלק עליהם אלא להרויחא, אבל למזונות - מודה להו.

למסקנה יוצא שחכמים מודים לרבי יהודה שאם אדם יצא "לשוט" וחזר במועד אסור לו לגלח - ואם יצא לצורך פרנסה - מזונות - רבי יהודה מודה לחכמים שמותר. מחלוקתם היא אם הוא יצא להרוויח כסף [מעבר לנצרך למזונותיו], רבי יהודה אוסר וחכמים מתירים.

4.1

הביאור לביטוי "נראין דברי..." איננו כפשוטו, שכך מכריע בברייתא "רבי יהודה הנשיא", אלא, שכך היתה מחלוקתם מבחינה עובדתית.

5.

רמב"ם הלכות יום טוב פרק ז הלכה יח:

והבא ממדינת הים והוא שלא יצא להטייל אלא לסחורה וכיוצא בה, והיוצא מבית השבייה ס ומבית האסורים, ומי שהיה מנודה ולא התירוהו אלא במועד, ומי שנשבע שלא לגלח ושלא לכבס ולא נשאל לחכם להתיר נדרו אלא במועד הרי אלו מגלחין ומכבסין במועד.

מגיד משנה הלכות יום טוב פרק ז הלכה יח:

והבא ממדינת וכו'. במשנה (דף י"ג:) ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ובגמ' (דף י"ד.)
מסקנא דרבנן סברי והוא שיצא להרוחה או למזונות אבל יצא לשוט לא והוא לטייל כמו שכתב רבינו...

מהרמב"ם משמע בבירור שהוא פוסק כמסקנת הגמרא וכחכמים, שרק אם יצא לשוט [לטייל] וחזר במועד אסור לו לגלח.

6.

ונראה לי לחדש ["חידוש"]: כשהגמרא אמרה בתחילה "מתניתין דלא כרבי יהודה" היא באמת התכוונה שלא כרבא, אלא היא סברה שרבי יהודה וחכמים חלוקים לגמרי, וחכמים מתירים אפילו אם יצא לטיול ["שלא ברשות"]. וכוונת הגמרא לומר, שהמשנה סתמה ולא פרטה כי היא סוברת כחכמים שבכל מקרה מי שבא ממדינת הים רשאי לגלח במועד.

ודברי "רבי" בברייתא ש"נראים דברי רבי יהודה" הכוונה היא ש"רבי" בברייתא פסק כרבי יהודה, שרק כשיצא שלא ברשות - לשוט - אזי אסור לו לגלח כשיחזור. ו"רבי" בברייתא חולק על "סתם משנה" - משנתנו.

7.

אלא שרבא הסביר באופן שונה מ"סתמא דגמרא" בתחילת הסוגיה - כפי שהסברנו בסעיפים לעיל - והלכה כרבא!

8

"יד מלאכי", סעיף תז:

"מתניתין דלא כי האי תנא - כל היכא דקאמר הכי - קאי במסקנא, מדלא קאמר לימא מתניתין דלא כי האי תנא,... ".

משמע מדבריו ש"עורך הגמרא" הוא זה שכתב את הביטוי "מתניתין דלא כ...", ללמדנו שכך הלכה בסופו של הדיון בסוגיה, מכיוון שאם הכוונה היא רק "לבדוק" האם המשנה מיושבת לפי אותו חכם - רבי יהודה בסוגייתנו - היתה הגמרא מנסחת "לימא מתניתין דלא כ...".

לפי זה יתכן לומר שרבא עצמו בסוגייתנו בא להסביר באיזו הלכה של רבי יהודה משנתנו איננה כמותו.



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר