סקר
באיזה גיל התחלת ללמוד דף יומי






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקכ"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת מועד קטן
דף ט ע"א

 

בשנה שחינך שלמה המלך את ביהמ"ק –
איך הותר לכהן גדול לעשות העבודה ביום הכיפורים?

 

בספר 'פסקי תשובה' להג"ר אברהם פיעטרקאווסקי, דומ"ץ בעיר לאדז (סי' רצד) דן אודות כהן גדול שנאלץ לאכול ביום הכיפורים, אם כשר הוא לעבודת יוה"כ. ואחת הראיות שהביא דכשר היא מסוגייתנו (דף ט ע"א), דאיתא: "אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן, אותה שנה (-שחינך שלמה המלך את בית המקדש) לא עשו ישראל את יום הכפורים, והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה, יצתה בת קול ואמרה להם, כולכם מזומנין לחיי העולם הבא, מאי דרוש: אמרו קל וחומר, ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם, וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה, מקדש דקדושתו קדושת עולם, וקרבן צבור ויוה"כ דענוש כרת, לא כל שכן... יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העוה"ב, ומנלן דאחיל להו, דתני תחליפא (מ"א ח, סו) 'ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו' וכו' - שיצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העוה"ב...". ובפשטות, עשו את העבודה ביוה"כ, ומכאן שכהן גדול אינו נפסל לעבודת היום אם אירע שהיה נאלץ לאכול. וסיים את דבריו: "שוב שמעתי בזה דברים בשם כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מגור (בעל ה'אמרי אמת' זי"ע)".

תשובת הגה"ק בעל ה'אמרי אמת' בזה היתה בזה"ל: "לא אזכור במה שכתבת, שאמרתי בענין חינוך ביהמ"ק בימי שלמה שלא עשו יוה"כ, בוודאי היה על פי נביא מוחזק, ואם כן אונסא כמאן דעביד" (ראה 'מכתבי תורה' אגרת ג). והיינו, כי בוודאי מה שלא עשו יוה"כ היה על פי נביא מוחזק, ולא שהסיקו כן החכמים מדעת עצמם, וכיון שכן, היה נחשב כאונס גמור, דאמרינן בו "אונסא כמאן דעביד", ונחשב להם כמי שצמו בפועל. ואכן יתכן דבעלמא האוכל ביוה"כ, ואפילו במי שנאנס לאכול מחמת חולי, פסול לעבודת יוה"כ, ואין הדבר נחשב כסוג אונס גמור כמי שנצטווה מפי נביא לאכול, ולא אמרינן בו "אונסא כמאן דעביד".

והנה, מה שכתב שלא עשו יוה"כ על פי נביא, כך מבואר ברלב"ג (מלכים שם): "...הנה היתה הוראת שעה וע"י נביאים שהיו שם" (וכ"כ ה'אברבנאל' שם), ואמנם תמוה, דהלא בגמרא מבואר שדרשו ק"ו: "ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם, וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה, מקדש דקדושתו קדושת עולם, וקרבן צבור ויוה"כ דענוש כרת, לא כל שכן", הרי שדרשו כן על פי כללי ק"ו, וק"ו דאורייתא הוא, ומדוע הוצרכו לדברי נביאות לכך, ויתכן, שיש פירכא על הק"ו, כמו שמבואר בהמשך דברי הגמרא: "אלא אמאי היו דואגים, התם צורך גבוה הכא צורך הדיוט", וברש"י: "התם היה צורך גבוה, עולות ואימורי חטאת, הכא צורך הדיוט, שאכלו ושתו ובשלו מאכלם ביוה"כ", ולכן הוצרכו לדברי נביאות, ואילו היו סומכים רק עפ"י דרשת ק"ו לא היה הדבר נחשב כאונס גמור, שהרי ק"ו ניתן לפרוך, ומעתה ששמעו כן מפי נביא, הרי זה כאונס גמור, ובאונס שכזה אמרינן 'אונסא כמאן דעביד'.

מאידך, לאור האמור יש להבין, למה אם כן הוצרכו לבת קול שתודיע להם שנמחל אותו עון, הרי עשו כן על פי נביא, וכן מצינו בגדולי האחרונים שהסיקו שאכן היתה כאן הוראת בי"ד, וטעו בדבר בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, והיו ראוים להתחייב בזה פר העלם דבר של ציבור, לולי הבת קול שיצאה שנמחל להם העון, כמו שמובא בספר 'תקנת עזרא' להגר"ע אלטשולר (הוריות ד.): "...דמהא קרא ד'ויעש שלמה', ידעינן דאכלו ושתו אז ביוה"כ, והיתה אז הוראת בי"ד בטעות [שהרי ישנה פירכא על הק"ו]... וכשהרציתי דבר זה לפני הגאון העצום מוה"ר יוסף ראזין (שליט"א) [זצ"ל] אבד"ק דווינסק, אמר לי, שלדעתו הביאו אז בי"ד פר העלם דבר של ציבור, אע"פ שיצאה בת קול ואמרה כולכם מזומנים לחיי עוה"ב ונמחל להם, וזה צ"ע בעיני, כיון דנמחל להם". הרי שלדעת הראגטשובער אכן הביאו פר העלם דבר של ציבור, אלא, שהגר"ע אלטשולר העיר שהדבר צ"ע, מאחר שיצאה ב"ק שנמחל להם [ראה 'תועפת ראם' (על היראים סוס"י ל) בשם בנו של הג"ר ירוחם יהודא לייב ממינסק, שהיו ראויים להתחייב בפר העלם דבר של ציבור, לולי הב"ק שיצאה שנמחל להם], וכמובן, שאם עשו כן על פי נביא, לא שייך כלל לומר דבר זה.

וה'אמרי אמת' כותב עוד במכתבו: "ולמה שכתב הריטב"א בחולין דף קא (ע"ב), באונס שמדא שלא עשו יוה"כ בעבור שלא קידשו החודש, גם בימי שלמה כן היה, שלא קידשו אז החודש, אך דברי הריטב"א תמוהים", רצ"ל, כי מה שלא עשו יוה"כ באותה שנה, יש לפרשו בדרך אחרת, עפ"ד הריטב"א בהא דמבואר בחולין (שם) שפעם בזמן גזירת שמד לא עשו יוה"כ, וכתב הריטב"א: "הקשו בתוס', האיך אפשר שבטלו יוה"כ בשעת גזירה, הא בשעת גזירה אפילו אערקתא דמסניה יהרג ואל יעבור... ונ"ל, דהא לא קשיא, דקידוש חדשים דבי"ד עשה הוא, ועל עשה יעבור ואל יהרג, כדפרישנא בכמה דוכתי, אא"כ למידת חסידות הוא... ואפשר דהכי גזרו אוה"ע לבי"ד שלא לקדשו דאין כאן יוה"כ", ונמצא, שאם אין מקדשים החודש, לא נקבע כלל להיות עשירי בו יוה"כ, ועל כן לא היה כלל מצוה של עינוי באותו יום, וכן יתכן לומר, שבגלל הק"ו הנזכר בסוגייתנו לא קידשו כלל את חודש תשרי, בכדי שלא יחול יוה"כ כלל, ואילו כן היה לא נתחייבו כלל בעבודת יוה"כ, מאחר שלא היה עשירי בחודש כלל, ואין כאן שום הוכחה, שהאוכל ביוה"כ מותר לו לעשות העבודה, כי אין כאן קדושת יוה"כ כלל. אך דברי הריטב"א עצמם צ"ע, כי קיי"ל (ר"ה כד.): "אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים", ונמצא, שנתקדש חודש תשרי מאליו, ובין כך ובין כך חלה על יום העשירי קדושת יוה"כ (ראה 'כלי חמדה' ר"פ בא), ושפיר היו מוכרחים לעשות העבודה בבית המקדש (עי' 'זרע אברהם', מכתב ב אות ד).

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר