סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מאן תנא... דלא כ..."; "הלכה כרבי יוסי"; "הלכה כרבי יהודה הנשיא"

מועד קטן יב ע"א


"משנה. וכן מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו אבל או אונס, או שהטעוהו - זולף וגומר וגף כדרכו, דברי רבי יוסי.
רבי יהודה אומר:
עושה לו לימודים בשביל שלא יחמיץ."

מבנה הסוגיה:

1.

במשנתנו מדובר במקרה שאדם התחיל במלאכת הכנת היין לפני המועד ולא הספיק לסיימה לפני המועד, ואם לא ישלים המלאכה במועד יגרם לו הפסד גדול. במשנתנו מדובר על יין שהיה בבור לפני גמר הכנתו, ובמשנה הקודמת [דף יא] מובאת מחלוקת זהה לגבי שמן.
רבי יהודה מתיר לעשות בחול המועד רק את הפעולה שתמנע ממנו הפסד גדול אבל אסור לו להשלים את כל מלאכתו [ומחלוקת ראשונים אם חייב לעשות זאת רק בשינוי], ורבי יוסי מתיר לגמרי.
יש אומרים שכל הדיון הוא רק אם אירע לו מצב של אונס ולא במקרה של לכתחילה. [לכאורה זו מחלוקת בין הרמב"ם והשו"ע.]

2.

"גמרא. וצריכא, דאי אשמעינן קמייתא - בההיא קאמר רבי יוסי, משום דמישחא נפיש פסידיה. אבל חמרא דלא נפיש פסידיה - אימא מודי ליה לרבי יהודה.
ואי אשמעינן בתרייתא - בההיא קאמר רבי יהודה, אבל בהך אימא - מודה לרבי יוסי, צריכא."

הגמרא מסבירה שבשתי המשניות [אחת לגבי שמן - לעיל בדף יא - והשניה - משנתנו - לגבי יין] יש חידוש או לרבי יהודה או לרבי יוסי.

3.

"אמר רב יצחק בר אבא: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד - דלא כרבי יוסי."

רב יצחק בר אבא טוען שיש תנא שסובר שמותר לעסוק במועד בדבר האבד רק בשינוי [רבי יהודה במשנתנו] וזה שלא כרבי יוסי כאן שלא דורש שיעשה את מלאכתו בשינוי אלא כדרכו בחול.

3.1

אולם בפירוש רש"י כתב יד משמע שיש לקרוא בגמרא באופן שהמלה "דלא" היא סיום המשפט הקודם, והתשובה היא "כרבי יוסי", כלומר, התנא שסובר שלא צריך לעשות שינוי במלאכת דבר האבד במועד - הוא רבי יוסי במשנתנו!

יתכן ששני הניסוחים תלויים בשאלה האם הביטוי "מאן תנא" מרמז על הכרעת ההלכה של רב יצחק בר אבא, ולפי רש"י כתב יד יוצא שהלכה כרבי יוסי.

ראה מה שכתבתי בעניין זה לעיל בדף יא.

3.2 הערה:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד:

"...לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא
וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני

משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד..."

משמע ממנו שאין בביטוי "מאן תנא" הכרעת הלכה של "עורך הגמרא", אבל אולי יש בו הכרעת הלכה של חכמי הגמרא שדנו בסוגיה - כרב יצחק בר אבא בסוגייתנו.

4.

אמר רב יוסף: הלכה כרבי יוסי.

רב יוסף פוסק הלכה כרבי יוסי [וכך בפשטות ברמב"ם ובשו"ע].

5.
שואלים הפרשנים: הרי הכלל בתלמוד הוא שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה - מסכת עירובין דף מו עמוד ב "רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה". [וגם נגד רבי מאיר ורבי שמעון] ומדוע צריך כאן רב יוסף להכריע במפורש כרבי יוסי!

6.
המפרשים מביאים כמה תירוצים:

6.1
אולי רב יוסף לא מקבל את כללי הפסיקה במסכת עירובין [כאמוראים נוספים שלא קיבלו כללים אלה], ולכן בסוגייתנו פסק באופן מפורש.

6.2
אין הכלל שהלכה כרבי יוסי חל נגד יוחנן כהן גדול שסובר כרבי יהודה כמבואר לעיל בדף יא. ולכן בסוגייתנו פסק רב יוסף באופן מפורש כרבי יוסי.

6.3
הריטב"א אומר שמפרק ראשון במסכתנו מתברר שאסור לטרוח במועד טירחה מרובה אפילו במקום הפסד ולכאורה בניגוד לרבי יוסי, לכן רב יוסף פוסק כמותו [וצריך למצוא הבדלים בין המקרים כאן למקרים בפרק ראשון].

6.4
ונראה לי לומר הסבר נוסף: גם במשנה הקודמת מובאת מחלוקת דומה בין רבי יוסי ורבי יהודה [ראה תוס'] והגמרא בסוגייתנו מסבירה מה החידוש בכל משנה, ולכן צריך רב יוסף לחדש שהלכה כרבי יוסי בשתי המחלוקות ולא נחשוב שהלכה כמותו רק באחת מהן, כפי ההבחנה שעושה הגמרא בין שתי המשניות.

6.5
לפי הפירוש הראשון לעיל [בסעיף 3] יוצא שרב יצחק קבע "מאן תנא... דלא כרבי יוסי" משמע שאין הלכה כרבי יוסי ולכן בא רב יוסף לפסוק כרבי יוסי, ואילו לפי הפירוש השני לעיל [בסעיף 3.1] יוצא שגם רבי יצחק קבע שהלכה כרבי יוסי.

7.

רמב"ם הלכות יום טוב פרק ז הלכה ג

הופך אדם את זיתיו במועד וטוחן אותן ודורך אותן וממלא החביות וגף אותן כדרך שהוא עושה בחול, כל שיש בו הפסד אם לא נעשה עושהו כדרכו ואינו צריך שינוי, ...

לא מדגיש את ה"בדיעבד" כמו השו"ע.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקלח סעיף א

* (א) מי שהפך את זיתיו או שהיה (ב) יינו בבור, (ג) <א> ואירע אונס או ששכח או נתעצל שהיה סבור שהיה יכול לשהות (ד) לאחר הרגל ולא עשה קודם הרגל, מאחר שהוא דבר האבד (ה) זולף וגומר * ומזפת החביות, * (ו) א בין קטנות בין גדולות, וגף (פירוש שישים בהן מגופתן) בחביות, כדרכו, בלא שינוי; הגה: וה"ה דיכול לתקן החביות (ז) לקשרם בעקלים (מרדכי), אבל לא יכוין מלאכתו במועד אלא יעשה הכל קודם המועד אם יודע שיצטרך במועד (הגהות מיימ' ות"ה); * (ח) וכן שולה פשתנו מן המשרה, וכל כיוצא בזה מדבר האבד, (ט) ובלבד שלא (י) יכוין מלאכתו במועד.

8.

תוספת לעניין "הלכה כ..."

בסוגיה הקודמת:

תנו רבנן: אין מדיירין לא בשבתות, ולא בימים טובים. ולא בחולו של מועד. ואם באו מאליהן - מותר. ואין מסייעין אותן, ואין מוסרין להם שומר לנער את צאנם.
היה שכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע - מסייעין אותן, ומוסרין להם שומר לנער את צאנם.
רבי אומר: בשבת - בטובה, ביום טוב - במזונות, במועד - בשכר.
אמר רב יוסף: הלכתא כרבי.

בברייתא זו יש מחלוקת בין "תנא קמא" ל"רבי" [אומנם יש מפרשים שאולי אינם חולקים - ראה בפרשנים]. הכלל הוא ש"הלכה כרבי מחברו ולא מחבריו", כלומר, הלכה כ"רבי" [["רבי יהודה הנשיא"] נגד תנא בודד [שמוזכר בשמו]. בדרך כלל הפוסקים מתייחסים ל"תנא קמא" כאל "רבים", ולכן, באופן עקרוני ההלכה כאן צריכה להיות כ"תנא קמא"..

8.1

לכן מובן מה החידוש בדברי רב יוסף, שהלכה כ"רבי". כבר הזכרנו פעמים רבות שאמורא רשאי לפסוק כתנא מסוים בניגוד לכללי הפסיקה התקפים בין התנאים! [כמובן בתנאי שהכללים שהזכרנו לעיל היו ידועים לרב יוסף].



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר