הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סתם ואחר כך מחלוקת"; "הלכה כרבי יוסי" - תמיד?
מועד קטן י ע"א
מיתיבי: מסרגין את המטה ואין צריך לומר שממתחין, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: ממתחין, אבל לא מסרגין.
ויש אומרים: אין ממתחין כל עיקר.
1.
הברייתא מוסבת על המשנה דף ח עמוד ב
ומסרגין את המטות, רבי יוסי אומר: ממתחין.
במשנה יש מחלוקת בין "תנא קמא" ורבי יוסי. ובברייתא מובאות 3 דעות. "תנא קמא" מיקל ביותר, רבי יוסי מתיר רק "ממתחין" ולא "מסרגין" ושיטת "יש אומרים" שאף אין ממתחין - מחמירים ביותר.
במשנה מובאות רק דיעות "תנא קמא" ורבי יוסי. מתוך השוואה לברייתא משמע ש"תנא קמא" במשנה הוא "רבי מאיר" שמוזכר בברייתא.
1.1
ראה בפרשנים מה זה "מסרגין" ו"ממתחין".
2.
רי"ף מסכת מועד קטן דף ג עמוד ב:
מתני'... ומסרגין את המטות ר' יוסי אומר אף ממתחין:
הרי"ף מעתיק את לשון המשנה ולא מזכיר את הברייתא כלל.
לכאורה לא ברור כיצד הוא פוסק!
3.
רא"ש מסכת מועד קטן פרק א סימן יח:
יח מתני' מסרגין את המטות רבי יוסי אומר ממתחין הרב אלפסי הביא זאת המשנה כצורתה ר"ל דהלכה כרבנן
הרא"ש סובר שהרי"ף מתכוון לומר שהלכה כ"תנא קמא". הרא"ש מכנה את "תנא קמא" כרבנן. יש לזה חשיבות רבה, מכיון שזה מתאים כנראה לכל "תנא קמא" בש"ס שמוגדר כ"רבנן", דהיינו "רבים", שהלכה בדרך כלל כמותם נגד "יחיד" - כרבי יוסי בסוגייתנו. לפי דבריו גם נוכל להסיק שהכלל של "הלכה כרבי יוסי" חל רק נגד אחד מחבריו: רבי מאיר; רבי יהודה; רבי שמעון [כדברי הגמרא במסכת עירובין דף מו].
3.1
הוא מתייחס לברייתא:
ואף על גב דתניא בגמרא מסרגין את המטות ואצ"ל שממתחין דברי ר' מאיר ור' יוסי אומר ממתחין ואין מסרגין וקי"ל ר"מ ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי
על פי הברייתא יש לפסוק כרבי יוסי כי כך הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר. והרי דעת רבי מאיר היא דעת "תנא קמא" במשנה.
3.1.1
וקצת קשה מדוע הרא"ש "מתעלם" מדעת ה"יש אומרים"! ואז יותר יש לפסוק כרבי יוסי מהטעם שהוא דעה "אמצעית".
3.2
מ"מ מדסתם לן דברי ר"מ במתני' משמע שהן עיקר
הרא"ש קובע כלל, ש"תנא קמא" מוגדר כ"סתם משנה" ולכן הלכה כמותה. ורבי יהודה הנשיא שהכיר את דעת רבי מאיר בברייתא כתב אותה כ"תנא קמא" במשנה בלי הזכרת שמו של רבי מאיר, ומכך משמע שכך פוסק רבי יהודה הנשיא.
3.3
ה"קרבן נתנאל" על הרא"ש שואל, הרי הכלל הוא "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם", ובפשטות נראה שכוונתו לכך, ש"סתם" במשנה הוא דעת "תנא קמא", וה"מחלוקת" היא דעת רבי יוסי, ועל כן הלכה צריכה להיות שלא כ"סתם", דהיינו שלא כ"תנא קמא", והוא עונה, שה"סתם" נחשב גם כ"רבים" וממילא הלכה כרבים נגד יחיד.
3.4
וקצת קשה:
א.
הערתו יכולה להישאל תמיד במקרה דומה.
ב.
בדרך כלל הכוונה ב"מחלוקת" [בהקשר של "סתם ואחר כך מחלוקת"] היא, כשמובאות שתי דיעות במקום אחר ובניגוד ל"סתם משנה", ואולי הוא מתכוון ל"מחלוקת" בברייתא, אבל על זה כבר נקבע שהכלל של "סתם ואחר כך מחלוקת" איננו תקף אם המחלוקת היא בברייתא [כי לא ברור שהברייתא היא "אחר כך" [= נאמרה אחרי המשנה המסויימת!] [ראה גם תוס' מסכת ביצה דף ב].
3.5
מפאת חשיבות העניין של "סתם משנה" ו"תנא קמא" נביא דברים שכתבנו על מסכת ביצה דף ב:
תוספות מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד ב:
סתם ואחר כך מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם –
תימה נהי נמי דלא חשיב סתם גמור מ"מ אהני הא דחשיב כרבים וחשיב רבי יוחנן כרבים לגבי רבים ויכול להיות הלכה כמותו
דהא בריש מסכת ביצה (דף ב. ושם) אמרי' גבי שבת סתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין כו' אע"ג דסתם ואחר כך מחלוקת הוא דפליג עליה רבי יהודה דקתני רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה
תוס' טוען שכל משנה של "תנא קמא" עם תנא בודד שמוזכר אחריו נחשב כ"סתם ואחר כך מחלוקת", כלומר ה"תנא קמא" עצמו נחשב כ"סתם משנה", ודעת התנא הבודד שמוזכר אחריו נחשב כ"אחר כך מחלוקת", כלומר אין צורך שתובא מחלוקת בין שתי דעות שתובא אחרי ה"תנא קמא", אלא התנא החולק אחריו הוא כבר מוגדר כ"מחלוקת", כאילו שהכלל הוא "סתם ואחר כך חולק".
אלמא דלכל הפחות חשיב ההוא כרבים לגבי יחיד / תנא קמא=רבים /
תוס' מסביר ש"תנא קמא" נחשב כ"רבים" וגם אם אינו נחשב ממש כ"סתם" לעניין שהלכה כמותו, אבל הוא נחשב כ"רבים" [הערה: ואולי הוא מתכוון בסוגייתנו שמדובר דווקא כשאותו "תנא קמא" מזוהה עם תנא מסויים], ואם מי שחולק על ה"תנא קמא" הוא יחיד הרי שהלכה תהיה כתנא קמא כדין "יחיד ורבים - הלכה כרבים"
ושמא גרע טפי כשאין מחלוקת בסמוך דאיכא למימר דהדר ביה רבי מן הסתם ממה שסתם.
תוס' מעלה אפשרות שדווקא כשהמחלוקת היא במשנה אחרת ולא באותה משנה אזי משמע שאין הלכה כ"סתם" כי "רבי" חזר בו מהכרעתו ב"סתם משנה".
מסקנות מתוס':
א.
"סתם" דינו כרבים ולכן הלכה כמותו. ומדוע באמת כרבים. אולי כי בית דינו של רבי יהודה הנשיא פסקו כמותו והם כמובן נחשבים כרבים.
ב.
לא ברור אם כן מה המשמעות של "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם"
דווקא כשהסתם לפני המחלוקת בצמוד אז הסתם – כרבים
אבל אם המחלוקת במשנה אחרת ייתכן שרבי יהודה הנשיא חזר בו.
עד כאן ממסכת ביצה דף ב
4.
המשך דברי הרא"ש:
והוא מביא את מסקנת הגמרא אודות ביאור המושג "מסרגין":
ואסיקנא בגמ' דמסרגין היינו שתי וערב ושרי ליה ר"מ בלא שינוי דחשיב ליה דבר האבד:
5.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ח הלכה יג:
...ומסרגין את המטות, ונוקרין את הריחים ופותחים להן עין ומעמידין אותן ובונין אמת המים של ריחים.
מגיד משנה הלכות יום טוב פרק ח הלכה יג:
ומסרגין את המטות וכו'. סתם משנה פ"ק (דף ח': ודף י'.) ודלא כר' יוסי ובגמרא ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלה. פירוש גדילת החבלים ועשייתן נקרא הפשלה מפני שהן עושין חוטין ארוכין מאד ואין מדקדקין בטויתן כעין מפשיל כליו לאחוריו. ורבינו לא הזכיר זה לפי שכיון שלא כתב ההיתר ממילא אסור שאם היתה ההפשלה מותרת לא היה צריך לומר סירוג המטות:
גם הרמב"ם פוסק כרי"ף [כפי הבנת הרא"ש] והרא"ש כתנא קמא ולא כרבי יוסי.
