שני תלמידי חכמים בעיר אחת
סוטה מט ע"א
"אמר רבי אילעא בר יברכיה: שני תלמידי חכמים הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה - אחד מת ואחד גולה, שנאמר: לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, ואין דעת אלא תורה, שנאמר: נדמו עמי מבלי הדעת". וכך אמר בעצמו גם במסכת תענית דף י ע"ב: "אמר רבי אלעאי בר ברכיה: שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף, שנאמר (מלכים ב' ב, יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם, טעמא - דאיכא דיבור, הא ליכא דיבור - ראויין לישרף".
כך אמר רבי אילעא בר יברכיה בעצמו גם במסכת תענית דף י ע"ב: "אמר רבי אלעאי בר ברכיה: שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף, שנאמר (מלכים ב' ב, יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם, טעמא - דאיכא דיבור, הא ליכא דיבור - ראויין לישרף".
ובמסכת תענית דף ח ע"א אמרו: "רבא אמר: שני תלמידי חכמים שיושבין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה - מתקנאין באף, ומעלין אותו, שנאמר (איוב לו, לג) [יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ] מִקְנֶה אַף עַל עוֹלֶה".
ובמסכת מגילה דף לב ע"א אמרו: "כדרב משרשיא, דאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה - עליהם הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם".
וקשה, שדרך הגמרא במקומות רבים לכנס במקום אחד מימרות העוסקות בענין אחד, ומדוע לא נתכנסו גם מימרות אלו יחד, שחכם זה אמר כך וחכם זה אמר כך?
אלא שאמר עולא במסכת בבא מציעא דף לג ע"א: "תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה, וקורעין זה על זה", שמכבדים האחד את רעהו כרבו משום שלומד ממנו דברים שלא ידע ומחוייב לנהוג בו כבוד. ולכן מחוייבים הם להיות נוחין זה לזה בהלכה, ולא להשתרר איש על חבירו.
משום כך דוקא במאמר זה, כאשר יוכיח האחד את חבירו בדברי הגמרא, משום שאינו נוח לו בהלכה, יזכיר לו רעהו את דברי הגמרא האחרת. ויווכחו אז שניהם שצריכים הם זה לזה, וכך ירבה כבוד התורה.
כיוצא בדבר אתה אומר בענין שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה.
במסכת שבת דף סג ע"א: "אמר רבי ירמיה אמר רבי אלעזר: שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה - הקדוש ברוך הוא מצליח להם, שנאמר (תהלים מה, ה) וַהֲדָרְךָ צְלַח, אל תקרי והדרך אלא וחדדך. ולא עוד אלא שעולין לגדולה, שנאמר (שם) צְלַח רְכַב".
פירוש, שעולה על הפסוק שלפני כן: חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ.
ובמסכת תענית דף ז ע"א: "אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (משלי כז, יז) בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד [וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ], לומר לך: מה ברזל זה, אחד מחדד את חבירו - אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה".
ובמסכת ברכות דף מז ע"ב: "אמר רבי אמי: שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין". רש"י: "להיות שלשה" (לזימון).
ומדוע לא נתכנסו מימרות אלו במקום אחד לחדד זו את רעותה במעלת אותם התלמידים?
אלא שמעלה מיוחדת באותם התלמידים שכל אחד נשתלם בחדא מסכתא כמו שהנהיג ר"י הזקן, וכשמזדווגין זה אצל זה נמצאים מחדדין זה את זה.
