בי כנישתא דרומאי
מגילה כו ע"ב
"ההוא בי כנישתא דרומאי דהוה פתיח לההוא אידרונא, דהוה מחית ביה מת, והוו בעו כהני למיעל לצלויי התם. אתו אמרו ליה לרבא, אמר להו: דלו תיבותא, אותבוה... אמרו ליה רבנן לרבא: והא זמנין דמטלטלי ליה כי מנח ספר תורה עלויה, והוה ליה מיטלטלא מלא וריקם! - אי הכי לא אפשר".
פירש רש"י: "בי כנישתא דרומאי - אנשי ישראל באו מרומי למחוזא, ונתיישבו שם, ועשו להם בית הכנסת. אידרונא - חדר שמשימין בו מת, והיה מונח בו מת עד שלא נקבר".
מדוע נצרכה הגמרא לפרט של מי היה אותו בית כנסת?
הכיצד לא הכיר רבא את הנוהג לטלטל את התיבה?
לשם מה היו מטלטלים את התיבה, הרי לא מוכר מנהג כזה. ולמה דוקא כאשר מונח עליה ספר תורה? בפסקי רי"ד פירש: "פעמים שמטלטלין כל התיבה עם הספרים שבתוכה להצניעה בבית המשתמר אם יפחדו מן הגנבים". אך קשה הרי לשון הגמרא שספר תורה מונח על התיבה, כמו על בימה, ולא בתוך התיבה כלומר בארון.
אלא יש לפרש שלבני רומי היה מנהג מיוחד, ורבא לא הכירו. לרומי הוגלו כלי המקדש, תיאור תהלוכת הניצחון הונצח בתבליט בשער טיטוס שברומא.
(מקור התמונה)
אולם הארון אינו מופיע בתבליט כי הוא נגנז ולא היה כלל בבית שני. "גוילין נשרפין ואותיות פורחות" (מסכת עבודה זרה דף יח ע"א). אותיות התורה לא נשבו בידי הרומאים, הן נותרו בידי ישראל הלומדים אותן בכל דור ודור. וכדי להמחיש זאת היו יהודי רומי נוהגים לעשות תהלוכת ניצחון משלהם, ונושאים את הבימה כאשר ספר התורה מונח עליה.
