דיוק וחידוש ברש"י

מגילה דף כא

עמוד א

רש"י ד"ה כל הלילה עד הבוקר. על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר:
רש"י לא מביא כן את הפסוק בשלמותו הנאמר בויקרא פרק ו' פסוק ב' צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ:
ואולי כוונת רש"י בהבאת תוספת המילים על מוקדה על המזבח כי ממילים אלו נלמדים שאר העולים ע"ג המזבח ולא רק קרבן עולה (מה גם שבפסוק כתוב היא העולה) וזה על פי הנאמר במסכת סנהדרין לד ע"א רבי יהושע אומר כל הראוי לאשים אם עלה לא ירד שנאמר {ויקרא ו-ב} העולה על מוקדה מה עולה שהיא ראויה לאשים אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי לאשים אם עלה לא ירד רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ראויה לגבי מזבח אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי למזבח אם עלה לא ירד ותרוייהו מאי קמרבו פסולין מר מייתי לה ממוקדה ומר מייתי לה ממזבח.
וברש"י שם:
כל הראוי לאשים גרסינן לאשים להקטרה על האש: העולה על מוקדה. ממוקדה דייק דהיינו אשים דאמר קרא כל הלילה תהא שם דכיון שעלתה לא תרד ומשום כשירה לא איצטריך כל הראוי לאשים גרסינן ולא גרסינן כל העולה לאשים וטעמא דרבן גמליאל מעל המזבח: ותרוייהו מרבו פסולין. שנפסלו בעזרה שאם עלו לא ירדו ולא פליגי אהדדי אלא מר יליף ממוקדה כו':
וכן הביא רש"י בפירושו עה"ת בפסוק הנ"ל וז"ל זאת תורת העולה וגו'. הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים שיהא כשר כל הלילה, וללמד על הפסולין איזה אם עלה ירד, ואיזה אם עלה לא ירד, שכל תורה לרבות הוא בא, לומר תורה אחת לכל העולים, ואפילו פסולין, שאם עלו לא ירדו:

הדרן עלך פרק הקורא למפרע וממאי דסליקא לן מאכילת הפסח שהיא לא עומד לא יושב אלא מיסב
ואתינן לפרק הקורא את המגילה עומד ויושב וברש"י אם רצה עומד אם רצה יושב
ובגמרא נלמד שבתורה עומד ור' חנינא אמר לא עומד ולא יושב אלא שוחה

רש"י ד"ה הפותח והחותם. בגמ' מפרש:
כפי שדייקנו כמה פעמים שכשרש"י כותב מפרש בגמרא פירושו שאין כרגע צריך לדעת את הפירוש בכדי להמשיך בלימוד המשנה וההסבר יתבאר בגמרא, וכשכותב בגמ' מפרש כאן בא רש"י לרמוז ללומד שאף אם חושב מעצמו פירוש הדברים הרי שככל הנראה טועה כי בגמרא יתבאר פירוש שונה, כאן אנחנו רואים ענין דומה שמאחר וכל אחד יודע שאנחנו נוהגים שכל אחד מהעולים מברך לפניה ואחריה וכאן במשנה נאמר שרק הראשון מברך לפניה והאחרון מברך לאחריה על כן הדבר מוקשה ללומד אומר רש"י בגמ' מפרש ואכן זה הדבר היחיד שהגמרא אומרת בקשר לפיסקה זו הפותח והחותם וז"ל הגמרא בעמוד ב' - תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין:

רש"י ד"ה ולומד. מפי הגבורה: יושב ושונה. שנית לבדו מה שלמד: רכות. דברים רכים ונוחים שאדם מהיר לשמען:
רש"י מפרט שלומד מפי הגבורה עומד, ויושב בזמן ששונה שנית לבדו ומוסיף רש"י מה שלמד ולכאורה זו כפילות ומכאן נראה שרש"י מלמדנו שלדעת רב לימוד פעם ראשונה בעמידה ולא רק משה רבינו שעמד ליד הקב"ה אלא כל אדם לימוד ראשון בעמידה והחזרה הנעשית ביחיד ויכולה להיות בישיבה, ומכאן שהלימוד פעם ראשונה הוא לימוד קשה והמוח יותר ער כשעומד והלימוד פעם שניה כשחוזר יכול לשבת ומכאן גם נלמד שהלימוד פעם ראשונה יהיה בחבורה ופעם שניה יכול ללמוד ביחידות והן הן הדברים שנאמרו במסכת ברכות ס"ג ע"ב הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדר' יוסי ברבי חנינא דאמר ר' יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב {ירמיה נ-לו} חרב (על) הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמטפשים כתיב הכא ונואלו וכתיב התם {במדבר יב-יא} אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאים שנאמר ואשר חטאנו והסיבה שכשלומדים לבד פעם ראשונה יכולים לטעות משא"כ כשחוזרים, ולפי זה רבא שאומר רכות מעומד וקשות מיושב וכפי שרש"י מסביר שרכות זה דברים רכים ונוחים שאדם מהיר לשמען יצא שסברתו הפוכה שבעמידה אין מוחו של אדם מיושב דיו כדי ללמוד דברים עמוקים ולכן הלימוד צריך להיות קל יותר ובישיבה אפשר ללמוד דברים קשים יותר.