סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

דיוק וחידוש ברש"י

מסכת מגילה דף כ

 

עמוד ב

רש"י ד"ה כל היום כשר. אע''ג דקיימא לן זריזין מקדימין למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר (בראשית כב) אפילו הכי כשר כל היום:
הטורי אבן מוכיח מהדרשות שהגמרא הביאה שעיקר משנתינו באו לומר שהדברים האלו זמנם ביום ולא בלילה ולאו דווקא לומר שזמנם "כל היום" וראיתו מדברי הגמרא גבי קריאת ההלל דכתיב {תהילים קיג-ג} ממזרח שמש עד מבואו (רבי יוסי) אומר {תהילים קיח-כד} זה היום עשה ה', ואם כוונת המשנה ללמד על כל היום הרי שהלימוד ממזרח שמש עד מבואו מוכיח ענין זה ומדוע רב יוסי חולק ומביא פסוק אחר שמשמעותו על יום בלבד ולא לילה,
עוד הוא מעיר בתוך הדברים מדוע נכתב מגילה שוב גבי ענין זה הרי כבר תנינן במשנה הקודמת ועיין עוד בדבריו, ואין להקשות מדוע לא עירב ב' המשנית כאחד והיה התנא יכול לשנות כל היום כשר לקריאת המגילה למילה וכו' וזמנם מהנץ החמה כי שחיטת התמיד שזמנה כל היום אבל שוחטה כשהאיר המזרח וזה לפני נץ החמה ודורשים זאת מבבקר בבקר,
ונראה דרש"י בדבריו כיוון ליישב את הקושיה האחרונה למה חזר שוב על קריאת מגילה והיא כדי לאשמועינן עניין נוסף שמצוותם "כל היום" אע"ג דקיימא לן דזריזין מקדימין, ובדבריו רמז רש"י גם שגם הדברים הנוספים שנשנו במשנה הקודמת כגון מילה זמנם כל היום וזה נרמז בכך שרש"י האריך בדבריו להביא את הלימוד דכתיב וישכם אברהם בבקר ולא היה נצרך לכך אלא שלימוד זה נדרש במסכת פסחים דף ד' ע"א ותניא כל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימים למצות שנאמר {בראשית כב-ג} וישכם אברהם בבקר, 
עוד אפשר לומר שרש"י רוצה ליישב מדוע המשנה נקטה "כל היום" ולא נקטה כלשון המשנה הקודמת ובשינוי קורין את המגילה ואת ההלל וכו' ביום, ועל כן כתב שיש חידוש ב"כל היום" ולכן רש"י גם חוזר בסוף דבריו "אפילו הכי כשר כל היום".

רש"י ד"ה והניף והקריב. והקרבה היא הגשה דאי אפשר לומר הך הקרבה היא הקטרת הקומץ דהא כתיב בתריה וקמץ והקטיר ומה היא הגשה מגיש את המנחה ומגיעה בקרן מערבית דרומית של מזבח כנגד חודה של קרן ואח''כ קומץ ומקראי יליף לה במסכת סוטה (דף יד:) ובמנחות (דף יט:):
רש"י ד"ה ביום צוותו. להקריב את קרבניהם וכל הני הקרבת הקרבן נינהו דאילו הקטרת קומץ הקרבה היא וקמיצה איתקש להקטרה דכתיב וקמץ והקטיר מליקת עוף מליקתו והזייתו כאחת והזייתו היא הקרבתו קבלת דם הקרבה קרי לה דאמר מר (חגיגה דף יא.) והקריבו זו קבלת הדם א''נ להקריב כל צורכי הקרבה קמיצה ומליקה וקבלה כולן צרכי הקרבה הן ואי אפשר בלא הן אבל הגשה ותנופה אינן מעכבין
:
ברש"י ד"ה ביום צוותו מסביר רש"י שלהקריב את קרבניהם כולל את כל הדברים שנקראים הקרבה הקטרה מליקה והזייה וכו' ורש"י מפרט שמאחר שהמליקה וההזיה הם כאחד לכך גם המליקה נקראת הזייה לאחר מכן מוסיף רש"י הסבר נוסף ששונה רק במקצת מההסבר הראשון ואמר שהכוונה לכל צרכי הקרבה ומפרט שכל הדברים הם צרכי הקרבה, ולבסוף מסביר רש"י שתנופה והגשה אף שלכאורה הם נכללים בכל צרכי הקרבה ולפי זה לא היה צורך בלימוד מיוחד לתנופה והגשה אבל מאחר שאינם מעכבים צריכים לימוד מיוחד,
והנה בתוספות ד"ה לקמיצה ולהקטרה איתא וז"ל אבל שחיטה לא מפקינן מהאי קרא דלאו עבודה היא שהרי כשרה בזר וקרא משתעי בעבודה דכתיב להקריב את קרבניהם וכן תנופה והגשה אין צריך בהו כהן במנחה לפני הקמיצה: ומדבריו למדנו את הסיבה שלשלת הדברים שחיטה תנופה והגשה הוצרך לימוד מיוחד מפני שכשרים בזרים,
ודבריהם מוקשים מאוד וסותרים דברי עצמם כמו שמציין בגליון הרעק"א לתוספות בקידושין דף לו ע"א ד"ה הסמיכות והתנופות וההגשות. נראה דמהגשות ואילך מיירי בכהנים ואתו קראי בגמ' למעוטי כהנות אבל סמיכות ותנופות איירי בישראל: וכן צויין במסורת הש"ס תוספות במנחות דף ט ע"א ד"ה מקמיצה ואילך מצות כהונה. הגשה ותנופה נמי בעו כהונה שאין זר קרב אצל המזבח אלא הכא בד' עבודות שבמנחה איירי שמתחילין משעת קמיצה ומיהו בלאו הכי ניחא דליכא תנופה אלא במנחת עומר וקנאות כדתנן בפ' כל המנחות באות מצה (לקמן סא.) ובמנחות קנאות אין יציקה ובלילה. דלית בה שמן ובמנחת העומר אע''ג דטעונה שמן לא כתיב בה וקמץ הכהן:
ועוד יש קצת לתמוה מסברא דאף אם הם כשרים בזרים מדוע זה סיבה שיהיו מותרים לעשותם בלילה ולאו מסתברא שנלמד משאר עבודות הקרבן שנעשים ביום,
ועתה נבוא לדייק בדברי רש"י ונראה איך שמיישב מדוע שחיטה תנופה והגשה צריכים לימוד מיוחד, הנה בתחילה הסביר רש"י שכל דבר הנעשה במיוחד לקרבן נקרא בשם הקרבה והסברא לומר כך שהקרבה נקראת שמקריב הדבר לפני ה' או למזבח אבל שחיטה אינה חלק מההקרבה ואינה מיוחדת ללפני ה' כי גם חולין נשחטים (ושחיטתן מותרת בלילה) והיה אפשר לחשוב שמליקה בעוף היא כעין שחיטה בבהמה (אף שאין מולקין חולין) ותהיה מותרת בלילה ע"כ רש"י הסביר שהמליקה וההזיה באים כאחד ולפיכף זה חלק מההקרבה אבל לפי הסבר זה הראשון ברש"י לא היו צריכים לימוד מיוחד לתנופה וההגשה דבוודאי הם חלק מההקרבה וכמו שרש"י הסביר בד"ה והניף והקריב וכו',
לכך רש"י מסביר פירוש נוסף ואינו מבטל את הפירוש הראשון אלא משלים אותו, דהכוונה בדרשה של ביום צוותו להקריב את קרבניהם, כל צרכי קרבניהם והוא כולל גם את ענין ההקרבה לפני ה' ושחיטה אינה נקראת לפני ה' דכשירה בזר, וגם הדברים שאינם מעכבין כדאיתא במשנה במנחות דף י"ח ע"א מתני' לא יצק לא בלל ולא פתת ולא מלח ולא הניף לא הגיש או שפתתן פתים מרובות ולא משחן כשירה: ולפיכך הרי הם כמי שאינם נצרכים וממילא מסברא היינו יכולים להכשירם בלילה כי אם אינם מעכבים והקרבן כשר ללא תנופה והגשה מה איכפת לן אם יעשם בלילה וע"כ נצרך ללימוד מיוחד.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר