דיוק וחידוש ברש"י
מסכת מגילה דף יט
עמוד ב
רש"י ד"ה ומחו לה אמוחא. לאחר שאמר שמועה זו הכה על קדקדה כלומר סתר מקצתה ואמר לא אמרו אלא בצבור:
רש"י ד"ה שיור התפר. כשתופרין יריעות של ספר תורה לחברן יחד משיירין בתפר למעלה ולמטה:
רש"י ד"ה ומחו לה אמוחא. לאחר שאמרה הכה על מוחה כלומר חזר וסתר ואמר לאו הלכה למשה מסיני הוא אלא חכמים אמרו:
רש"י ד"ה כדי שלא יקרע. שאם אינו משייר מהדק בחזקה כשהוא מהדקו לספר תורה והוא נקרע אבל עכשיו כשהוא מהדקו בכח ומתחיל להרחיב ורוצה להיקרע מונע מלהדקו יותר:
מצינו כמה פעמים בגמרא ביבמות דף ט ע"א י ע"א ובעוד מקומות את האמירה כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו, אשר באה לבטא על מימרא שאמר אחר שאיננה נכונה, עוד איתא במסכת סנהדרין דף ח ע"א אמר לו הקב''ה טול מקל והך על קדקדם וכו', כאן אנחנו רואים ביטוי שהאמורא אומר בעצמו על מה שאמר וחוזר בו, ברם אם נשים אל ליבנו להתבונן בדברי רש"י נראה כמה חילוקים בין הד"ה הראשון ומחו לה אמוחא - לד"ה השני ומחו לה אמוחא, ואלו הם:
א. לאחר שאמר שמועה זו – לאחר שאמרה
ב. הכה על קדקדה – הכה על מוחה
ג. כלומר סתר מקצתה ואמר – כלומר חזר וסתר ואמר
בראשית הדברים נראה שרש"י מסביר שהביטוי ומחו לה אמוחא אין הפירוש שהכה על קדקדו או מוחו אלא הכוונה על מוחא של השמועה, ורש"י מחלק בין שתי האמירות ומהות השינוי והחזרה ממה שאמר בתחילה, ובתוך כך נבין גם את שאר השינויים, ומעתה נבוא לפרוט הדברים ולבארם כפי הסדר:
א. שמועה זו של הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא אנחנו רואים שדין זה היה שמועה רווחת כלשון הגמרא לפני מימרת רב חייא, לוי בר שמואל הוה קא קרי קמיה דרב יהודה במגילה הכתובה בין הכתובים אמר ליה הרי אמרו הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא, אבל המימרא של שיור התפר הלכה למשה מסיני הייתה אמירה חדשה של רב חייא בשם רב יוחנן.
ב. הכה על קדקדה כוונתו לומר על ראש השמועה עצמה איך שנאמרה, משא"כ הכה על מוחה כוונתו על עומק וטעם ועצם האמירה.
ג. כלומר סתר מקצתה שהשמועה עצמה של הקורא במגילה בין הכתובים לא יצא נשארת בעינה אלא שהכניס סייג שלא אמרו אלא בציבור מה שלא אמר בהתחלה ולפי זה השמועה עצמה נשארת אלא שמוסיף עליה, אבל לגבי שיור התפר אמירה זו סותרת לגמרי את האמירה הראשונה והסיבה לכך שהיות וזה לא הלכה למשה מסיני אין הס"ת נפסל בכך.
ואחר שבאנו לכאן נראה להוסיף ולהסביר לשיטת רש"י כשאמר רב חייא בתחילה שזה הלכה למשה מסיני וכפי שרש"י העמיד את הדברים בספר תורה אז מאחר וההלכות של תפירת המגילה בגיד ולא בפשתן נלמד מספר תורה כך גם הלכה זו של שיור התפר שאיננה תלויה בטעם אלא הלמ"מ נלמד גם כן במגילה משא"כ משלשים בגיד שהוא ענין של טעם ועל כן חילקו בין ספר תורה למגילה שצריכה להיות ג"כ כאיגרת,
ולאחר מכן כשרב חייא חזר בו ואמר ומחו לה אמוחא ולא אמרו אלא כדי שלא יקרע, שזה ענין של טעם וממילא דין זה יהיה שייך רק בספר תורה ורק לכתחילה וכפי שמסביר רש"י בד"ה כדי שלא יקרע. שאם אינו משייר מהדק בחזקה כשהוא מהדקו לספר תורה והוא נקרע אבל עכשיו כשהוא מהדקו בכח ומתחיל להרחיב ורוצה להיקרע מונע מלהדקו יותר: ואם דין זה שייך בכל הדברים היה צריך רש"י לומר כשהוא מהדק את הגווילין וכו',
היוצא מדברינו שיש כאן מחלוקת רש"י ותוספות שאומרים בד"ה שיור התפר הלכה למשה מסיני. נראה דאף במגילה ובשאר ספרים בעינן שיור התפר כיון דטעמא הוי כדי שלא יקרע: ועיין בשפת אמת.
רש"י ד"ה דקדוקי תורה. ריבויין אתין וגמין מיעוטין אכין ורקין: דקדוקי סופרים. שדקדקו האחרונים מלשון משנת הראשונים:
רש"י כותב כאן יסוד גדול מה הם דקדוקי סופרים הם הדברים שמדייקים בלשון משנת הראשונים פירוש דברים שאינם כתובים ממש אלא נלמדים מהדיוק בלשונם וכמו שדורשים בתורה עצמה אתין גמין אכין ורקים, ונכונים הדברים למי שאמרם לגבי לשונו עצמו שהוא לשון הראשונים ואנו מדייקים בדבריו כבתורה עצמה.
