סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 886
"ובתעניות למה לי הפסקה ליקרי מצפרא בענינא דיומא ובמנחה בתעניתא"
מגילה ל ע"ב
היות ובזמן הגמ' בימי תענית לא קראו בתורה ביום שחל תענית צבור בשחרית בגלל כינופיא, ורק במנחה קראו בתורה בענין תענית בפר' ויחל, שואל הר"ן ובימנו שאין כינופיא מדוע שלא יקראו שחרית בפרשת השבוע ורק במנחה יקראו ויחל. ומה הטעם שבימנו קוראים ויחל גם בשחרית. ומת' היות ובזמנם הפסיקו מלקרא בשחרית בסדר היום לכן גם בימנו לא קוראים. בטור אור"ח סי' תקס"ו ישנה דעת ראשונים שקוראים בשחרית בסדר היום מפני שהוא תדיר לעומת ויחל, ורק במנחה יקראו ויחל. או שבשחרית יקראו 2 בפרשת היום ושלישי ויחל משום שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, וישנה עוד דעה שבכל התעניות קוראים ויחל בין בשחרית ובין במנחה כפי שאנו נוהגים וכפי שהוזכר בר"ן. דברי הטור בענין תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, שימשו ראיה נפלאה לגאון רבי פנחס אלתר מנחם, זצ"ל ראש ישיבת שפת אמת בשאלה מעניינת, ומעשה שהיה כך היה. בברכת החמה האחרונה שהיתה בחייו של הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי הגאון מסטייפלר זצ"ל בעל מח"ס קהילות יעקב, כאשר הגאון הלך לברך את ברכת החמה הזדמן הדבר בתקופת ניסן, ובדרך כאשר הלכו למקום שרצו לברך עברו ע"י אילנות מלבלבים, בניו של הגאון, הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א עורר תוך כדי הילוך שאלה מענינת, כיון שהיוצא בתקופת ניסן יש עליו לברך ברכה מיוחדת על אילנות המלבלבים, יש להסתפק איזו ברכה יש להקדים האם את ברכת האילנות לברכת החמה, או ברכת החמה לברכת האילנות, ולכאורה ברכת האילנות הרבה יותר תדירה מברכת החמה ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. הסביר הגאון רבי חיים את השאלה, אמנם הצורך לברך על האילנות תדיר יותר מהצורך לברך על ברכת החמה, אבל נוסח הברכה של ברכת החמה תדיר יותר מנוסח ברכת האילנות, שהרי ברכת האילנות היא ברכה מיוחדת שאינה נאמרת אלא פעם בשנה על האילנות, ואילו ברכת החמה נוסחתה היא "עושה מעשה בראשית" וברכת עושה מעשה בראשית נאמרת הרבה פעמים בשנה, על הברק, על הים הגדול. נשאלת א"כ השאלה כאשר אנו אומרים תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם האם אנו מתייחסים למחייב, או לדבר הנאמר, הדבר הנאמר תדיר יותר - עושה מעשה בראשית, אבל המחייב תדיר יותר - ברכת האילנות מאשר ברכת החמה.
תענית צבור שחלה בשני וחמישי, נא' בטור שלדעת אותם ראשונים יש דווקא לקרא בשחרית את פרשת השבוע ולא את פרשת ויחל, משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וכך גם בכל שבת ר"ח הטעם שאנו קוראים את פרשת השבוע קודם לפרשת ר"ח הרי זה גם משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, אבל לגבי שבת ור"ח לא מתבאר בשום מקום שזו הסיבה, בתענית בשני וחמישי התבאר כאן בטור בצורה מפורשת שיש להקדים את קריאת הפרשה לקריאת ויחל משום תדיר ושאינו תדיר, מעתה יש להתבונן איזו קריאה תדירה יותר, האם קריאת סדר הפרשה או קריאת ויחל, לפי סדר הפרשיות הפרשה המסוימת הזו נקראת פעם אחת בשנה, למשל אם נתייחס לתענית צבור ל-10 בטבת שחלה בדרך כלל בפרשיות ויגש, ויחי, אותה פרשה ויגש או ויחי אינה נקראת אלא רק פעם אחת בשנה ואילו פרשת ויחל נקראת בכל תעניות הצבור, תענית אסתר, צום גדליה, 17 בתמוז, מלבד הקריאה בסדר הפרשיות. רואים שהקריאה שנקראת בתענית צבור תדירה יותר מהקריאה של פרשת השבוע שנקראת, כך גם לגבי שבת ר"ח, בר"ח שחל בשבת אנו מקדמים את קריאת פרשת השבוע לקריאת ר"ח בו בזמן שהקריאה של ר"ח תדירה יותר מהקריאה של הפרשה המסוימת הזו, שהרי הקריאה של ר"ח נקראת ב-12 חדשי השנה מלבד מה שהיא נקראת לפי סדר הפרשיות, לעומת סדר פרשת השבוע שהפרשה המסוימת נקראת רק פעם אחת בשנה, אעפ"כ מתבאר כאן שיש לפרשת השבוע את מעלת התדיר, אין זאת אלא משום שאין אנו מתייחסים לדבר הנאמר אלא למחייב, כך גם לגבי ברכת החמה וברכת האילנות, סביר להניח שהמחייב דהיינו ברכת האילנות נחשב תדיר יותר מן המחייב של ברכת החמה.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
