חכמת נשים

בין הדף היומי ופרשת השבוע - פרשת פנחס תשע"ד / אריאל תמיר

תענית ל ע"ב

בפרשתנו, פרשת פנחס, אנו קוראים על פרשיית הנחלה בעקבות בקשתן של בנות צלפחד.

"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף ....וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה לֵאמֹר אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה'... וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן...." (במדבר כז, א-ה)

לכאורה בנות צלפחד הצליחו להשיג הישג אדיר, אלא שכפי שאנו קוראים בפרשה הבאה ההישג לכאורה לא היה מושלם. שכן ראשי שבט יוסף בעקבות ההחלטה בנוגע לבנות צלפחד באו בטענה. טענתם הייתה, שברגע שבנות צלפחד תשאנה נשים משבט אחר, אזי הנחלה, שמקורה בהקצאה לשבט יוסף תעבור 'גיור' לנחלתו של שבט אחר. בעקבות כך מצווה ה' ע"י משה, שכל בנות ישראל ובכללן בנות צלפחד רשאיות לשאת בעלים משבט אביהן בלבד.

וכך מתארת התורה את הפרשיה הזו: "וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה...וַיֹּאמְרוּ אֶת אֲדֹנִי צִוָּה ה' לָתֵת ... אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ.... וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי ה' לֵאמֹר כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה..... וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו..... אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.... כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד... וַתִּהְיֶינָה לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הָיוּ לְנָשִׁים וַתְּהִי נַחֲלָתָן עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן". (במדבר לו, א-יג)

בכל זאת בשורה טובה לציבור הנשים, על פי מה שלמדנו השבוע במסגרת לימוד הדף היומי במסכת תענית דף ל' עמוד ב'.

בסוגיא זו דנה הגמרא על דברי המשנה המופיעה בדף כו עמוד ב': "...א"ר שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ..." ועל כך שואלת הגמרא בסוגייתנו (דף ל:) בשלמא (מילא) יום הכפורים משום דאית ביה (שיש בו) סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות (וממילא יש סיבה טובה להחשיבו כיום טוב), אלא ט"ו באב מאי היא (מהי הסיבה לכנותו יו"ט?) אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש (מניין למדו זאת?) – עונה הגמרא מכך שכתוב בפס' (שהובא לעיל) "..זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו'...." לומדת הגמרא מהמילה 'זה' דבר זה יהא נוהג אלא בדור זה .

גם רש"י על התורה בפרשתנו מביא את אותם דברים על פי הגמרא במסכת בבא בתרא בפרק 'יש נוחלין' הדן בדיני נחלות.

על פי הגמרות הנ"ל מגבלה זו של נישואין בתוך השבט עצמו חלה רק בדור המדבר עד למועד הכיבוש והחלוקה בארץ ישראל. ההיתר של בנות ישראל להינשא גם לשבטים אחרים, חל הסטורית בט"ו באב וזו סיבה לכנותו כיו"ט. כך יוצא שלמסקנה ההישג של בנות צלפחד אולי לא היה מושלם לטווח הקצר אך לטווח הארוך ההישג הושלם והיה משמעותי.

ספר במדבר על כל מורכבותו רצוף אירועים של אנשים שלא התייאשו והלכו נגד הברור מאליו בענייני קדושה ואף הצליחו. דוגמת, פסח שני – 'אנשים שהיו טמאים', הנשיאים שהתנדבו להביא עגלות עליהן לא צווה משה ועכשיו בנות צלפחד מניין נבעה תעוזתן זו של בנות צלפחד?

רש"י על אתר כבר אומר שתעוזה זו נבעה מחינוך טוב מבית שקיבלו הבנות. זאת גם הסיבה שהתורה מפרטת את ייחוסן עד ליוסף. אותו יוסף שהיה מאוהבי הארץ וביקש להיקבר רק בה, גם אם זה כרוך בנשיאת ארונו ארבעים שנה במדבר, הוא זה שמנחיל לדורות הבאים את אהבת הארץ מחמתה באו בנות צלפחד בתביעה.

במסכת בבא בתרא דף קיט עמוד ב' מובאים דברי הברייתא כי "בנות צלפחד חכמניות הן דרשניות הן צדקניות הן" ומבארת הגמרא - "חכמניות הן אמרו לו למשה רבנו אם כמו בן אנו חשובין תנה לנו נחלה כבן, אם לאו, תתיבם אמנו.." כלומר לצורך דיני ירושה לא ניתן להן מעמד והן לא נחשבו ממשיכות דרכו של אביהן כדי לקבל את נחלתו, מאידך לצורך דיני ייבום לא ראו את אביהן כמי שמת בלא להקים שם ושארית ועל כן לא יכלה האם להתייבם ולהינשא לאחיו של צלפחד, ועל כך הייתה תביעתם שהם קופחו מכל הצדדים, יצאו קרחות מכאן ומכאן.

בגמרא מיוחסת יכולת זו של בנות צלפחד להיותן חכמניות, אך בעצם נתינת שם התואר של 'חכמניות' ולא 'חכמות' נראה שטמון כאן משהו מעבר לחכמה רגילה וככל הנראה הכוונה לבינה.

אותה בינה המיוחסת לנשים כמאמר חז"ל בגמרא מסכת בבא מציעא דף נט עמוד א'. שם, על הפסוק בבראשית בבריאת האדם 'ויבן מצלעותיו' – אומרת הגמרא 'ויבן - מלמד שנתן הקב"ה בינה יתרה באישה, יותר מבאיש..' מהי אותה בינה? – רש"י על התורה (שמות לא, ג) מסביר על המילה תבונה – 'מבין דבר מלבו מתוך מה שלמד'.

וביתר הרחבה מסביר האדמו"ר הזקן 'בעל התניא' ר' שניאור זלמן מלאדי זצ"ל, האדמו"ר הראשון של חסידות חב"ד (ר"ת חכמה בינה דעת) בספרו, ספר התניא, כי בינה - היא הכישרון המעשי להוציא אל הפועל רעיון מופשט, כמעשהו של הבנאי הנוטל את השרטוט של האדריכל ובכשרונו בונה את הבית על בסיס התוכנית על כן נאמר: "מרבה עצה מרבה תבונה" מי שמתייעץ בבעלי ניסיון משכיל ביישום החכמה.

לשם רמז, השורש בעברית של בינה (ב.י.נ) ובנייה (ב.נ.י) זהה בחלוף אותיות. זאת גם הדרך להסביר את הפס' במשלי "חכמת נשים בנתה ביתה" הממחיש ומסכם את הזיקה בין חכמת הנשים, בינתן ויכולתן לבנות.

שלמה אומר בקוהלת 'אף חכמתי עמדה לי' לאור הנ"ל ניתן לומר שחכמתם וממילא בינתם היא שעמדה לבנות צלפחד בצירוף אהבתם לארץ ומסירות הנפש עליה.

המשנה ברורה על הלכות הבדלה אומר, ש'אתה חוננתנו' – ההבדלה בתפילה הותקנה בברכת חונן הדעת משום שיכולתנו להבדיל נובעת מהבינה שיש בנו. ובדרך רמז סדר הברכות בהבדלה הינו יבנ"ה כאותיות בינה.

הגמרא אצלינו בתענית מונה את כל הסיבות להחשבתו של ט"ו באב כיו"ט. עם זאת על פי המשנה ניכר שעיקרו של יום נסוב עד לימינו סביב שמחת הנישואין. "ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך...".

הבינה של בנות צלפחד הביאה בסופו של דבר לאחד מהטעמים לחוג את ט"ו באב והיא הקשורה ביותר לסמל הדומיננטי ביותר של החג.

וליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ונסיים, כי בדרך רמז בינה שהינה כאמור אותיות יבנה, ברכות ההבדלה, רמוזים בה כל טעמי היום כלהלן:

י – יין, חולות בכרמים(מהם עושים יין), למטרת 'ענבי הגפן בענבי הגפן'.
ב – בשמים – של שם הרוגי ביתר שלא הסריחו.
נ – נר/אש – יום שפסקו מלכרות עצים למערכה לצורך האש שלה. ומה הסיבה ליו"ט? – אלא משום שכורתי העצים התפנו בשל כך ללימוד תורה, עליה נאמר נר מצווה ותורה 'אור'.
ה – הבדלה – התרת השבטים לבוא זה בזה לרבות שבט בנימין הרי היא הסרת ההבדלה שהייתה קיימת.

להורדת העלון