סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

האם מברכים על קיום מנהג, ומדוע? / הרב בניה קניאל

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

תענית כח ע"ב


הקדמה
בגמרא מסכת תענית דף כח עמוד ב מובאת רשימת הימים בהם אומרים הלל. בסוף הרשימה מסופר שבבבל קראו הלל בראש חודש, ורב שהגיע מארץ ישראל רצה שהם יפסיקו לומר הלל בראש חודש. אבל כשרב ראה שהם אומרים את ההלל בצורה שונה מהימים האחרים בהם אומרים את ההלל, הבין שזה רק מנהג של בני בבל ולא צריך למחות בהם כי אינם עושים מצווה לא במקומה. מהגמרא הזו לומדים שאמירת ההלל בראש חודש היא מנהג. במאמר שלפנינו נביא את מחלוקת הראשונים האם מברכים על ההלל בראש חודש, וננסה לבאר את סברת המחלוקת. יש לציין שהברכה היא ברכת המצוות, ולכן קיימת שאלה האם לברך על מנהג , שבפשטות אינו מצווה שציווה הקב"ה.

1. הסוברים שאין לברך
בגמרא (מסכת סוכה דף מד עמוד ב) אביי מספר שהוא היה לפני רבי יצחק שחבט את הערבה ולא בירך על החבטה. אביי מבאר שרבי יצחק סבר שערבה היא מנהג שהנהיגו הנביאים ולכן הוא לא בירך על חבטת הערבה. גמרא זו היא המקור לראשונים שסוברים שאין לברך על מנהג.
הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ז ) כותב שההלל בראש חודש הוא מנהג, ולא מברכים עליו כי אין מברכים על מנהג. תוספות (מסכת תענית דף כח עמוד ב ד"ה אמר) מביא גם כן דעה שאין מברכים על מנהג, ומביא כמקור את הגמרא במסכת סוכה.

2. הסיבה שלא מברכים על מנהג
סברתם של ראשונים אלו היא שמנהג אינו מצווה, גם לא מצווה מדרבנן, לכן אין לברך עליו "אשר קדשנו במצותיו וציונו".

3. הסוברים שיש לברך
רבינו תם (הובא בתוספות מסכת תענית דף כח עמוד ב ד"ה אמר) סובר שמברכים על מנהג, ומביא ראיה לשיטתו מהגמרא לגבי הלל בראש חודש. כפי שהזכרנו, רב שהגיע לבבל הבין שאמירת ההלל בראש חודש היא מנהג בגלל שראה שאומרי ההלל אומרים אותו הדילוג. רבינו תם מוכיח מהמקרה עם רב שמברכים על המנהג, אם לא היו מברכים רב היה מבין שאמירת ההלל היא מנהג כבר בתחילת אמירת ההלל, כי היה רואה שבני בבל לא מברכים על ההלל. מכך שרב הבין שאמירת ההלל היא מנהג רק כשדילגו, מוכח שמברכים גם בימים בהם אמירת ההלל היא רק מנהג.
רבינו תם אומר שהגמרא בסוכה איננה ראיה שלא מברכים על מנהג כי חביטת ערבה היא "מנהג טלטול בעלמא". נבאר את דבריו בהמשך.

4. הסיבה לברך על מנהגים
כפי שכתבנו בסוף הפסקה הקודמת, גם לפי רבינו תם ישנם מנהגים שלא מברכים עליהם, כמו חביטת ערבה. הבנת ההבדל בין המנהגים יכולה לבאר גם את הסיבה למה לברך.
רבינו תם כותב שחבטת ערבה היא מנהג טלטול בעלמא. ולכן לא מברכים עליה. האחרונים ניסו לבאר את כוונת רבינו תם.
השפת אמת (חידושים על מסכת תענית דף כח עמוד ב) מבאר שיש מנהגים שבמקום אחר הם מצווה, כמו אמירת ההלל שהיא מצוה בחגים ומועדים אחרים, ולכן בראש חודש שייך לברך עליה, כי בסופו של דבר אמירת ההלל היא מצווה. חבטת הערבה היא מנהג שלא מהווה מצווה במקום אחר ולכן לא מברכים עליה. זוהי כוונת רבינו תם שזה טלטול בעלמא, המנהג הוא לא מצווה מסוימת אלא מעשה בעלמא.
האבני נזר (שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תנב) מבאר שמנהג שבשעה שעושה אותו מקיים מצווה אפילו לולא המנהג, כפי שמי שאומר את ההלל בעצם קורא דברי תורה ומקיים מצוות תלמוד תורה, שייך לברך שהרי מתקיימת מצווה. אבל מנהג שלא מהווה מצווה בלי קשר למנהג, אלא הוא מעשה סתמי שמקבל משמעות בזכות המנהג, אי אפשר לומר עליו שהקב"ה ציונו אלא הוא רק מנהג טוב, וגם לפי רבינו תם לא מברכים על מנהג כזה.

5. להלכה
השולחן ערוך ( אורח חיים סימן תכב סעיף ב ) פוסק שלא מברכים על ההלל בראש חודש ואילו הרמ"א כותב שכן מברכים על ההלל בראש חודש.

סיכום
הרמב"ם ובעקבותיו השולחן ערוך פסקו שלא מברכים על המנהגים, כי מנהג אינו מוגדר כמצווה ולא ניתן לומר עליו וציונו. רבינו תם ובעקבותיו הרמ"א פסקו שמברכים על מנהג, אבל מנהג שלא מהווה מצווה במקום אחר או לפי שיטה אחרת הוא לא מעשה מצווה בלי קשר למנהג, אין מברכים עליו גם לפי רבינו תם.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר