הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תענית יחיד - מותרת?
תענית כב ע"ב
על אלו מתריעין בשבת כו'. תנו רבנן: עיר שהקיפוה נכרים או נהר, ואחד ספינה המיטרפת בים, ואחד יחיד שנרדף מפני נכרים או מפני לסטין, ומפני רוח רעה - על כולן יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית.
רבי יוסי אומר: אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית, שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו. אמר רב יהודה אמר רב: מאי טעמא דרבי יוסי, דכתיב +בראשית ב'+ ויהי האדם לנפש חיה - נשמה שנתתי בך החייה.
1.
בברייתא מובאת מחלוקת: "תנא קמא" סובר שבאירועים המוזכרים בברייתא יחיד רשאי לקבל על עצמו תענית. רבי יוסי אוסר, ורב יהודה בשם רב מוצא נימוק/מקור לרבי יוסי.
2.
תוספות מסכת תענית דף כב עמוד ב:
ר' יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף - ונ"ל דהני תנאי ל"פ בהא דמיירי הני אמוראי בפרקין דלעיל (תענית דף יא:) אם נקרא חוטא או נקרא קדוש וכו'
לכאורה המחלוקת בברייתא היא כמו מחלוקת האמוראים בדף יא אם מי שמתענה נקרא חוטא או קדוש. לכאורה רבי יוסי סובר שנקרא חוטא ותנא קמא סובר שנקרא קדוש.
2.1
דהאמוראי פליגי במצי לצעורי נפשיה והני תנאי פליגי בדלא מצי לצעורי נפשיה.
אומר תוס' שאין קשר בין שתי המחלוקות. המחלוקת בדף יא היא כשהמתענה יכול לעמוד בצער התענית ואילו בסוגייתנו מחלוקת התנאים היא במקרה שהמתענה לא יכול לעמוד בצער התענית, ולכן רבי יוסי אוסר.
תוס' כנראה לא מסביר כבסעיף 2 מכיוון שאם מחלוקת האמוראים בדף יא תלויה במחלוקת התנאים בסוגייתנו הרי שהגמרא היתה צריכה בדף יא לומר "לימא כתנאי"!
3.
רמב"ם הלכות תעניות פרק א הלכה ו:
אין גוזרין תענית על הצבור לא ב בשבתות ולא בימים טובים, וכן אין תוקעין בהן לא בשופר ולא בחצוצרות ולא זועקים ומתחננים בהם בתפלה, אלא אם כן היתה עיר שהקיפוה גוים או נהר או ספינה המטרפת בים,
אפילו יחיד הנרדף מפני גוים מפני ליסטים ומפני רוח רעה (מתענין עליהם בשבת וזועקין) [זועקין] ומתחננים עליהם בתפלה, אבל אין תוקעין אלא אם כן תקעו לקבץ את העם לעזור אותם ולהצילן.
נראה שמהרמב"ם משמע שלא מתענים תענית יחיד [לא רק בשבת - ראה בשינוי הגירסא שמוקף בסוגריים העגולים - שנמחק] - ומשמע כרבי יוסי בסוגייתנו.
וגם הרמב"ם כבר פסק במחלוקת האמוראים בדף יא שהמתענה נקרא חוטא, ומתאים לכאורה לשיטת רבי יוסי בברייתא בסוגייתנו. [אם נאמר שלא כתוס' לעיל בסעיף 2.1 - שאין קשר ביו שתי המחלוקות].
3.1
לחם משנה הלכות תעניות פרק א הלכה ו:
[ו] אלא אם כן היתה עיר שהקיפוה וכו'.
בגמרא (דף כ"ב ב) איפליגו ר' יוסי ורבנן אי יחיד רשאי לסגף עצמו או לא ורבינו ז"ל לא הזכירו
ונראה שטעמו משום דס"ל דהנהו תנאי פליגי בפלוגתא דאמוראי אי יושב בתענית נקרא חוטא או לא
דלר"י נקרא חוטא
ולית ליה מאי דכתבו התוספות ז"ל דלא פליגי בהכי אלא פליגי בהיכא דלא מצי מצער נפשיה אלא ס"ל דפליגי בהכי
וכיון דהוא פסק בהל' דעות דנקרא חוטא ממילא משמע דקי"ל כר"י...
משמע ממנו כדברינו בסעיף 3.
4.
בפשטות יש לומר שבברייתא יש לפסוק כרבי יוסי נגד תנא קמא, וגם לפי השיטות שכעיקרון הלכה כ"תנא קמא" נגד רבי יוסי הרי שבסוגייתנו רב יהודה בשם רב מסביר את רבי יוסי, ומשמע מכך שהלכה כמותו [כך משמע מהר"ן].
אמנם הריטב"א פסק כ"תנא קמא" - וכנראה בגלל סוגיות מקבילות.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קמד-קמה.
