הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמוראים פוסקים בדברי תנאים
תענית י ע"א
משנה. בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת.
גמרא. אמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל.
תניא, חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה.
אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה.
איני? והא בעו מיניה משמואל: מאימת מדכרינן ותן טל ומטר? אמר להו: מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא! - דילמא אידי ואידי חד שיעורא הוא.
איבעיא להו: יום ששים כלפני ששים, או כלאחר ששים? -
תא שמע; רב אמר: יום ששים כלאחר ששים, ושמואל אמר: יום ששים כלפני ששים.
אמר רב נחמן בר יצחק, וסימנך: עלאי בעו מיא, תתאי לא בעו מיא.
אמר רב פפא: הלכתא, יום ששים כלאחר ששים.
מבנה הסוגיה:
1.
משנה. בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת.
בפשטות יש במשנה מחלוקת בין "תנא קמא" ורבן גמליאל.
1.1
הנימוק של רבן גמליאל מדגיש שיש פה תקנת חכמים מיוחדת שלא קשורה לתקופת הגשמים ["רביעה"], ודנים הפרשנים האם דינו של רבן גמליאל תקף גם אחרי חורבן הבית כשלא עולים לרגל.
2.
גמרא. אמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל.
הגמרא לא דנה בדברי המשנה, ומייד מביאה את פסיקת רבי אלעזר כרבן גמליאל. בפשטות משמע מכך שכמו בדרך כלל ההלכה היא כ"תנא קמא" כך גם כאן ההלכה צריכה להיות כתנא קמא נגד רבן גמליאל, לכן בא רבי אלעזר ופסק כרבן גמליאל.
2.1
ויש לבדוק, אם רבי יהודה הנשיא - עורך המשנה - הוא זה שניסח את המשנה באופן שהלכה תהיה כ"תנא קמא" נגד רבן גמליאל, האם רבי אלעזר חולק על "רבי"? בכל מקרה יש סמכות לאמורא להכריע במחלוקת תנאים במשנה כפי הבנתו ואף שלא בהתאמה לכללי הפסיקה במחלוקת תנאים שתקפים כל עוד אין פסיקה אמוראית אחרת.
פסק זה של רבי אלעזר נידון לעיל בתענית דף ד.
3.
תניא, חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה.
נראה שמשמע שחנניה פוסק לפי רבן גמליאל במשנה, אלא שרבן גמליאל דיבר על ארץ ישראל, והוא מדבר על הגולה - בבל.
נכון שיתכן לומר שדברי חנניה בברייתא מוסבים גם על דברי "תנא קמא" במשנה שדיבר גם הוא אולי רק על ארץ ישראל, אבל בדברי רבן גמליאל שמדבר על עולי הרגל יותר מודגש העניין שמדובר בארץ ישראל ועל זה מוסיף התנא חנניה בברייתא את עניין חוץ לארץ.
כנראה, שחנניה בסוגייתנו [בברייתא] הוא "חנניה בן אחי רבי יהושע" – תנא בדור השלישי - והוא "סתם" חנניה בברייתא [ספר יוחסין; "אטלס עץ חיים", כרך ד, עמוד 199].
לכאורה יש לשאול: לפי הנ"ל הרי ברייתא זו מהווה המשך ישיר למשנה, ומדוע היא לא מובאת מייד אחרי משנתנו ולפני פסק הלכתו של רבי אלעזר!
3.1
אפשר לומר כמה הסברים:
א.
מכיוון שהגמרא תביא דיון בדברי הברייתא, לכן הגמרא מביאה אותה "בסוף" - לצורך הדיון אודותיה.
ב.
יתכן שרבי אלעזר עצמו שפסק כרבן גמליאל הוא זה שמביא את הברייתא לצורך הוכחה לכך שהלכה במשנתנו כרבן גמליאל.
ג.
אולי הגמרא באה להדגיש באמת שחנניה פוסק כרבן גמליאל כי היא מביאה את דבריו אחרי הכרעתו של רבי אלעזר - כרבן גמליאל - במשנתנו.
3.2
אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה.
שמואל מכריע כחנניה, וקשה, הרי אין בברייתא מי שחולק על חנניה ומדוע יש לפסוק כמותו במפורש! ראה "מתיבתא", הערה לד, שאולי שמואל בא ללמדנו שאין מחלוקת בין המשנה לבין הברייתא. המשנה מדברת בארץ ישראל [ובזה יש מחלוקת] ואילו הברייתא - חנניה - מדברת על בבל.
3.3
ונראה לומר: הברייתא פותחת "חנניה אומר", משמע מכך שיש מי שחולק עליו [ולא מובא מיהו], כי לולא זאת הברייתא לא היתה צריכה כלל להזכיר את שמו! לכן נדרשת הכרעתו של שמואל כחנניה [שאולי חולק על "חכמים"].
4.
איני? והא בעו מיניה משמואל: מאימת מדכרינן ותן טל ומטר?
אמר להו: מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא! - דילמא אידי ואידי חד שיעורא הוא.
הגמרא דנה בדברי שמואל.
5.
איבעיא להו: יום ששים כלפני ששים, או כלאחר ששים? -
הגמרא מציגה בעיה בקשר לדיוק של ששים יום שבברייתא.
6.
תשובת הגמרא:
תא שמע; רב אמר: יום ששים כלאחר ששים, ושמואל אמר: יום ששים כלפני ששים.
אמר רב נחמן בר יצחק, וסימנך: עלאי בעו מיא, תתאי לא בעו מיא.
הביטוי "תא שמע" מובא כאן כפתיחה למחלוקת אמוראים! בדרך כלל הביטוי "תא שמע" בא להוכיח מדברי תנאים!
ובכלל קשה, הרי אין כאן תשובה על שאלת הגמרא [ה"איבעיא להו"], דבר שלא מתאים בדרך כלל לביטוי הפתיחה "תא שמע" שבא להוכיח שאלה או תשובה [אף שלפעמים ההוכחה נדחית]. [אפשר אמנם לדחות הנ"ל ולומר שהבאת מחלוקת נחשבת כתשובה ל"איבעיא"]
6.1
ונראה לומר: הרי שמואל פסק כחנניה, אם כן השאלה מהו ה"ששים יום" היא על שמואל, והגמרא מביאה את מחלוקת רב ושמואל כדי להוכיח ממחלוקת רב ושמואל מה התכוון שמואל כשפסק כחנניה!
7.
אמר רב פפא: הלכתא, יום ששים כלאחר ששים.
רב פפא פוסק כשמואל. ולכאורה הרי יש לפסוק כ"רב" לפי הכלל, שהלכה כרב באיסורים!
ויש ליישב:
7.1
אמורא מאוחר יכול לפסוק במחלוקת רב ושמואל בניגוד לכלל לעיל.
7.2
רב פפא פוסק כשמואל כדי להסביר את שמואל עצמו כשפסק כחנניה בברייתא!
7.3
הכלל שהלכה כרב באיסורים נגד שמואל תקף רק כשהם חולקים מדעתם ולא כשהם חולקים בהסבר דברי תנא [חנניה].
