רק שחק ובכה
עבודה זרה כ ע"א
"ואף רבי עקיבא ראה אשת טורנוסרופוס הרשע, רק שחק ובכה, רק - שהיתה באה מטיפה סרוחה, שחק - דעתידה דמגיירא ונסיב לה, בכה - דהאי שופרא בלי עפרא".
הכיצד ידע רבי עקיבא דעתידה דמגיירא ונסיב לה? הלא גם לימי התנאים נכונים היו דברי הכתוב: וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין חָזוֹן נִפְרָץ (שמואל א' ג, א). ועוד, שאמרו בירושלמי מסכת תענית פרק ד ה"ה: "תני רבי שמעון בן יוחי, עקיבה רבי היה דורש: (במדבר כד, יז) דרך כוכב מיעקב – דרך כוזבא מיעקב. רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא!", ואילו נביא היה רבי עקיבא, הכיצד זה טעה? הלא כתב הרמב"ם בהקדמתו למשנה: "חלילה שיאמר ה' לנביא להבטיח לבני אדם טובה בסתם ולא תתקיים אותה הבטחה!".
אלא שרבי עקיבא לא נביא היה, אלא "חכם עדיף מנביא" היה (מסכת בבא בתרא דף יב ע"א). וכשם שרק שחק ובכה כלפי יופיה של זו, כך דעתו היתה כלפי יופיה של כל אשה דוגמת זו.
עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה (מסכת אבות פרק ג משנה א). לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה (משלי ב, טז).
ומצד שני רבי עקיבא לשיטתו היה: "שכל כתובים קודש, ושיר השירים קודש קדשים" (מסכת ידים ג משנה ה), ומעלה עליונה יש ביופי דקדושה. ויופיה של אשת ישראל ראוי הוא לבעלה, "נשיתי טובה - רבי אבא אמר: זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים" (מסכת שבת דף כה ע"ב). וגם אשה נכריה זו ראויה היא שתתגייר ותנשא לישראל.
וכיון שבא לידי שמחה זו, קונן רבי עקיבא – "להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא" (מסכת ברכות דף ה ע"ב). כיוצא בדבר: "אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא: לישרי לן מר! - אמר להו: ווי לן דמיתנן, ווי לן דמיתנן" (מסכת ברכות דף לא ע"א). "גלגל הוא שחוזר בעולם" (מסכת שבת דף קנא ע"ב).
ואמרו במדרש ילמדנו באוצר מדרשים אות מב:
"מעשה בטורנוסרופוס שהיה מבקש לשלוט ברבי עקיבא ולא היה מוצא עלילה היאך לשלוט בו. אמרה לו אשתו הריני עושה עלילה היאך תשלוט בו. עמדה וקשטה עצמה ועמדה על פתח בית מדרשו כיון שראה אותה רבי עקיבא מיד רקק בארץ, כעסה ואמרה לו אתה הוא גדולן של יהודים ואתה רוקק בצלם האל? אמר לה אף אני לא רקקתי אלא אמרתי כל הנוי הזה בידו ואת מכעסת אותו? כיון ששמעה כך נפלה על רגליו, אמרה לו איני זזה מכאן עד שתגיירני עמדה ופירשה בספינה והלכה למקום אחר".
וצריך ביאור, הכיצד נשא רבי עקיבא מרשעת כזו שזממה כבנות מדיין לזנות תחת בעלה כדי להחטיא גדול בישראל? ומה הענין שרצו להשמיענו בזה?
אלא שאדרבה, אמר ריש לקיש במסכת יומא דף פו ע"ב: "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות" והיינו בתשובה מאהבה.
וזהו שאמרו: "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם (בראשית ט, כז) - יפיותו של יפת יהא באהלי שם" (מסכת מגילה דף ט ע"ב). ואין אהל אלא אשה, ככתוב: (שופטים ה, כד) מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ.
