שמש בשבת
תענית ח ע"ב
"ואמר רבי יצחק: שמש בשבת - צדקה לעניים, שנאמר: (מלאכי ג, כ) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא [בִּכְנָפֶיהָ]".
הקשו המפרשים מנין שהפסוק עוסק בשבת דוקא.
ויש לפרש על פי פירוש רש"י במסכת ברכות דף ו ע"ב: "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום - יקדים לו שלום, שנאמר: בקש שלום ורדפהו, ואם נתן לו ולא החזיר - נקרא גזלן, שנאמר: (ישעיהו ג, יד) וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם".
ופירש רש"י: "גזלת העני - והלא אף גזלת העשיר גזלה היא! אלא: גזלת העני שאין לו כלום לגזול ממנו, אלא שלא להשיב על שלומו".
ואף בסוגייתנו כך, שמש בימות החול יש בה תועלת במיוחד לעשירים, כדברי רש"י לפני כן בסמוך: "קשי יומי דמיטרא - שאין בני אדם יכולין לעשות צרכיהן... ובערב שבת כל שכן דקשי מיטרא. ומבטלינהו לירידת גשמים - שטורחין בני אדם, ואינן יכולין לצאת ולבא".
והעני אין לו לא צורכי מלאכה, לא סעודות גדולות לשבת להכינן, ולא נכסים לטרוח בהם לצאת ולבא.
וכיון שהוזכרה בפסוק צְדָקָה שהיא לעניים, אין זאת אלא שבשבת קמיירי – שאף עני כבעל נכסים מתענג באותה חמה.
