הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
חובת הציות לחכמים/ לנשיא בית הדין / רבן גמליאל ורבי יהושע
ראש השנה כה ע"א
משנה. מעשה שבאו שנים, ואמרו: ראינוהו שחרית במזרח
וערבית במערב. אמר רבי יוחנן בן נורי: עדי שקר הם. כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל. ועוד באו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו, ובליל עיבורו לא נראה. וקיבלן רבן גמליאל. אמר רבי דוסא בן הורכינס: עדי שקר הן; היאך מעידים על האשה שילדה, ולמחר כריסה בין שיניה? אמר לו רבי יהושע: רואה אני את דבריך. שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר +ויקרא כג+ אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם - בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו. בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס, אמר לו: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל - צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר +שמות כד+ ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים - אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה. נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי! רבי - בחכמה, ותלמידי - שקבלת את דברי.
מבנה הסוגיה:
1.
משנה. מעשה שבאו שנים, ואמרו: ראינוהו שחרית במזרח
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כה עמוד א
וערבית במערב.
יש רק שתי משניות בש"ס שפותחות בביטוי "מעשה". במשנתנו מוזכרים רבי יוחנן בן נורי ורבן גמליאל ובמשנה במסכת סוכה דף כו עמוד ב מוזכרים רבי יוחנן בן זכאי ורבן גמליאל.
כנראה שהמשניות הללו באות להדגיש את פסקי ההלכה למעשה שפסקו אותם תנאים שמוזכרים בהן.
1.1
על פרטי המקרה דנים הפרשנים בהרחבה.
2.
אמר רבי יוחנן בן נורי: עדי שקר הם. כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל.
בפשטות, רבי יוחנן בן נורי פסל את העדים ומשמעות הדברים היא, שאין לסמוך עליהם ויש לקדש את החודש כאילו אין עדים כלל.
2.1
העדים באו ליבנה ורבן גמליאל הנשיא קיבל את עדותם. והגמרא והפרשנים דנים בהסבר המחלוקת ביניהם. ויש לשאול, אם רבי יוחנן בן נורי היה פוסק שעדותם כשרה האם הוא עצמו היה מקדש את החודש, או שמא קידוש החודש מסור רק בידי נשיא ישראל - רבן גמליאל?
2.2
והאם עדים שנפסלו על ידי חכם אחד רשאים לנסות את מזלם אצל חכם אחר?
אלא כנראה יש לומר שרבי יוחנן בן נורי רק דן בעניינם ולא פסק הלכה למעשה כי הוא לא עסק בקידוש הלבנה הלכה למעשה. [וזו הסיבה מדוע בהמשך הסוגיה רבן גמליאל לא "העניש" אותו!]
על מקרה זה לא מגיב רבי יהושע.
2.3
רבי יוחנן בן נורי:
על פי "סדר הדורות": חולק עם רבן גמליאל בקידוש החודש - סוגייתנו; לא הניח לרבי יהושע לבטל דברי רבן גמליאל - סוגייתנו - בהמשך;
רבי יהושע הלך אצלו ללמוד תורה; היה חבר של רבי עקיבא לפני רבן גמליאל; תלמיד של רבי אליעזר הגדול.
לא ברור אם ישב ממש בבית דינו של רבן גמליאל.
2.4
סדר תנאים ואמוראים חלק ב:
טו. רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע,
רבי אליעזר ורבי עקיבא הלכה כרבי עקיבא,
רבי טרפון ורבי עקיבא הלכה כר"ע
רבי ישמעאל ורבי עקיבא הלכה כר"ע.
רבי יוחנן בן נורי ור"ע הלכה כר"ע.
מכל הנ"ל לא ברור מה ההכרעה במחלוקת בין רבי עקיבא ורבי יהושע.
2.5
אולם ראה:
כסף משנה הלכות שגגות פרק ו הלכה א:
"דין שגגת המאכלות וכו'. משנה וגמרא פ"ג דכריתות דף י"א ט"ו:):
ומ"ש אפילו הם בשלשה תמחויין. שם במשנה א"ר יהושע דתמחויים מחלקים ומשמע דר"ע פליג עליה וצריך טעם למה פסק כר"ע דתלמידיה הוא..."
מקשה ה"כסף משנה": הרי הכלל הוא, שבמחלוקת בין רבי עקיבא ורבי יהושע ההלכה היא כרבי יהושע שהיה רבו של רבי עקיבא.
3.
מקרה נוסף במשנה:
ועוד באו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו, ובליל עיבורו לא נראה. וקיבלן רבן גמליאל. אמר רבי דוסא בן הורכינס: עדי שקר הן; היאך מעידים על האשה שילדה, ולמחר כריסה בין שיניה?
במקרה שלפנינו רבן גמליאל קיבל את העדים ורבי דוסא מקשה עליו. במקרה הקודם קודם הגיב רבי יוחנן בן נורי ואחר כך קיבלם רבן גמליאל. כאן - רבי דוסא ממש מגיב על מעשהו של רבן גמליאל וחולק עליו.
3.1
אמר לו רבי יהושע: רואה אני את דבריך.
רבי יהושע מסכים עם רבי דוסא.
3.2.
מצינו כמה פעמים בש"ס שרבי יהושע ערער על פסיקותיו של רבן גמליאל ורבי יוחנן בן נורי "מאשר" את דברי רבן גמליאל. אולם חשוב להדגיש שרבי יוחנן בן נורי מאשר את דברי רבן גמליאל לא מצד תוכן דברי רבן גמליאל אלא מתוקף סמכותו של רבן גמליאל, או מכך שנפסקה הלכה כמותו [כנראה שהיתה החלטה ברוב דעות של בית הדין - הסנהדרין].
3.2.1
עירובין דף מא:
"ותניא: לאחר פטירתו של (רבן שמעון בן גמליאל) +מסורת הש"ס: [ר' גמליאל]+ נכנס רבי יהושע להפר את דבריו.
עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל, כל ימיו של רבן גמליאל קבענו הלכה כמותו, עכשיו אתה מבקש לבטל דבריו? יהושע, אין שומעין לך, שכבר נקבעה הלכה כרבן גמליאל. ולא היה אדם שערער בדבר כלום. - בדורו של רבן גמליאל עבוד כרבן גמליאל, בדורו של רבי יוסי - עבוד כרבי יוסי."
4.
המשך הגמרא בסוגייתנו:
שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך.
רבן גמליאל גזר על רבי יהושע לחלל את יום הכיפורים שחל לפי חשבונו של רבי יהושע. משמע מכך שרבי יהושע לא הסתפק בהבעת עמדה שחולקת על רבן גמליאל [כמו שעשה רבי דוסא או כמו שעשה רבי יוחנן בן נורי במקרה הקודם] אלא אף התכונן לנהוג כך הלכה למעשה ולכן רבן גמליאל "העניש" אותו.
רבי יהושע היה אב בית דין בבית דינו של רבן גמליאל [ראה בפרשנים].
5.
הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר +ויקרא כג+ אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם - בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.
רבי עקיבא מוכיח לרבי יהושע מדרשת פסוקים שמה שפסק רבן גמליאל לגבי קידוש החודש - תקף. דרשה זו לא מתייחסת לטעות מצד בית הדין אלא רק לעניין זה שאם בית הדין קידש את יום השלושים או את יום השלושים ואחד - החודש מקודש.
אבל לכאורה אין מכאן הוכחה שתקף גם אם הם טועים, ובעיקר כאשר רבן גמליאל שמע את טענות מתנגדיו [רבי יוחנן בן נורי - במקרה הראשון, ואת דעתם של רבי דוסא ורבי יהושע - במקרה השני].
5.1
הפרשנים מסבירים שרבן גמליאל קידש את החודש לפי מה שהתאים לפי חשבונו [וגם לעדות שהובאה בפניו], ודבר זה כנראה כן נלמד מהפסוק שמביא רבי עקיבא.
5.2
גם יש לומר שלפי הדרשה של רבי עקיבא הרי שמדובר רק לגבי מי שמוסמך לקדש את החודש [לקבל עדים או מי שאומר "מקודש מקודש"]. כמו כן אין בדרשת רבי עקיבא קשר לפסקי הלכה בנושאים אחרים שאינם קשורים לקידוש החודש.
5.3
לא ברור האם רבי יהושע השתכנע. כנראה שלא, לפי המשך המשנה.
6.
בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס, אמר לו: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל - צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר +שמות כד+ ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים - אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה.
רבי יהושע בא לפני רבי דוסא כי נראה שרצה לשמוע מה דעתו. מדוע הוא בא אליו רק אחרי שרבן גמליאל גזר עליו.
6.1
אולי רצה לברר מדוע רבן גמליאל לא גזר גם על רבי דוסא!
6.2
אולי רבי יהושע רצה לשמוע ממנו אם עליו לציית לפסק דינו של רבן גמליאל לגבי הפסק האישי - הגזירה שגזר עליו.
יתכן שרבי יהושע קיבל את דעת רבי עקיבא לגבי ההלכה בקידוש החודש אבל מדברי רבי עקיבא אי אפשר ללמוד שרבי יהושע לא יכול להחמיר על עצמו ולעשות יום כיפור גם בתאריך שחל לפי חשבונו שלו.
6.3
רבי דוסא שיכנע את רבי יהושע שהלכה כרבן גמליאל באופן כללי ועקרוני בכל דבר הלכה שיפסוק ולאו דווקא בענייני קידוש החודש!
זאת אומרת שגם רבי דוסא עצמו שהקשה קושיה חזקה על רבן גמליאל מקבל את הכרעתו של רבן גמליאל והוא מניח שיש לרבן גמליאל תשובה על קושייתו - בהמשך.
6.4
רבי דוסא מוכיח מהפסוק שמוזכרים בו שבעים זקנים. הוא שואל מדוע לא נתפרשו שמותיהם של שבעים הזקנים. אין ספק שזו שאלה מעניינת מאד. כי באמת לא ידוע כלל מי הם היו בשמותיהם! לומד מכאן רבי דוסא שכולם היו חשובים ואין משמעות לדרג אותם לפי גדולתם, וכל שלושה מהם נחשבים כבית דין.
6.5
קצת קשה, שהרי פסוק זה לא עוסק כלל בעניין בתי דין אלא רק בעניין העליה להר! אלא כנראה מדובר בהקשר לפסוק אחר - פרשת בהעלותך, במדבר, פרק יא, פסוק טז:
(טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ:
7.
רבי יהושע "נכנע"!
נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו.
8.
רבן גמליאל התנהג באצילות:
עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי! רבי - בחכמה, ותלמידי - שקבלת את דברי.
מכאן נראה גם שרבי יהושע היה מבוגר מרבן גמליאל?
9.
לסיכום המשנה: המשנה לא מביאה הלכות פסוקות כבדרך כלל אלא מתארת אירועים שהתרחשו עם פרטים רבים.
9.1
נראה שמשנה מסוג זה נועדה ללמד לדורות הבאים עקרונות חשובים, סמכותם של בתי דין - בכלל, וסמכותו של נשיא הסנהדרין - רבן גמליאל - בפרט.
10.
הגמרא מצטטת ברייתות שמשלימות את האירועים שתוארו במשנה. ויש לשאול: מדוע פרטים אלה לא נכתבו במשנה עצמה. אם המשנה לא היתה מתארת את העובדות, אלא היתה מנסחת את המשנה - כבדרך כלל, אזי ברור ומקובל בש"ס שברייתא נועדה להשלים את כל פרטי האירועים. אבל אם - כבסוגייתנו - המשנה עצמה בנויה על "מעשים" היסטוריים מדוע לא הובאו בה כל הפרטים הנוספים שבברייתא.
10.1
רבן גמליאל עונה בברייתא על קושיית רבי יוחנן בן נורי לעיל - סעיף 2.
גמרא. תניא, אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כך מקובלני מבית אבי אבא: פעמים שבא בארוכה, ופעמים שבא בקצרה.
מיהם החכמים שאליהם פנה רבן גמליאל? כנראה מדובר בחברי בית הדין שלו! ואולי מדובר בחכמים שהוזכרו לעיל, ברבי יוחנן בו נורי, ברבי דוסא, ברבי עקיבא וברבי יהושע!
10.2
לפי תשובתו של רבן גמליאל יוצא שהנימוקים לעיל של רבי עקיבא ורבי דוסא "רק" מסייעים לו אבל אולי ההסבר של רבן גמליאל מספיק דיו גם ללא הנימוקים לעיל.
10.3
חידוש:
ואולי כדי להדגיש את חשיבות ההסברים במשנה שעומדים בפני עצמם, לכן המשנה לא שיבצה את תשובת רבן גמליאל בברייתא במשנה עצמה!!!
11.
אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דבי רבי - דכתיב +תהלים קד+ עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, שמש הוא דידע מבואו, ירח לא ידע מבואו.
"מאי טעמא" - שואלים הפרשנים שהיה צריך להיות כתוב "מנלן" או "מאי קראה", כי הביטוי "מאי טעמא" מתאים לחיפוש סברא לדין. ונראה שאולי ניתן ליישב, שהלימוד מהפסוק הוא רק "אסמכתא" שהרי נלמד על סמך "דיוק", ועיקר מקורו של רבן גמליאל הוא מדבריו לעיל "כך מקובלני מבית אבי אבא"!
12.
רבי חייא חזייא לסיהרא דהוה קאי בצפרא דעשרים ותשעה, שקל קלא פתק ביה, אמר: לאורתא בעינן לקדושי בך, ואת קיימת הכא? זיל איכסי!
13.
אמר ליה רבי לרבי חייא: זיל לעין טב וקדשיה לירחא, ושלח לי סימנא: דוד מלך ישראל חי וקים.
14.
תנו רבנן: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש, כסבורים העם לומר: ראש חדש, ובקשו בית דין לקדשו.
15.
אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים. ואותו היום מתה אמו של בן זזא, והספידה רבן גמליאל הספד גדול. לא מפני שראויה לכך, אלא כדי שידעו העם שלא קידשו בית דין את החדש.
רבן גמליאל מלמדנו שדינים רבים של קידוש החודש הועברו במסורת ויתכן שמדובר בענייני קבלה וסודות [מוזכר קצת בפרשנים].
16.
הגמרא דנה בפרטי המשנה מתוך דברי ברייתות:
הלך רבי עקיבא (ומצאו) +מסורת הש"ס: [ומצאו ר"ע]+ מיצר כו'. איבעיא להו: מי מיצר? רבי עקיבא מיצר, או רבי יהושע מיצר?
תא שמע, דתניא: הלך רבי עקיבא ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר, אמר לו: [רבי,] מפני מה אתה מיצר? אמר לו: (רבי) עקיבא, ראוי לו שיפול למטה שנים עשר חדש ואל יגזור עליו גזירה זו.
אמר לו: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. - אמר לו: אמור. -
האם באמת לימד אותו או אמר זאת רק דרך כבוד [פרשנים]. כי אם רבי יהושע כבר אמר דבר זה האם הוא שכח את תלמודו?
17.
רבי עקיבא לומד מפסוקים אחרים מאלה שלמד במשנה עצמה:
אמר לו: הרי הוא אומר +ויקרא כג+ אתם, +ויקרא כג+ אתם, +ויקרא כג+ אתם, שלש פעמים, אתם - אפילו שוגגין, אתם - אפילו מזידין, אתם - אפילו מוטעין.
בפשטות מתאים לסעיף 5 לעיל, אלא שנראה לחלק: בסעיף 5 הדרשה היתה רק שהחלטת רבן גמליאל תקפה רק אם היתה לו גם ידיעה כללית בדבר חשבון העיבור, ואילו בדרשה הנוכחית רבי עקיבא מרחיב מאד, ואומר שבדין קידוש החודש יש דין "קיצוני", שאפילו אם באמת מדובר בטעות, בין בשגגה בין במזיד [?] הרי שדינו של הנשיא תקף!
18.
בלשון הזה אמר לו: עקיבא, נחמתני, נחמתני.
רבי יהושע קיבל הנחמה. כנראה כי בדרשתו זו של רבי עקיבא אין טענה נגד טענתו העניינית של רבי יהושע!
19
בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס כו'.
תנו רבנן: למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו - שלא יאמר אדם: פלוני כמשה ואהרן? פלוני כנדב ואביהוא? פלוני כאלדד ומידד?
הברייתא מרחיבה את הנאמר במשנה - לעיל בסעיף 6, ושם, בסעיפי המשנה.
עיקר כוונת הדרשה היא שאין לדרג את חכמים אם הם מוזכרים באופן סתמי. וגם כדי שלא יאמרו בדורות מאוחרים שחכם מסויים גדול מחכם קדום שהיה "קטן" באותה תקופה [למרות שבימי משה הם היו נביאים!]
19.1
נראה לומר דבר חדש ["חידוש"]: ידוע הכלל שהלכה כחכמים נגד חכם יחיד. בדרך כלל החכם היחיד מוזכר בשמו ואילו רבי יהודה הנשיא כתב במשנה "חכמים". מיהם ה"חכמים"? מתוך הנחה שמדובר באמת בכמה חכמים ספציפיים מבית דינו של רבי יהודה הנשיא [או מרבותיו] נשאלת השאלה מדוע "רבי" לא כתב את שמם? [והרי כמה פעמים במשנה כתובים כמה שמות של חכמים שונים באותו עניין ואז הם נחשבים כ"רבים".] ויש לומר: "רבי" בכוונה לא מפרט את שמם כדי שלא נאמר שהחכם היחיד שכן מוזכר במשנה גדול יותר מאותו חכם שנמנה בקבוצת החכמים וכך אולי תרד סמכותם של "חכמים".
19.2
לדוגמא: נניח במשנה מסויימת חולק רבי יהודה על "חכמים". ונניח שבקבוצת החכמים היינו יודעים שכלולים רבי מאיר ורבי נחמיה. כאשר שני האחרונים נכללים בביטוי "חכמים" - הלכה כמותם, ואם "רבי" היה מפרט את שמותיהם היינו פוסקים על פי הכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר לחוד, וכן הלכה כרבי יהודה נגד רבי נחמיה לחוד, וממילא, הלכה כיחיד - רבי יהודה נגד חכמים - רבי מאיר ורבי יהודה.
[* כל זה בתנאי שאם הלכה כחכם אחד נגד כל אחד מהחולקים נגדו - בנפרד - לא נחשב כ"יחיד ורבים"]
19.3
לכן "רבי" חיבר בין קבוצת חכמים וקרא להן "חכמים", ובזה נתן להם תוקף של "רבים" [קבוצה שאין לפרקה ליחידים] והלכה כמותם, כי לא נוכל לבדוק את הקשר ההלכתי ואת דירוג החכמים בין רבי יהודה שמוזכר במשנה [בדוגמא לעיל] לבין כל אחד מהחכמים [באותה דוגמא] שנכללים ב"חכמים"!
וזה ממש דברי הברייתא בסעיף 19?
20.
פירוש אחר או המשך. בדרך כלל הביטוי ואומר" מלמד שמדובר בהמשך ההוכחה, ואילו כאן כנראה מדובר בהוכחה נפרדת ונוספת:
ואומר +שמואל א יב+ ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, ואומר +שמואל א יב+ וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל - ירובעל - זה גדעון, ולמה נקרא שמו ירובעל - שעשה מריבה עם הבעל, בדן זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן - דאתי מדן, יפתח - כמשמעו.
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כה עמוד ב
21.
פירוש אחר או המשך. כאן הביטוי "ואומר" הוא המשך ההוכחה הקודמת:
ואומר +תהלים צט+ משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו. שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו - כמשה בדורו, בדן בדורו - כאהרן בדורו, יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים,
המסקנה היא שמנהיג ישראל בכל דור יש לו תוקף כמו משה אהרן ושמואל!
21.1
קצת קשה, מדוע צריך רבי עקיבא ללמדנו את הדרשה בקידוש החודש, הרי הדרשות האחרונות מתאימות ללמד על כוחו של ראש הקהל בכל נושא ולא רק בקידוש החודש. אלא נראה, שרבי עקיבא לעיל ניסה ללמדנו שאף אם רבי יהושע בתחילה חשב שרבן גמליאל ממש טועה במציאות ולא בסברא ושיקול דעת - ולא שיש לו סברא שניתן לקבלה אף אם היא במחלוקת - ואז הדרשות האחרונות לא מועילות. הדרשות האחרונות נועדו ללמד שבכל דור יש לסמוך על דברי השופט אף אם נראה לחכם אחר שסברתו של השופט לא נכונה אבל בתנאי שגם החולק מקבל שסברתו היא "לגיטימית".
22.
פירוש אחר או המשך
כאן "ואומר" משמעו שמדובר בדרשה נוספת:
ואומר +דברים יז+ ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר +קהלת ז+ אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה.
הדרשה הזאת כנראה באה ללמד שאף שברור שחכמי הדורות המאוחרים "נחותים" מחכמי הדורות הקדומים, אבל מכיוון שגם הדור עצמו "נחות", לכן גדולי הדור [והשופטים] בכל דור מתאימים לגדלות הדור, וממילא גם פסקיהם מתאימים לדור!
23.
נטל מקלו ומעותיו בידו. תנו רבנן: כיון שראה אותו עמד מכסאו, ונשקו על ראשו, אמר לו: שלום עליך רבי ותלמידי! רבי - שלמדתני תורה ברבים, ותלמידי - שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד.
אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, קל וחומר קטנים לגדולים. - קל וחומר? חיובא הוא! - אלא: מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים - נושאין קטנים קל וחומר בעצמן. הדרן עלך אם אינן מכירין.
ראה בפרשנים על גדלותו של רבן גמליאל.
24.
הערה כללית: כל הדיון בסוגיה משמש יסוד גדול בעם ישראל לחובת הציות לחכמים.
25.
רמב"ן פרשת שופטים:
.. אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם ר"ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה דף כה א):
הרמב"ן מקשר את הנושא בסוגייתנו - כנראה שהוא מתכוון לדרשת רבי עקיבא השניה לעיל בסעיף 17 - לדין של "ימין ושמאל" שקשור לכל נושא הלכתי ולאו דווקא לעניין קידוש החודש. לפי דברי רבי עקיבא מדובר דווקא על קידוש החודש, ולכן נראה שהרמב"ן מתכוון לכל הדרשות האחרות שהבאנו לעיל בסעיף 19 ואילך.
והצורך במצוה הזאת גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה,
או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א לנו) להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול. ולשון ספרי (שופטים קנד) אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם:
הוא מדגיש שה' שומר על חסידיו שלא יטעו בדין.
24.1
מקור נוסף של הרמב"ן:
השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שורש א
כי התורה נתנה לנו ע"י משה רבינו בכתב וגלוי הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים וחתך לנו ית' הדין שנשמע לב"ד הגדול בכל מה שיאמרו בין שקבלו פירושו ממנו או שיאמרו כן ממשמעות התורה וכוונתה לפי דעתם. כי על המשמעות שלהם הוא מצוה ונותן לנו התורה. וזה הוא מה שאמרו (ספרי שם) אפילו אומרין לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל שכך היא המצוה לנו מאדון התורה יתעלה שלא יאמר בעל המחלוקת היאך אתיר לעצמי זה ואנכי היודע בוודאי שהם טועים והנה נאמר לו בכך אתה מצווה. וכעניין שנהג רבי יהושע עם ר"ג ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו כמו שהוזכר במסכת ר"ה דף כה א).
כאן הוא מדגיש שאפילו אם הדיין טועה בכל זאת יש לשמוע אליו כי על דעתו ניתנה התורה. יש לדון האם הרמב"ן מתכוון רק כשמדובר שהתלמיד עצמו חושב שהדיין טועה אבל האמת היא לא כך, ולא שבאמת הדיין טעה. [רק בקידוש החודש למדנו שאפילו אם הדיין טעה בזדון בכל זאת יש תוקף לקידוש החודש שלו]. בכל אופן הוא מסתמך על סוגייתנו.
