הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הלכה כדעה אחרונה בגמרא

ראש השנה כ ע"א-ע"ב

וכי הא דאמר רבי יהושע בן לוי: מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו, ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו. איני? והא שלח ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אמי: הוו יודעין שכל ימיו של רבי יוחנן היה מלמדנו: מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו, אף על פי שלא ראוהו - יאמרו ראינו! -
אמר אביי: לא קשיא; הא - בניסן ותשרי, הא - בשאר ירחי.
רבא אמר: הא דתני רבה בר שמואל - אחרים היא. דתניא, אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים בלבד, ואם היתה שנה מעוברת - חמשה.
רב דימי מנהרדעא מתני איפכא: מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו, ואין מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו. מאי טעמא?
האי - מיחזי כשקרא, האי - לא מיחזי כשקרא.

1.
פירושים רבים נאמרו על גמרא זו.

2.
רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ג הלכה יח:
 

יראה לי שאין מחלוקת החכמים בדבר זה
אלא בשאר החדשים חוץ מניסן ותשרי, או בעדי ניסן ותשרי שבאו אחר שעברו הרגלים, שכבר נעשה מה שנעשה ועבר זמן הקרבנות וזמן המועדות,

אבל אם באו העדים בניסן ותשרי קודם חצי החדש מקבלין עדותן ואין מאיימין עליהן כלל, שאין מאיימין על עדים שהעידו על החדש שראוהו בזמנו כדי לעברו.

על פסק הרמב"ם נאמרו פירושים רבים וכן על שאר ההלכות בעניין זה.

3.
מסביר ה"יד פשוטה":

רבינו מסביר שהמחלוקת בגמרא היא בקידוש החודש למפרע היינו כאשר באו עדים
מספר ימים לאחר שבית דין כבר עיברו את ההודש
רבינו למד כן מדברי רב דימי בגמרא
אם נסביר שהמדובר שהעדים באו ביום שלשים והרי מן הסתם ראו עוד עדים רבים
כמבואר במשנה ראש השנה ב ה שסעודות גדולות היו עושים להם ואם בית דין יאיימו
ואפילו כדי לעברו לצורך על עדים שראו שיאמרו שלא ראו מחזי כשיקרא הכיצד אפשר
לחלוק על סברא זו וכי מאיימים על כולם?

אומנם לפי פירוש רבינו הדברים ברורים שהרי מדובר שלא באו עדים בו ביום ולכן בית דין כבר עיברו ועתה באים שני עדים אלו בלבד
בזה נחלקו האם כשהם לבדם גם יש לחשוש למיחזי כשיקרא.

רבינו פסק כרב דימי הלכה יח יט כי מכך שהגמרא הביאתו לבסוף משמע שהלכה כמותו.

מה שצריך להדגיש הוא זה שהרמב"ם מכריע כדעה האחרונה שמובאת בגמרא! מתאים בהשאלה לכלל של "הלכה כבתראי"!

וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד טו, ובהערה נ, שהרמב"ם מסופק אם הלכה כריב"ל או כרב דימי.

כמו כן דנים הפרשנים במשמעות הביטוי "יראה לי" בשיטת הרמב"ם.