הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ואני איני אומר כן" - רבי שמעון חולק על רבי עקיבא
ראש השנה יח ע"ב
תניא, אמר רבי שמעון: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש, ואני אין דורש כמותו. צום הרביעי - זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר, שנאמר +ירמיהו נב+ (ברביעי) +מסורת הש"ס: [בחודש הרביעי]+ בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ ותבקע העיר. ואמאי קרי ליה רביעי - רביעי לחדשים. צום החמישי - זה תשעה באב, שבו נשרף בית אלהינו. ואמאי קרי ליה חמישי - חמישי לחדשים. צום השביעי - זה שלשה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו - ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו. ואמאי קרי ליה שביעי - שביעי לחדשים. צום העשירי - זה עשרה בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנאמר +יחזקאל כד+ ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר. בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים. ואמאי קרי ליה עשירי - עשירי לחדשים. והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון. ולמה נכתב כאן - כדי להסדיר חדשים כתיקנן.
ואני איני אומר כן, אלא: צום העשירי - זה חמשה בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר, שנאמר +יחזקאל לג+ ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר, ועשו יום שמועה כיום שריפה.
ונראין דברי מדבריו, שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, והוא אומר על ראשון אחרון, ועל אחרון ראשון. אלא שהוא מונה לסדר חדשים, ואני מונה לסדר פורעניות.
1.
כיצד רבי שמעון אומר במפורש ומצהיר על כך שהוא חולק על רבו - רבי עקיבא, ולא זו אף זו, הוא קובע "ונראין דברי מדבריו".
2.
ויש לציין שלא מדובר במחלוקת הלכתית אלא בדרשת פסוקים, ורוב הפוסקים מסכימים שבמקרה כזה רשאי תלמיד לחלוק על רבו ולא תקפים כללי הפסיקה ה"רגילים". אבל עדיין קשה על רבי שמעון מבחינת ניסוח הדברים כלפי רבי עקיבא!
3.
שו"ת הרב"ז חלק ג (חושן משפט) סימן נב:
הרי מבואר דרשב"י היה חולק על רבו רע"ק. וגם היה רגיל לומר בלשון "ואני אומר". וכיון שחייב אדם לומר בלשון רבו, כמשנה עדיות פ"א משנה ג', כלים פ"ח משנה ט', וע"ש בפי' הרע"ב ד"ה שפיות. וכן הוא בש"ס ברכות מ"ז ע"א, בכורות ה' ע"א ע"ש.
ומשום הכי שפיר קאמר רבי בלשון "ואומר אני" או "ואני אומר", לחלוק על רבותיו, כלשון רבו רשב"י, כנזכר. - ומצאתי בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' תצ"ה) שנשאל, אם תלמיד רשאי לחלוק על רבו. והשיב, שהרי רבינו הקדוש חלק על אביו ועל רבו בכמה מקומות וכו'. אבל לא יאמר: רבי היה אומר כך, ואני אומר כך. שזה מלבד שהוא חולק על רבו, מבזה את רבו ברבים וכו' עכ"ל.
ותמהני מאד שלא העיר מכל הנזכר לעיל, דרבי ורשב"י היו רגילים לחלוק על רבותיהם בלשון "רבי היה אומר כך, ואני אומר כך". כנ"ל. וצע"ג.
שני עניינים בדבריו:
3.1
מצינו הרבה פעמים בש"ס ש"רבי" [=רבי יהודה הנשיא] חלק על רבותיו כמו שמצינו, שרבי שמעון [=רשב"י] - רבו של "רבי" - חולק על רבו - רבי עקיבא ובאותו לשון וניסוח על פי הכלל שחייב אדם לומר בלשון רבו!
3.2
הרידב"ז פוסק שתלמיד לא רשאי לחלוק על רבו בלשון "ואני אומר כך" [כי מבזה את רבו !] ובשו"ת הנ"ל מקשה מסוגייתנו, שמשמע ממנה שמותר לחלוק על רבו בלשון "ואני אומר כך".
אולי ניתן ליישב שהרידב"ז התכוון בענייני הלכה ולא בענייני דרשות - כבסוגייתנו! אבל בכל זאת קצת קשה הניסוח של רבי שמעון ושל "רבי" בכמה מקומות.
4.
ונוסיף דברים "חדשים":
"בית דינו של רבי"
"רבי" כשבא לחלוק על רבותיו מתכוון לומר שלא רק הוא באופן אישי כך פוסק, אלא הוא ובית דינו [ואולי יותר מכך, הוא כלל אינו חולק, אלא בית דינו הוא זה שחולק - ורבי "רק" מייצג את בית הדין], ועל כן, בתוקף סמכותו כעורך המשנה הוא רשאי לחלוק אף על רבותיו ולפסוק נגדם!
4.1
וממילא מיושבת הקושיה בסעיף 2. אבל נשארת במקומה הקושיה מסוגייתנו, מניסוח דברי רבי שמעון [נגד רבו - רבי עקיבא]!
5.
הסבר שונה באופן מהותי:
דברי רבי שמעון כלל אינם מופנים נגד רבי עקיבא, והביטוי "ונראין דברי מדבריו" איננו מלמד על יוהרה - חס ושלום - מצידו של רבי שמעון, אלא להיפך, שהרי מצינו בש"ס ביטוי של "נראין" במשמעות שהדברים אינם מחייבים לכתחילה, כגון בסוגיה הבאה:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב:
והא פליג רבי עקיבא! - אטו כל השנה כולה מי עבדינן כרבי עקיבא, דהשתא ניקו ונעביד כוותיה? כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כרבי עקיבא? - דתמני סרי תקון, תשסרי לא תקון, הכא נמי - שב תקון, תמני לא תקון! - אמר ליה: לאו הלכה אתמר, אלא מטין אתמר.
דאתמר, רבי יצחק בר אבדימי אמר משום רבינו: הלכה,
ואמרי לה: מטין.
רבי יוחנן אמר: מודים;
ורבי חייא בר אבא אמר: נראין.
לפי זה רבי שמעון בסוגייתנו אומר שדבריו מובאים "רק" כרעיון אבל אם הנושא היה נושא הלכתי הרי שהוא לא פוסק כך, ולפי זה גם הביטוי "ואני איני אומר כן" מתפרש באותה משמעות כמו "נראין", דהיינו, יש כאן הצגת פרשנות של רבי שמעון לפסוקים כאפשרות בלבד, ללא קביעה שכך צריך לקבוע ולפסוק.
6.
רבי שמעון מנמק את שיטתו - "ואני מונה לסדר פורעניות". אולי מתאים לשיטתו הכללית של רבי שמעון [="רשב"י"] שמדגיש את העניין הרוחני בכל דבר.
