אישתיק רבי יוחנן
ראש השנה טו ע"ב
"אמר רבי יוחנן: נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה. איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן: בנות שוח - שביעית שלהן שניה, מפני שעושות לשלש השנים! אישתיק.
אמר ליה רבי אבא הכהן לרבי יוסי הכהן: אמאי אישתיק? לימא ליה: אמינא לך אנא רבי נחמיה, ואת אמרת לי רבנן?! - משום דאמר ליה: שבקת רבנן {שהם רבים} ועבדת כרבי נחמיה?! {תוספות: ועוד, שלשיטת רבי יוחנן הלכה כסתם משנה}. ולימא ליה: קאמינא לך נהגו ואת אמרת לי איסורא?! דאמר ליה: במקום איסורא, כי נהגו שבקינן להו?! - ולימא ליה: כי אמינא לך אנא - מעשר חרובין דרבנן, ואת אמרת לי שביעית דאורייתא?! - אלא אמר רבי אבא הכהן: תמיהני אם השיבה ריש לקיש לתשובה זו. - אם השיבה?! הא אותבה! - אלא אימא: אם קיבלה רבי יוחנן, אם לא קיבלה".
ופירש רש"י: "אם קיבלה - והאי דאישתיק משום דלא ידע להשיב, אם לא קיבלה, והאי דאישתיק - משום דלא איכפת ליה, דלא דמי מעשר פירות האילן דרבנן לאחמורי ביה כשביעית דאורייתא".
מסקנת הגמרא שאם נהגו העם להקל שלא כהלכה ואפילו כדעת יחיד, אין מצדיקים אותם ואין מניחים להם, חוץ מבדבר דרבנן.
וקשה, למה לא היה איכפת לרבי יוחנן להשיב, הלא שתיקה כהודאה והיה לו להשיב לו רק כדי שלא ישמעו התלמידים ויסברו שהוא מודה לריש לקיש, כמו שאכן הבינו רבי אבא ורבי יוסי הכהנים בתחילה לפני שהסיקו אחרת רק מתוך פלפולם.
עוד קשה, הכיצד הקשה ריש לקיש את קושיתו, וכי לא הבחין בהבדל שבין דין דרבנן לדין דאורייתא? ולפי קושיה זו יש להמשיך ולהקשות: למה לא קיבלה הגמרא את דברי רבי אבא הכהן כפשוטם: "תמיהני אם השיבה ריש לקיש לתשובה זו", כלומר שסביר שלא היו דברים מעולם וטעה מוסר מימרא זו, שכן לא סביר שריש לקיש יקשה כך!
אלא שרבי יוחנן לא השיב לריש לקיש על קושיתו, כי למרות שהחילוק בין דאורייתא לדרבנן מקובל היה על רבי יוחנן, ידע הוא שעל ריש לקיש לא מקובל חילוק זה, וכדלקמן.
אמרו במסכת סנהדרין דף כו ע"א:
"רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא. פגע בהו ריש לקיש, איטפיל בהדייהו, אמר: איזיל איחזי היכי עבדי עובדא. חזייה לההוא גברא דקא כריב. אמר להן: כהן וחורש? אמרו לו: יכול לומר: אגיסטון אני בתוכו. תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי, אמר להן: כהן וזמר? אמר לו: יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך. אמר להם: הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות... אמרו: טרודא {טרדן} הוא דין. כי מטו להתם סליקו לאיגרא, שלפוה לדרגא מתותיה. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר לו: בני אדם החשודין על השביעית, כשרין לעבר שנה? הדר אמר: לא קשיא לי, מידי דהוה אשלשה רועי בקר. ורבנן אחושבנייהו סמוך. והדר אמר: לא דמי, התם - הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא, הכא - קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין. אמר רבי יוחנן: דא עקא {זו צרה}. כי אתו לקמיה דרבי יוחנן אמרו ליה: קרי לן רועי בקר ולא אמר ליה מר ולא מידי? - אמר להו: ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמינא ליה?".
וצריך להבין, מה סברו אותם חכמים? הרי ודאי שלא סבר רבי יוחנן שרשעים הם, שהרי שמועות רבות בש"ס מסר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק. ואכן פירש רש"י: "דא עקא - שאתה קורא אותן רשעים". כלומר שלא הסכים עמו "זו צרה" – שרשעים מעברים את השנה, אלא אדרבה, גער בו שמכנה את החכמים בשם רשעים. גם צריך להבין לפיכך, למה טען רבי יוחנן לבסוף שאינו יכול למחות ביד ריש לקיש שהשוום לרועי בקר.
אלא שמשנה שלמה במסכת שביעית ה משנה ח-ט: "בית שמאי אומרים לא ימכור לו {לְחָשׁוּד} פרה חורשת בשביעית ובית הלל מתירין מפני שהוא יכול לשחטה... וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום". הרי שלבית הלל ניתן לסמוך אפילו על אפשרויות רחוקות לדון לכף זכות, לענין שביעית בזמן הזה דרבנן משום דרכי שלום. וכשיטתם שמותר לשנות בדבר השלום ולרקד לפני הכלה: כלה נאה וחסודה (מסכת כתובות דף יז ע"א). וסברו אותם חכמים שכך יש לדון לכף זכות גם את אותם העובדים בשביעית.
כמו כן מצינו שסמך רבי, מצאצאי הלל, על שיטת יחיד נגד רבים להתיר איסור שביעית בזמן הזה, במסכת חולין דף ו ע"ב: "העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על רבי מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו. חברו עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו: מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור, אתה תנהוג בו היתר?!".
דומה לכך מצינו במסכת מועד קטן דף ב ע"ב: "זריעה וחרישה בשביעית מי שרי? - אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא".
וכן במסכת גיטין דף לו ע"א: "ומי איכא מידי, דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא? אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא".
ואילו ריש לקיש איש האמת המוחלטת היה, כאמרם במסכת יומא דף ט ע"ב: "דמאן דמשתעי ריש לקיש בהדיה בשוק יהבו ליה עיסקא בלא סהדי". ולדידו האמת המוחלטת לא תתכופף בשום ענין גם לא בדרבנן. משום כך לא השיב לו רבי יוחנן על קושייתו לחלק בין עיקר ההלכה בדאורייתא לבין מנהג של קולא שלא כדין בדרבנן. ומשום כך הצדיק רבי יוחנן את ריש לקיש בפני החכמים ואמר להם שהוא אינו רגיל למחות בריש לקיש בבקשו את האמת, שכן מכיר הוא את שיטתו ומכבדה. וכמו שאמר עליו רבי יוחנן במסכת כתובות דף נד ע"ב: "מה אעשה, שכנגדי חלוק עלי", ופירש רש"י: "שכנגדי - אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי וראוי לחלוק עלי".
