סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הטבע משועבד לתורתנו הקדושה

ראש השנה טו ע"א


בעא מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי - אתרוג, ראש השנה שלו אימתי? - אמר ליה: שבט. - שבט דחדשים או שבט דתקופה? - אמר ליה: דחדשים. בעא מיניה רבא מרב נחמן, ואמרי לה רבי יוחנן מרבי ינאי: היתה שנה מעוברת, מהו? אמר ליה: הלך אחר רוב שנים

תוספות מסכת ראש השנה דף טו עמוד א:

דחדשים - אף על גב שבישול הפירות הולך אחר החמה שנאמר (דברים לג) ממגד תבואות שמש ה"נ כתיב (שם) ממגד גרש ירחים וגם ישראלים מונין ללבנה.

נקבע בגמרא שראש השנה של אתרוג הוא בשבט - לפי חודשי הלבנה [קשור לחנטה שמבטאת מצב של בישול הפרי].
וכך גם לגבי שאר הפירות [תוס' ד"ה "או"].
תוס' מדגיש שבישול הפירות מושפע מהעובדה שישראל מונין ללבנה!

ועל זה מובא ב"חתם סופר":

שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן יד:

אבל האמת יורה דרכו כי זה הכל נבנה על כללא דכייל ירושלמי לאל גומר עלי ומייתי לי' ש"ך סי' קפ"ט סקי"ג, והשרש דהטבע משועבדת לתורתינו הקדושה,
ובתולה שנבעלה אף על פי שעפ"י טבע כבר גדלה זמן הראוי שלא יחזרו בתוליה מ"מ כיון שעיברו ב"ד החדש הטבע משועבדת לתורה והוחלש כחה וחוזרת בתוליה,
וכן מי שנעשה בן י"ג שנה ויום א' עפ"י טבע חזקה שהביא ב' שערות ונמלכו ב"ד ועיברו אפילו בדקנו ומוצאים בו שערות הרי הם שומא ואם כבר אכל חלב ונתחייב חטאת או מלקות נפטר מחיובו ע"י עיבור ב"ד,
וכן בן ט' שנים לביאה וכדומה,
וכל זה ביאר להדיא בתשו' מהר"י מינץ סי' ט' דמייתי ש"ך הנ"ל ונאריך בדבריו לקמן אי"ה, והיינו דחידש לן ר"פ בסנהדרין הנ"ל שמע מינה שתא בתר ירחא אזיל דהוה סד"א דמטעם לאל גומר עלי ישתנו העתים ג"כ קמ"ל כיון שזה אינו נוגע לתורה משום הכי עולם כמנהגו נוהג לענין קור וחום,

והוא מביא את דברי רבי יוחנן בסוגייתנו:

ומשו"ה מספקא לי' לר' יוחנן בר"ה ט"ו הנ"ל כיון דשתא בתר ירחא אזיל וצינה וקור במקומו עומד א"כ אין האילנות חונטים בט"ו בשבט דלבנה אלא בט"ו דחמה,
ופשיט לי' דלא כן הוא אלא כיון דזה דבר הנוגע לתורתינו הקדושה משועבדת הטבע לתורה ודיניה, וחונטים האילנות כמו ברוב השנים בשבט הסמוך לטבת, ומי שאמר לשמן וידליק אומר לחומץ וידליק והקור לא יזיק, והיינו דכ' תוס' ישראל מונין ללבנה והטבע משועבדת לה:

והוא ממשיך לדון בעניין אדר ראשון ואדר שני לעניין בר מצוה ודינים נוספים:

ומה"ט פשיטא לי' למהר"י מינץ סי' ט' דתינוק הנולד באדר ראשון וכשעברו י"ג שנים ונכנס לשנת י"ד היא פשוטה נעשה בר מצוה באדר ולא בשבט, אף על גב שבשבט כבר עברו עליו זמן שראוי להיות שערותיו מבושלות כראוי מ"מ לאל גומר עליו, וכתב הרי כמה בני י"ג עברו עליהם ה' עיבורים בי"ג שנים וכמה עברו עליהם רק ד' עיבורים ומ"מ הכל חד מטעם הנ"ל, ועוד פשט התם הוא הדין נמי מי שנולד בשנה פשוטה ושנת י"ד שלו מעוברת נעשה בר מצוה באדר שני ואדר הראשון כמאן דליתא ומובלע באדר הראשון דלענין זה שני החדשים כאחד חשיבי, וכ"כ בירושלמי דמסכת מגילה הראשון תוספת והשני עיקר ומייתי לי' פר"ח א"ח סי' נ"ה סק"י, באופן דאדר הראשון איננו לא שבט ולא אדר והכל מטעם הנ"ל:

והוא ממשיך לדון בדבר!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר