הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

חגיגה ה ע"ב

כותב הרב קוק (מאמרי הראי"ה עמ' 78): תורת חו"ל אינה מכרת רק לדאוג בעד הנפש הפרטית, בעד השלמתה הרוחנית והחומרית, הזמנית והנצחית. לא כן היא תורת ארץ ישראל. היא דואגת בעד הכלל, בעד האומה, בעד נשמתה ורוחה, בעד גופה ונפשה, בעד ההווה של כולה, ובעד העתיד של כולה.

דוגמה מוחשית מיני רבות לכך שתורת בבל דואגת בעיקר לאדם הפרטי ותורת ארץ ישראל דואגת יותר לכלל ולציבור מובאת בתלמוד הבבלי (חגיגה ה, ב):

"נפק רבי יוחנן לבי מדרשא ודרש: 'ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון', וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו? אלא לומר לך: כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה - מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה".

התלמוד הבבלי לוקח את הפסוק בישעיהו (נח, ב) ומסביר שהוא מתייחס אל אדם יחיד (או לאוסף יחידים) העוסקים בתורה.

לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי (ראש השנה ד, ח) מובא: "א"ר יונה: כתיב: 'ואותי יום יום ידרושון' - זו תקיעה וערבה".

לדעת התלמוד הירושלמי הפסוק 'ואותי יום יום ידרושון' אינו מתייחס לאוסף של פרטים, אלא לציבור כולו. הפסוק בישעיהו מדבר על התכנסות ציבורית לצורך עבודת השם, ולא על מעשיו של היחיד.