סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 877
"אין פוחתין מעשרה מלכויות, מעשרה זכרונות, מעשרה שופרות"
ראש השנה לב ע"א
בתפילת מוסף של ר"ה אומרים 10 פסוקים בם מזוכרת מלכותו של הקב"ה, 10 פסוקים בם מוזכרים זכרנותיו של הקב"ה הזוכר אותנו לטובה ו - 10 פסוקים בם מוזכרים השופרות. והגמ' שואלת: כנגד מי ה - 10 פסוקים של מלכויות.
עונה הגמ':...רבי יוחנן אמר כנגד 10 מאמרות שבהם נברא העולם. במעשה בראשית מופיע 10 פעמים הפסוק: "ויאמר ה' ", ואמירה זו יצרה משהו בששת ימי המעשה, ועל כך אנו אומרים: שבעשרה מאמרות נברא העולם. שואלת הגמ': והרי ישנם רק תשעה. עונה הגמ': בראשית נמי מאמר הוא, דכתיב: "בדבר ה' שמים נעשו", ולכן בעצם מה שנאמר בראשית אף הוא מאמר, למרות שלא נאמר שם ויאמר יהי שמים, הרי זה כאילו נאמר ויאמר יהי שמים, משום שאנו יודעים שבדבר ה' שמים נעשו.
המנין של 9 פסוקים שנא' בם ויאמר שהגמ' מצאה במעשה בראשית תמוה, וכפי שתמה התוס' רי"ד, משום שכאשר אנו מעיינים בפרשת בראשית, אין אנו מוצאים 9 ויאמר כלל וכלל. ישנם רק 8 ויאמר כפי שנמנה אותם. 1) פסוק ג' "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור". 2) פסוק ו' "ויאמר אלוקים יהי רקיע בתוך המים". 3) פסוק ט' "ויאמר אלקים יקוו המים" וכו'. 4) פסוק י"א "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב" וכו'. 5) "ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה". 6) "ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה" וכו'. 7) "ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה" וכו'. 8) "ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים" וכו', יותר אין ויאמר במעשה בראשית לדברים שנוצרו במאמרו של הקב"ה, כיצד א"כ אומרת הגמ' ש"ויאמר דבראשית ט' הוו" ויחד עם המילה בראשית הרי לנו עשרה מאמרות שנברא העולם.
הגאון בעל ה"שפת אמת" משתמש באמרה מעניינת של הרה"ק רבי שמחה בונים מפשיסחא וע"פ אמרה זו מוצא השפ"א את ה"ויאמר" התשיעי. בפר' בראשית מתבאר: שקין והבל הביאו קורבנות, כשהבל הביא מבכורות בקרו וצאנו.
שואל הרה"ק מפשיסחה שאלה למדנית: הגמ' בכמה מקומות בש"ס אומרת: שלא ניתן להקריב קרבן מדבר האסור באכילה למקריב, דבר זה נלמד ממה שנאמר "ממשקה ישראל" - מן המותר לישראל, והרי הגמ' בסנהדרין אומרת: שעד המבול לא הותר לאדם הראשון לאכול בשר, ורק כאשר נח יצא מהתיבה, אמר לו הקב"ה: "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאוכלה כירק עשב נתתי לכם את כל", אבל עד ימי נח מה שהיה מותר לאדם לאכול זה מה שהתבאר במעשה בראשית "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאוכלה", כיצד א"כ שואל הרב מפשיסחה: יכל הבל להביא קרבן מצאן ובקר האסור על המקריב. עונה על כך הרב מפשיסחה תירוץ עמוק: אנו יודעים שע"ג המזבח מביאים גם עצים בם שורפים את הקרבנות, ולעצים יש גם שם של קרבן, כמבואר במס' זבחים, אעפ"כ לא יעלה על הדעת לדרוש שהעצים יהיו כאלה שניתן יהיה לאכול אותם, משום שעץ איננו כלל וכלל בגדר של שם אוכל, דבר שיש עליו שם אוכל יש עליו תנאי שיהיה מותר באכילה, דבר שאין עליו גדר של אוכל לא שייך שנתנה עליו שיהיה מותר באכילה. כאשר אדם הראשון נוצר, לא היה שום מושג של אוכל בעולם רק מה שהקב"ה התיר, מה שהקב"ה לא התיר באכילה לא יעלה על דעת אדם להתייחס אל הדבר כאל אוכל, זה היה חלק מן הנוף כמו עצים ואבנים, ולכן לא שייך היה לאסור להקריב קרבנות מן הצאן, באשר הצאן עדיין לא היה לו כלל שם אוכל. ע"פ תירוץ זה רוצה השפ"א לומר: שכאשר הקב"ה התיר לאדם הראשון לאכול עשב ופרות, במאמר זה בעצם נוצר עכשיו חלק במעשה בראשית, הקב"ה יצר שם של אוכל על אותם דברים שהוא התיר לאכול, משום שעדיין לא היה לדברים האלו שם אוכל. נמצא: שמה שנאמר בפס' כ"ט "ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע וכו' ואת כל עץ לכם יהיה לאכלה", ויאמר זה, הוא המאמר התשיעי, משום שבכך נוצר היתר אכילה על הירקות והפרות.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
