סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 877
"יום תרועה יהיה לכם"
ראש השנה כט ע"א
ישנו הסבר נפלא מבעל הפרי מגדים על שו"ע או"ח לקטע תפילה אותו אנו אומרים בתפילת ראה"ש שאין לו לכאורה הבנה. במוסף של ראש השנה בחתימת ברכת השופרות אנו אומרים כך: "כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך ברוך אתה ה' שומע תרועת עמו ישראל ברחמים". יש לעמוד על שינוי הלשונות בין שמיעה לבין האזנה, "כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה", מדוע לגבי שופר נאמר "שומע" ולגבי תרועה "מאזין", ומהו פשר המילים ואין דומה לך בקשר של שמיעת השופר והאזנה לתרועה, האם אדם פשוט אינו שומע קול שופר ומאזין תרועה. הפמ"ג מהגאון רבי יוסף תאומים למרות היותו חבור למדני מפולפל מובהק, יוצא מגדרו ומביא כאן פירוש נפלא על קטע תפלה זה, פרוש שאינו ידוע, וכך כותב ב"אשל אברהם" על הלכות לשה"ר בסי' תקצ"ב סעי' א': שמעתי בשם הגאון רבינו חיים כהן רפפורט ז"ל אב"ד בקהילת לבוב: מדרש רבה בפר' האזינו עומד על ההבדל בדברי משה רבנו לישעיהו הנביא, משה רבינו אומר: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי", שמיעה לגבי ארץ והאזנה לגבי שמים, ואילו ישעיהו הנביא אומר: "שמעו שמים והאזיני ארץ כי פי ה' דבר", מדוע הפך ישעיהו דבריו מדברי משה? מסביר המדרש: שהאזנה שייכת מקרוב, ושמיעה מרחוק, אדם המאזין לחברו הדובר לאוזנו, ושומע מרחוק שמועה טובה, אומר המדרש: משה רבנו היה קרוב יותר לשמים מאשר לארץ "איש אלקים", ולכן אמר משה רבנו "האזינו השמים ואדברה", כיון שהשמים קרובים מאוד אליו, "ותשמע הארץ" - הארץ שרחוקה ממשה רבנו תשמע אף היא אמרי פי. לעומת זאת ישעיהו הנביא היה קרוב יותר לארץ מאשר לשמים ככל בני האדם, ולכן אמר: "שמעו שמים והאזיני ארץ". בכתבי האר"י מובא: שהתקיעה הפשוטה שנקראת קול שופר פשוט, מסמלת את הצדיקים שאין בהם שום עקמומיות, שום עבירה, ודרכם סלולה לפניהם, ואילו התרועה שהיא היבבה העולה ויורדת מסמלת את הכלים השבורים, את אותם האנשים שדרכיהם דרכים עקלקלות, יש בהם מעלות ומורדות, הם עוברים עברות וחוזרים בהם, זהו קול התרועה, מדרכו של עולם המלך מחבב יותר את נתיניו הנאמנים לו מאשר את נתיניו שמאמינים בו רק לפרקים, אבל אנו יודעים שזבחי אלקים רוח נשברה, מדתו של הקב"ה היא ההפך, ואנו מציינים זאת בחתימת תפילת השופרות, כי אתה שומע קול שופר, קול השופר שהוא הקול הפשוט אותו הקב"ה שומע, אמנם מגיעים לאוזניו קולות השופר, אבל אין הוא מתקרב במיוחד אליהם, הוא שומע זאת מרחוק, אבל הוא מאזין תרועה, כאשר הקב"ה שומע את התרועה, את קול היבבה את הקולות השבורים העולים מן השופר שמסמנים את אותם יהודים שיש בהם מעלות ומורדות, מטה הקב"ה כביכול את אוזנו, ומראה לאותו אדם נכה רוח התקרבות יוצאת מגדר הרגיל "ומאזין תרועה" ובמדה זו של קרוב הרחוקים עד כדי שמיעת קול שופר והאזנה לתרועה, "ואין דומה לך", אין דומה לקב"ה בהנהגה נפלאה זו.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
