סקר
מסכת בבא קמא:





 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"סתמא דגמרא"; "לאפוקי מ..."

ראש השנה ט ע"א


וליובלות. יובלות באחד בתשרי הוא? יובלות בעשרה בתשרי הוא! דכתיב +ויקרא כה+ ביום הכפרים תעבירו שופר! - הא מני - רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא היא. דתניא: +ויקרא כה+ וקדשתם את שנת החמשים שנה, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר ביום הכפרים, יכול לא תהא מתקדשת אלא מיום הכפורים ואילך - תלמוד לומר וקדשתם את שנת החמשים, מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה.
מכאן אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא: מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם, אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן. כיון שהגיע יום הכפורים - תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן, ושדות חוזרות לבעליהן.
ורבנן: שנים אתה מקדש, ואי אתה מקדש חדשים.
תניא אידך: יובל היא, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים, יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחילתה כך מתקדשת והולכת בסופה, ואל תתמה, שהרי מוסיפין מחול על קדש - תלמוד לומר +ויקרא כה+ יובל היא שנת החמשים - שנת החמשים אתה מקדש, ואי אתה מקדש שנת החמשים ואחת.
ורבנן: שנת חמשים אתה מונה, ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת. לאפוקי מדרבי יהודה, דאמר: שנת חמשים עולה לכאן ולכאן. קא משמע לן דלא.

 

1.
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ז:

שנת יובל אינה עולה ממנין שני השבוע, אלא שנת תשע וארבעים שמטה ושנת חמשים יובל, ושנת חמשים ואחת תחלת שש שנים של שבוע וכן בכל יובל ויובל.

הרמב"ם פוסק כרבנן נגד רבי יהודה וכך נראה שצריך להיות. כי זה פשט הגמרא ובעיקר מהביטוי "לאפוקי מדרבי יהודה... קא משמע לן דלא".

2.
התוס' חולק על הרמב"ם ומביא כמה נימוקים לדבריו:

תוספות מסכת ראש השנה דף ט עמוד א:

ולאפוקי מדר"י - אומר ר"י אפ"ה הלכה כרבי יהודה דאמר שנת החמשים עולה לכאן ולכאן מדאמרינן בפרק קמא דע"ז דף ט: ושם) בשמעתא דתנא דבי אליהו גבי מאן דלא ידע בכמה שני בשבוע קאי נשקול מכל מאה תרתי ושדי אפרטי וכל הסוגיא כדבריו

הוא מוכיח מהגמרא במסכת עבודה זרה דף ט. שפוסקת כרבי יהודה.

2.1
כך מפרש רש"י באותה סוגיה שהיא כרבי יהודה ולא כרבנן:
רש"י מסכת עבודה זרה דף ט עמוד ב:

ונשקול מכל מאה תרתי ונישדי אפרטי - כר' יהודה דאמר (ר"ה דף ט) שנת חמשים עולה לכאן ולכאן היא שנת יובל והיא שנת תחלת השמטה הבאה ונמנית לראש יובל הבא דאי כרבנן הא אמרי שנת חמשים היא שנת יובל היא שנת חמשים ובחמשים ואחת מתחיל מנין יובל הבא נמצאת שנה מתוספת על סדר השמטה לכל יובל ולרבי יהודה משהתחילו למנות השמיטין לא זז הסדר משבע שנים לז' שנים.
וסימן - דלא תעביד כרבנן אלא כר' יהודה למשקל תרתי שני מכל מאה כי זה שנתים ובמסכת ערכין דף יב:) פרכינן לר' יהודה חורבן בית שני במוצאי שביעית מי משכחת ליה מכדי בית שני כמה קם ארבע מאות ועשרים פש ליה תמני שני לארבע מאה דיובלי שדינהו אעשרים הרי עשרים ושמונה אשתכח דבשנת השמטה חרב ומשנינן הנך שית שנין עד דסליק עזרא ומקדיש לא מני שמיטין הלכך דל מנייהו שית שני קמייתא אשתכח דבעשרין ותרתי ליובל חרב והיא מוצאי שביעית.

2.2
תוס' מוסיף הוכחה:

ועוד דסתם מתניתין דהכא אוקמא כרבי ישמעאל דפליג ארבנן דפליגי על רבי יהודה

משנתנו היא "סתם משנה" והיא מתאימה לשיטת רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא [כך אומרת הגמרא לעיל - מסכת ראש השנה דף ח עמוד ב, שיובל חל מראש השנה ולא מיום כיפור] שחולק על רבנן [שסוברים שיובל חל מיום כיפור של שנת החמישים]. ורבנן חולקים על רבי יהודה [בברייתא נוספת שמובאת בסוגיה], כלומר, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא סובר כרבי יהודה ומשמע שכך גם סתם משנתנו. [המחלוקות הן בדרשות פסוקים].

2.3
תוס' ממשיך להוכיח מכך שמקובל בש"ס כמו רבי ישמעאל.

ועוד דלר' ישמעאל מקדשין חדשים ואנן קי"ל בכוליה הש"ס שמקדשין חדשים

מעניין:
"קי"ל... הש"ס" - 2 מופעים בתוס' בש"ס
תוספות מסכת נדרים דף כג עמוד ב
דקי"ל בכולי הש"ס דאביי ורבא הלכה כרבא

2.4
וגם בגלל שרבי יוסי סובר כמותו [במסכת קידושין], והכלל הוא שהלכה כרבי יוסי כי נימוקו עימו.

ור' יוסי נמוקו עמו קאי כרבי ישמעאל בפ"ק [דקדושין דף מ:) דאית ליה דיובל בתחילתו משמט ובערכין בסוף [המקדיש שדהו] (ערכין דף כח:) מוכח דמאן דאית ליה מתחילתו משמט סבר לה כרבי ישמעאל דאמר מר"ה חיילא יובל

2.5
תוס' מקשה:

[אבל לא נראה דהא אומר התלמוד הכא ובפ' (אין נערכין) (ערכין דף יב ושם) לאפוקי מדרבי יהודה]

הביטוי "לאפוקי מדרבי יהודה" משמעו שהגמרא פוסקת שלא כרבי יהודה.

2.6
מסקנת תוס':

ומיהו אין ראיה גמורה מהא דקאמר הכא ובערכין לאפוקי מדרבי יהודה דאשכחן בפרק המגרש (גיטין דף פה:) אתקין רבא בגיטין מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אף על גב דרבא גופיה פסק כוותיה ביש נוחלין (ב"ב דף קלו.)
וכן בפ"ק דכתובות דף י.) לאפוקי דרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא
וקיימא לן כ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו והיא משנה בפרק בתרא דכתובות דף קי:).

הוא מביא שתי דוגמאות שבהן מוכח שהביטוי "לאפוקי מדרב..." איננו מקובל למסקנת הגמרא. בדוגמא הראשונה מובא פסקו של רבא [כנראה ששם בסוגיה רבא נחשב כ"בתראי" והכלל הוא ש"הלכה כבתראי"].

ובדוגמא השניה נקבע בכל אופן לפי הכלל שהלכה כרשב"ג במשנתנו, וגובר על מה שהגמרא אומרת "לאפוקי דרשב"ג".

וזה באמת קצת קשה: הרי הכלל הפשוט בש"ס הוא, שהכרעת הגמרא ["סתמא דגמרא"/ "עורך הגמרא"/] בדרך כלל "חזקה" יותר מכלל ההכרעה שבין תנאים.

3.
ואולי לאור השאלות על תוס' הרמב"ם באמת הכריע כרבנן ולא כרבי יהודה - שתוס' מכריע כמותו.

4.
דרך אמונה - ביאור ההלכה הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ז:

הוא מסביר, שהרמב"ם לא מקבל את הוכחת תוס' [לעיל בסעיף 2.2:] שרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא סובר כרבי יהודה!

ולפ"ז ר"י בנו של ריב"ב ס"ל כר' יהודא דהא דריש לקרא לדרשא אחרינא ומזה הוכיחו התוס' שם דהלכה כר"י דהא סתם מתני' שם כר"י בנו של ריב"ב וקשה על רבנו שפסק בסמוך הי"ד כר"י בנו של ריב"ב ואיך פסק כאן דלא כר"י
וי"ל דס"ל לרבנו דאע"ג דאמרי' בגמ' דלרבנן איצטריך קרא לאפוקי מדר"י אין זה ראי' דר"י בנו של ריב"ב סובר כר"י די"ל דתרתי ש"מ דמדכתיב יובל היא שנת החמשים משמע ג"כ שאין מונין שנת החמשים לאחת ורבנן ס"ל דכולה איצטריך לאפוקי מדר"י, והתוס' הוכיחו דאע"ג דאמרו לאפוקי מדר"י מ"מ יתכן דהלכה כמותו דהא בכתובות י' א' אמרי' לאפוקי מדרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא ואפ"ה קי"ל כרשב"ג ובאמת רבנו בפ"י מאישות ה"ז פסק דכתובה דרבנן דלא כרשב"ג עוד הוכיחו ממ"ש בגיטין ס"ה ב' לאפוקי מדר' יוסי אף על גב דקי"ל כר' יוסי וכ"פ רבנו בסוף ה' זכי' וי"ל דרבנו מפרש שם לאפוקי מדר' יוסי כדי שלא יהא לעז ולרווחא בעלמא כתב בהדיא מעכשיו וכ"כ רבנו בסוף ה' זכי' שכותבין כן להרויח הדבר אף על פי שאינו צריך וכן הוכיחו התוס' בגיטין ע"ב א' ד"ה הכי ושם ל"ט ב' ד"ה משום ע"ש:

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר