סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מתניתין אתא לאשמועינן"

ראש השנה ח ע"א

באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא? אמר רב פפא: לשטרות. דתנן: שטרי חוב המוקדמין - פסולין, והמאוחרין - כשירין. והתנן: באחד בניסן ראש השנה למלכים, ואמרינן: למאי הלכתא, ואמר רב חסדא: לשטרות! - לא קשיא; כאן - למלכי ישראל, כאן - למלכי אומות העולם. - אלא הא דאמר רב חסדא: לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי אומות העולם - מתשרי מנינן, רב חסדא מתניתין אתא לאשמועינן? -
לא, רב חסדא קראי אתא לאשמועינן.
ואיבעית אימא: רב חסדא כרבי זירא מתני לה, דרבי זירא אמר: לתקופה, ורבי אליעזר היא, דאמר: בתשרי נברא העולם.
רב נחמן בר יצחק אמר: לדין. דכתיב +דברים יא+ מראשית השנה ועד אחרית שנה - מראשית השנה נידון מה יהא בסופה.
 


1.
כוונת הגמרא בשאלה "מתניתין אתא לאשמועינן" היא, מדוע רב חסדא מפרש את המשנה - לעיל - באופן שמובן מהקטע במשנה שבסוגייתנו.

2.
הביטוי "מתניתין אתא לאשמועינן" מופיע בש"ס פעמיים בלבד.

3.
וחשוב להעיר: בש"ס מופיע פעמים רבות הביטוי "תניא כוותיה ד.." [יותר מ-200 פעמים כולל "כפולות"], כלומר, שיש ברייתא כדברי האמורא, ואף פעם הגמרא לא שואלת: וכי האמורא בא להשמיע לנו דין שמוזכר בברייתא! והסיבה היא, מפני שלא כל הברייתות היו ידועות לכל האמוראים! אבל המשניות כן היו ידועות, ולכן לא מצינו פעמים רבות ביטוי של "תנן כוותיה ד...".

3.1
כשמוזכר הביטוי "דתנן כוותיה" פעמים ספורות בלבד בש"ס, הכוונה היא לדין שלומדים מהשוואה לדין במשנה שעליה נסובה אותה סוגיה או מדיוק מתוך משנה במקום אחר!


3.2
בחלק מהמופעים מוזכר ביטוי מיוחד מאד של "ותנן בבחירתא כוותיה" - הכוונה למסכת עדויות, שלומדים ממנה הלכה למעשה.

4.

ויש להסביר בסוגייתנו באופן נוסף:

מדובר בסוגייתנו בשני קטעים במשנה:

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ב עמוד א

/משנה/. ארבעה - ראשי שנים הם.
באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים, באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי.
באחד בתשרי - ראש - השנה לשנים, ולשמיטין, וליובלות, לנטיעה, ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו.

ורב חסדא הסביר ברישא - אחד בניסן ראש השנה לשטרות - למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מונין להם מתשרי וזה נאמר ב"סיפא". והרי זה ברור, ומה בא רב חסדא ללמדנו. ואמנם, הפרשנים מקשים על קושיית הגמרא, אבל לענייננו ברור שהלשון המיוחדת "מתניתין אתא לאשמועינן" קשורה בסוגייתנו דווקא לשני חלקי אותה משנה!

הסבר:

המשנה הראשונה במסכת/בפרק היא:

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ב עמוד א

במשנה יש 4 חלקים:

/משנה/. ארבעה - ראשי שנים הם.

חלק א:

באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים,

על זה אומרת הגמרא:
ולרגלים מני - רבי שמעון היא?

חלק ב.1:

באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה.

על זה אומרת הגמרא:

מני? רבי מאיר היא, (דתניא) +מסורת הש"ס: [דתנן]+, רבי מאיר אומר: באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.

עד כאן יוצא שהדין הראשון [ה"תנא קמא" בחלק ב] במשנה שמובא ב"סתם" הוא לפי רבי מאיר [שמוזכר במשנה אחרת]

חלק ב.2:

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי.

רבי אליעזר ורבי שמעון חולקים על "התנא קמא" בחלק ב.

על כך שואלת הגמרא בסוגייתנו:

רישא וסיפא רבי שמעון ומציעתא רבי מאיר? -
הרי ראינו שחלק א הוא לפי רבי שמעון וכן חלק ב.2
ואילו באמצע - ה"תנא קמא" בחלק ב.1 - הוא רבי מאיר.

לא כל כך ברור מה הקושיה, אמנם זה באמת כך!
התקשו בזה הפרשנים ויש עונים ששאלת הגמרא היא מדוע המשנה לא פרשה במפורש ברישא כרבי שמעון ובמציעתא שאלו דברי רבי מאיר!

ועונה הגמרא:

אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי;
ברגלים סבר לה כרבי שמעון,
ובמעשר בהמה סבר לה כרבי מאיר
. -

כלומר, כל מקום במשנה שמובאת בה דעה ב"סתם" [ללא שם אומרה וכן לגבי "תנא קמא"] הרי שזוהי דעתו הפוסקת של רבי יהודה הנשיא - "רבי". ומסוגייתנו מוכח שכך גם לגבי כל "תנא קמא" שמובא במחלוקת במשנה או בחלק ממשנה.

חלק ג:

באחד בתשרי - ראש - השנה לשנים, ולשמיטין, וליובלות, לנטיעה, ולירקות.

חלק ד:

באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר