|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות – קינרס סורי
|
 |
 |
|
| תמונה 1. קינרס | תמונה 2. קינרס - תפרחת |
קינרס הארטישוק – קינרס סורי
הריבמ"ץ (כלאים, שם) כתב: "והקינרס. בעקצין פ"א עוקץ קינרס טפח, בבראשית רבה פרשת כ"א וקוץ ודרדר תצמיח, קוץ זה עכביות, לעז מיליזני, דרדר זה קינרס, שהיא עשויה דרין דרין, לעז יווני אקנידיס וכו'". קרוב לוודאי שבלעז היווני חל שיבוש ויש לגרוס אנגינרס (αγκινάρες) שהוא שמו היווני של קינרס הארטישוק (ברבים)(2). הרמב"ם בפיהמ"ש (כלאים, שם) פירש: "הקינרס - "אלקנאריה" וכו'". במסכת עוקצין הביא גם את השם הערבי: "וקינרס "אלקנאריה" והוא "אלחרשף" הידוע במערב בשם "אלכ'רשף" וכו'". "קנאריה" הוא שמו הלטיני של הקינרס.
קינרס הארטישוק נקרא בערבית ח'רשוף (خرشوف). בספר הרפואות מזכיר הרמב"ם את החרשף בשמות עכובה וקנריה (שמו המדעי של קנרס הארטישוק הוא Cynara scolymus). החלק הנאכל בקינרס הארטישוק הוא מצעית התפרחת אליה מגיעים לאחר קילוף עלי המעטפת. כמו כן נאכלים בסיסי עלי המעטפת המעובים. ייתכן וחז"ל והמפרשים התייחסו לאחד ממיני הבר, הקנרס הסורי (Cynara syriaca Boiss) הגדל בר גם בארץ, שכנראה שימש גם הוא למאכל. עד היום בני עדות המזרח וערביי הארץ אוכלים את קרקפותיו וגבעוליו כשהם מבושלים או ירוקים, בדומה לקנרס התרבותי. לצורך אכילתו יש להסיר את הקשקשים הקוצניים של הקרקפת כאמור במשנה "אבל מספרין את הקנרס ואת העכביות". תנחום הירושלמי (ערך "קנרס") מזהה את הקנרס ואת העכביות כצמחי בר: "קנרס ועכביות הם קוצים שגמלים אוכלים הנקראים חרשף".
העובדה שהרמב"ם (ומפרשים נוספים) פירשו באופן זהה הן את העכבית והן את הקינרס מעלה קושי שהרי הרמב"ם מזכיר את שני צמחים אלו בהלכה אחת: "... אבל מתקנין את האוכל שיש בו קוצים כגון קינרס ועכביות בתספורת" (הלכות יום טוב, פ"ג הלכה ז'). ז. עמר מציע ליישב את קושי זה בכך שהרמב"ם לא התכוון לתת זיהוי ספציפי אלא להדגים צמחים קוצניים נאכלים. כלומר, הוא רק השתמש בצמד המינים כמטבע לשון שהייתה בשימוש במדרש בראשית רבה ואותה הזכיר בפיהמ"ש (עוקצין, פ"ג מ"ב): "... ובבראשית רבה אמרו וקוץ זה קנדס ודרדר אלו העכביות וכו'". לענ"ד קשה לקבל את הצעה זו משום שדווקא ממדרש זה משתמע שמדובר במינים שונים שהרי מובאות בו שתי דעות חולקות לזיהוי הקוץ והדרדר.
ניתן אולי ליישב את הקושי אם נניח שהמשנה הבחינה בין מין הבר – קינרס סורי לבין המין התרבותי – קינרס הארטישוק וכינתה אותם בשמות שונים. בערבית אכן שני המינים נקראים חורשף. לפחות על פי תנחום הירושלמי (ערך "קנרס") הסבר זה בלתי אפשרי משום שסבר ששני המינים הם מיני בר: "קנרס ועכביות הם קוצים שגמלים אוכלים הנקראים חרשף". בניגוד להצעות זיהוי אחרות הרי שמבנה הקינרס עולה בקנה אחד עם התיאור המופיע במדרש רבה: "... דרדר זה קנרים, שהיא עשוייה דרין דרין וכו'". למעשה המבנה של דורים דורים של עלי מעטפת מאפיין מינים רבים של קוצים ממשפחת המורכבים, העשויים להיות מועמדים לזיהוי, אך אין הוא מתאים למבנה החציל.
תמונה 3. "אבל מספר הוא את הקרנס ואת העכביות" - הכנת ארטישוק לבישול. מתוך: Simply Recipes
חציל
רבי נתן אב הישיבה זיהה (במשנה בכלאים ובעוקצין) את ה"קרנס" (הגרסה שהייתה לפניו) כ"אלאבדנגאן". ייתכן וכך סבר גם בעל "מלאכת שלמה" (3) שכתב: "קנרס - ... ונראה שהיא אותה שקורין וירינגינה בלע"ז והיא מרה וצריך למתקה באור ברותחין כדאי' ס"פ המביא כדי יין. ועצה נמי עשוי דרים דרים. ונראה שבשביל שצורתה כקורנס של צורפי זהב קראוה כן" . סביר להניח שבשם וירינגינה התכוון לחציל והתחלפה ה"וו" ב"בית" רפה. בדנג'אן (بَاذِنْجَان) הוא השם הנפוץ לחציל בערבית. השם העברי "חציל" התחדש על ידי אברהם לונץ בשנת תרנ"ז על פי המילה הערבית הנדירה חַיְצַל (حَيْصَل). המילה הרגילה בערבית לציון ירק זה היא باذِنْجان (בַּאדִ'נְגַ'אן). על פי זיהוי זה הטורח הוא בהתקנת הפרי לבישול. טורח זה מוכר היטב לעוסקים בבישול החציל משום שבחלק גדול מגרסאותיו דורש הכנות מוקדמות ממושכות.
מוצא החציל הוא בתת היבשת ההודית והוא שימש כגידול חקלאי בדרום ומזרח אסיה החל מתקופות פרה-היסטוריות. השאלה היא האם אכן החציל היה באזורנו כבר בתקופות המקבילות למקורות המקראיים וספרות חז"ל? יש הטוענים שניתן להסיק מתוך כך שלחציל שמות ערביים וצפון אפריקאיים רבים אך אין לו שמות יווניים ורומיים עתיקים שהוא הוכנס לאזור הים התיכון על ידי הערבים בתחילת ימי הביניים. לאור העובדה ש"לא ראיתי אינה ראיה" שהוכחה כנכונה פעמים רבות במחקרים מסוג זה נוכל לטעון שבמידת מה ואולי בתקופות מסוימות החציל היה מוכר גם באזורנו. בעיה נוספת בזיהוי העכבית כחציל הוא תיאורה כצמח קוצני. ניתן ליישב גם את קושי זה אם נתייחס למבנה הקוצני של גבעול החציל ועליו.
 |
 |
|
| תמונה 4. חציל - פרח צילם: rdesai | תמונה 5. חציל - פרי צילם: Earth100 |
(1) אולי קינרס ללא קוצים.
(2) תודה לר' יוסי אביב"י על תיקון זה.
(3) בהמשך דבריו דן "מלאכת שלמה" בגרסה של "קנרס" ומביא דעות שסברו שיש לגרוס קנדס.
רשימת מקורות:
מ. כסלו, 'זיהויי צמחים ברש"י – קוץ, קרד וגלגל', סיני קי"ג (תשנ"ד), עמ' כז – לט.
ז. עמר וירון סרי, 'ארץ ישראל וסוריה על פי תיאורו של אלתמימי: רופא ירושלמי בן המאה העשירית', הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשס"ד, עמ' 74-76.
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב, עמ' 242-243.
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהכנה.
י. פליקס, עולם הצומח המקראי, עמ' 214-215.
נ. קריספיל, "רפואה עממית ופולקלור" http://www.geocities.com/zick_il/Hebrew/mainheb.html
לעיון נוסף:
באתר "צמח השדה": "קינרס סורי".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.