הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנא קמא ורבי יהודה - הלכה כמי?
ביצה לב ע"א-ע"ב
משנה. אין פוחתין את הנר, מפני שהוא עושה כלי. ואין עושין פחמין ביום טוב. ואין חותכין את הפתילה, רבי יהודה אומר: חותכה באור....
ואין חותכין את הפתילה לשנים. מאי שנא בסכין דלא -
דקמתקן מנא, באור נמי קא מתקן מנא! -
תני רבי חייא: חותכה באור בפי שתי נרות. אמר רב נתן בר אבא אמר רב: מוחטין את הפתילה ביום טוב. מאי מוחטין? - אמר רב חנינא בר שלמיא (משמיה דרב): לעדויי חושכא.
תני בר קפרא: ששה דברים נאמרו בפתילה, שלשה להחמיר ושלשה להקל. להחמיר: אין גודלין אותה לכתחלה ביום טוב, ואין מהבהבין אותה באור, ואין חותכין אותה לשנים. להקל: ממעכה ביד, ושורה בשמן, וחותכה באור בפי שתי נרות.
1.
הגמרא דנה לפי שיטת רבי יהודה ולא לפי תנא קמא.
2.
כך פוסק הרמב"ם כפי שהגמרא פירשה את דברי רבי יהודה.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ד הלכה ז:
אין נופחין במפוח ז ביום טוב כדי שלא יעשה כדרך שהאומנין עושין, אבל נופחין בשפופרת, אין עושין פחמין ואין גודלין את הפתילה ולא מהבהבין אותה ולא חותכין אותה לשנים בכלי, אבל ממעכה ביד ושורה אותה בשמן ומניחין אותה בין שתי נרות ומדליק באמצע ונמצאת הפתילה נחלקת בפי שתי נרות.
3.
בני שמואל הלכות יום טוב פרק ד הלכה ז:
... ופסק רבינו כרבי יהודה דאע"ג דרבים פליגי עליה
הוא מעיר שלמעשה צריך היה לפסוק כתנא קמא כי הוא נחשב כ"רבים".
3.1
משום דרבי חייא ובר קפרא משמע דס"ל הכי כדאמרינן בעירובין דאי לא ס"ל הכי למ"ל למתנייא
משמע בגמרא שרבי חייא ובר קפרא סוברים כרבי יהודה ודבריהם מובאים כ"תני" - דהיינו כדברי ברייתא - או שהם מצטטים ברייתא [="תני בר קפרא..."].
3.1.1
יתכן שהוא מתכוון לכך שדברי רבי חייא ובר קפרא מוגדרים "שקיל וטרי", דהיינו הם מסבירים את דברי רבי יהודה במשנה, ולכן הלכה צריכה להיות כרבי יהודה על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"
3.1.2
ויתכן שכוותנו היא שרבי חייא ובר קפרא מצטטים ברייתא [ואז נחשב כאילו הגמרא אומרת "תניא כוותיה דרבי יהודה"].
3.1.3
לפי האמור לעיל כוונתו היא שהלכה צריכה להיות כרבי יהודה בגלל דברי בר קפרא ורבי חייא, או מפני עצם הציטוט של ברייתא כמותו.
3.2
והוא מוסיף נימוק מעניין:
ועוד דכדמייתי בר קפרא להך מתניתא מייתי לה בשם רבים דתני ששה דברים אמרו וכו'
כלומר, בדברי בר קפרא נאמר "ששה דברים נאמרו בפתילה". אמנם הוא מצטט "אמרו" ולא "נאמרו". אבל בכל אופן גם אם היתה המלה "אמרו" משמע שהכוונה היא לתנאים רבים וממילא הלכה כרבים.
3.2.1
זאת אומרת שהלכה תהיה כרבי יהודה כי כך משמע מה"רבים" שהובאו בברייתא והם "נגד" תנא קמא [שנחשב גם הוא כ"רבים"]. ה"רבים" בברייתא מבטאים ממש דעת כמה חכמים לעומת התנא קמא שיתכן שהוא למעשה דעת יחיד, אלא שתוקפו הוא כשל רבים [מפני שלכן "רבי" ניסח את דבריו כתנא קמא ולא בשם חכם מסויים].
3.3
וראיתי להרא"ש שתמה על הרי"ף שכתב וז"ל ולא ידענא טעמא מאי יפסוק כיחידאה במקום רבים עכ"ל יעו"ש ואני הצעיר כתבתי מה שנראה לענ"ד לדעת רבינו ויספיק ג"כ להרי"ף ז"ל:
וזהו לשון הרא"ש:
רא"ש מסכת ביצה פרק ד סימן ז:
מדהביא רב אלפס הגמרא שמפרש דברי רבי יהודה מכלל דסבירא ליה דהלכה כרבי יהודה.
ולא ידענא טעמא מאי יפסוק הלכה כיחידאה במקום רבים. דמשמע דרבנן אסרי לגמרי.
ואמנם קשה דווקא על הרא"ש - שפוסק כ"תנא קמא" - שהרי מהגמרא משמע שרבי חייא ובר קפרא סוברים כרבי יהודה.
3.3.1
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ס, שאולי רבי יהודה לא חולק על תנא קמא [אבל זה קצת קשה מלשון המשנה, כי בדרך כלל הניסוח במשנה של: "... רבי יהודה אומר.." מלמד שבא לחלוק]. אבל בזה לא מיישב את דברי הרא"ש.
3.4
בכל מקרה ברור מהרא"ש שבדרך כלל הלכה כתנא קמא נגד חכם יחיד שחולק עליו כי "תנא קמא" נחשב כ"רבים" לעניין "יחיד ורבים - הלכה כרבים".
3.5
ואולי יש לומר כדי ליישב את דברי הרא"ש כך: החכמים בר קפרא ורבי חייא היו תלמידי רבי יהודה הנשיא, ובזה ש"רבי" סתם את "תנא קמא" שלא כרבי יהודה כנראה שכך היא הכרעתו של "רבי", כי במחלוקת בין בין רב ["רבי"] ותלמידו ["רבי חייא ובר קפרא"] ההכרעה היא כרב.
