דיוק וחידוש ברש"י

מסכת ביצה דף כח

עמוד א

רש"י ד"ה מהו להראות. הטבח סכין לחכם בי''ט לבדוק שהטילו חכמים על הטבחים להראות סכין לחכם קודם שישחוט שום בהמה ומהו לעשות כן בי''ט מי מחזי כעובדא דחול דאוושא מלתא שדעתו למכור באטליז או לא מחזי:
רש"י ד"ה רואה לעצמו. בביתו סכין שלו דלא אוושא מלתא:
רש"י מציין דהחכם רואה בביתו דווקא ואולי רמז לכך דגם לחכם אסור לילך לחכם אחר להראות הסכין מפני שאוושא מילתא ובאופן זה יש את החשש שהוזכר ברש"י מפני שיאמרו הרואים שדעתו למכור באיטליז ויש שסוברים שהחשש הוא שמא ישחיזנו אם ימצא פגום ועל החכם אין חוששין בכך ועל פי דבריהם אין חשש שיראה לחכם אחר וכן פסק במשנה ברורה סימן תצ"ח סק"ד, וברי"ף איתא שהחשש שמא יוליכנו ויעבור על איסור תחומין ואולי רש"י כיוון גם לחשש זה וע"כ כתב - בביתו.

רש"י ד"ה שפוד שצלו בו. בשר ביו''ט: אסור לטלטלו. מיד לאחר שנצלה הצלי לפי שנמאס ומוקצה וכבר נעשה צורך יו''ט: רש"י ד"ה שומטו ומניחו בקרן זוית. שומטו מלפניו מהר בגרירא וטלטול מן הצד עד שיעבירו מלפניו לקרן זוית אבל לא טלטול גמור:
רש"י ציין דאסור לטלטלו "מיד" וכן שומטו מלפניו "מהר" , ולכאורה מדברי רש"י משמע דהמוקצה הוא מחמס מיאוס ומוקצה זה שייך מיד אחר הצליה שעדיין השפוד לח אבל לאחר זמן שמתייבש אינו מוקצה, ונראה שאפשר ליישב על פי זה קושית התוספות בד"ה רבינא אמר וכו' מידי דהוה אקוץ ברשות הרבים. דשרי לטלטל אצדדים אע''ג דהוי מלאכה וקשה דמשמע הכא דרבינא אית ליה מוקצה מדקאמר מידי דהוה אקוץ ברה''ר דאי לאו הכי הוה אסור מטעם מוקצה ובפרק מי שהחשיך (שבת דף קנז.) משמע דאית ליה כר' שמעון דלית ליה מוקצה דפליגי התם רב אחא ורבינא חד אמר לקולא וחד אמר לחומרא ובכל מקום רב אחא לחומרא ורבינא לקולא וי''ל דהכא קאמר רבינא אליבא דרב יהודה אמר שמואל דאסר שפוד לטלטלו אבל איהו ס''ל דשרי אבל קשה מדשמואל אדשמואל דהתם פרק מי שהחשיך אמר כר' שמעון דלית ליה מוקצה גבי כרכי דזוזי והכא משמע דאית ליה מוקצה וי''ל דשאני שפוד דלאחר מלאכתו אין כאן תורת כלי עליו ולהכי אוסר שמואל דיש עליו תורת מוקצה ולעולם ס''ל כרבי שמעון: עוד אפשר ליישב גם את דברי תוס' אלו בסוף דבריו שלאחר מלאכתו אין תורת כלי עליו והמהר"ם מלובלין דחק לפרש מפני שהוא קוץ בעלמא עיין בדבריו שגם משנה וגורס בלשון התוס' ואולי גם תוס' מכוון לכך שאין תורת כלי עליו כי הוא מאוס ודו"ק.