דיוק וחידוש ברש"י
מסכת ביצה דף כז
עמוד ב
רש"י ד"ה אין פוסקין דמים. דמקח וממכר בשבת וביו''ט אסור בספר עזרא (נחמיה יג):
בגליון הש"ס מציין כאן לרש"י להלן בדף ל"ז ע"א רש"י ד"ה משום מקח וממכר. דלמקח וממכר דמו שמוציא מרשותו לרשות הקדש ומקח וממכר אסור מן המקרא דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נח) אי נמי מקח וממכר אתי לידי כתיבה שטרי מכירה וא''ת הויא לה גזרה לגזרה כולה חדא גזרה היא:
ואולי אפשר לישב מדוע כאן גבי אין נמנין על הבהמה בשבת ציין רש"י לספר עזרא (כוונתו לספר נחמיה וכן בעוד מקומות רש"י מציין לספר עזרא במקום נחמיה וגם לכך מציין בגיליון) ובפרק זה מדובר על תגרין שהיו באים לירושלים למכור בשבת והנביא מתריע על כך, ואלו הן הפסוקים הנוגעים לכך -
בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹּרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד: וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם: וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: וַיָּלִינוּ הָרֹכְלִים וּמֹכְרֵי כָל מִמְכָּר מִחוּץ לִירוּשָׁלִָם פַּעַם וּשְׁתָּיִם: וָאָעִידָה בָהֶם וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד הַחוֹמָה אִם תִּשְׁנוּ יָד אֶשְׁלַח בָּכֶם מִן הָעֵת הַהִיא לֹא בָאוּ בַּשַּׁבָּת: וָאֹמְרָה לַלְוִיִּם אֲשֶׁר יִהְיוּ מִטַּהֲרִים וּבָאִים שֹׁמְרִים הַשְּׁעָרִים לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת גַּם זֹאת זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי וְחוּסָה עָלַי כְּרֹב חַסְדֶּךָ:
רש"י על פסוקים אלו:
הערמות. אלומות של תבואה : ואעיד. העידותי בהם שלא לעשות : ביום מכרם ציד. ביום שהיו מוכרים מזון וציד, ציד כמו ויתן להם צידה לדרך (בראשית מ''ח) : והצורים. סוחרים של צור מביאים דגים למכור : ויהי כאשר צללו. כאשר נטו הצללים של ערב שבת בשערים צויתי לסגור דלתות העיר שלא יפתחו עד אחר שבת שלא יבואו הרוכלים בעיר למכור סחורתן כדי שלא יחללו ישראל את השבת על ידיהם : וילינו. והיו לנים הרוכלים והסוחרים ביום השבת מחוץ לירושלים פעם א' ושתי פעמים כדי שיבואו בני ישראל לפתוח השערים ולקנות מהם בשבת : ואומרה אליהם. התריתי באותם הרוכלים : אם תשנו. אם תוסיפו לעשות פעם שנייה : מן העת. מן אותו יום והלאה לא באו ביום השבת :
והיות וכאן מדובר על מכירת בשר שמותרת ביום טוב בדרך מסוימת, וחכמים לא אסרו מכירה כזאת משום האיסור שיש בשבת כמו שאסרו הרבה דברים המובאים במשנה בדף לו: , ועוד דהרי בשבת עצמה לא תיתכן מכירה כזאת דאין שוחטין בשבת וגם לא יכלו לבשל בשר בשבת, על כן רש"י ציין לפרק המציין את חומרת האיסור ותוכחת הנביא על כך, ומכאן נלמד שגם הבאים ביום טוב לקצב ויש להם דרך שהותר איך לקנות בכל זאת יראו להקפיד לכתחילה להימנע מכך כדכתיב במשנה,
עוד רומז לכך שאם הקצב גוי האיסור חמור יותר ויש אוסרים לגמרי כדאיתא ברמ"א בשו"ע סימן ת"ק סעיף א' ועיין במשנ"ב,
אבל בדף לז ע"א שמדובר גבי איסור בדבר מצוה שאסרו חכמים בשבת דזה רק משום גזירת מקח וממכר הביא רש"י את האיסור שמקורו בפסוק ממצוא חפצך ודבר דבר שבישעיה נח, שמכאן למדים שאפילו כשאין עושה מלאכה כלל אלא שמעיין בנכסיו וכד' זה בלבד אסור (ובפסוק זה פותח השו"ע או"ח סימן ש"ו את איסורי הדיבור בשבת) ולכאורה חכמים היו צריכים בשבת עצמה להתיר להקדיש ולהעריך עם כל זה חכמים אסרו זאת, על כן אסרו זאת משום גזירה גם ביום טוב, ויתכן שמפני קושיה זו דהקדש אינו בכלל חפצך אלא חפצי שמים הוצרך רש"י להוסיף הסבר נוסף לסיבת הגזירה - אי נמי מקח וממכר אתי לידי כתיבה שטרי מכירה וא''ת הויא לה גזרה לגזרה כולה חדא גזרה היא:
